ג'ירו 2012

האופניים נתנו, האופניים לקחו

הרכיבה היא כל חייו חייו אך גם פצעה אותו, לקחה ממנו את חברו הטוב ושיתקה את אביו. למרות הכל טיילר פראר החליט לרכוב גם השנה בג'ירו האיטלקי

דייב סקרטה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים1
דייב סקרטה

השמועות החלו להתפשט בין הרוכבים באותו יום אביבי נורא, כשאחד לוחש על אוזנו של האחר. כאשר הגיעו החדשות לטיילר פראר, הוא כמעט התמוטט מצער. "מה שקרה בג'ירו היה נורא", אומר האמריקאי, "אי אפשר להכחיש זאת".

היה זה לפני כמעט שנה כאשר הרוכב הבלגי ואוטר ויילנדט, חברו הקרוב של פראר, נהרג בעקבות נפילה במהלך ירידה מהירה. בכך היה להרוג הרביעי בהיסטוריה של המירוץ ולראשון מזה שני עשורים שמקפח את חייו באחד משלושת המירוצים הגדולים.

פראר בילה שעות רבות עם ויילנדט באימונים באזור בלגיה, שם הוא שוהה במהלך העונה. מות חברו הותיר אותו כה מוכה יגון, עד שפרש מהג'ירו. רגע לפני כן, בקטע הוקרה לוויילנדט, חצה את קו הסיום לצד חברי קבוצתו של הבלגי. "זו היתה תקופה קשה", אמר פראר שלשום עם פתיחת הג'ירו 2012, "אני לא חושב שאי פעם מתגברים על דברים כאלה, אך הרכיבה היא חיי, עבודתי. למרות שזה קרה, אני עדיין אוהב את הענף. אני עדיין אוהב לרכוב על אופניי".

טיילר פראר מקדיש את הניצחון בשנה שעברה לזכר חברו ואוטר ויילנדט צילום: אי–פי

האהבה עזרה לפראר להתמודד לא רק עם מות חברו הקרוב, אלא גם עם שאר מכאובי הלב שגרם לו המקצוע. למשל, ההתרסקויות הרבות שעבר, כולל שבירת כף ידו במהלך הטור דה פראנס לפני שנתיים. במשך עשרה קטעים סבל, עד שהכאב הכריע אותו. לאחר מכן הגיע היום בו שמע בשיחת טלפון שאביו אדוארד נפצע בתאונת דרכים כשרכב לעבודתו כרופא מנתח בוושינגטון. פראר האב היה שחקן פוטבול במכללת ג'ורג'יה, טיפס על כמה מפסגות ההרים הגבוהים ביותר והפך לרוכב אופניים מרשים בזכות עצמו. כעת הוא משותק מהחזה מטה.

"הרכיבה בהחלט גזלה מחיי מספר דברים, אך גם נתנה לי המון", אומר פראר הבן, "היו רגעים קשים, רגעים בהם הרכיבה לא היתה הדבר החביב עלי, אך בתמונה הגדולה היא העניקה לי את החיים שאני חי. רציתי להיות רוכב מקצועני מאז הייתי בן 14. אתה פשוט חייב להתמודד עם הרגעים הקשים".

פראר, בן 27, שרד את את הקשיים הללו. הוא התגבר גם על הימים האפלים אחרי מות חברו, כשלעתים שכב במיטתו ימים שלמים. כך הגיע למה שיכול להפוך לקיץ הבהיר ביותר עבורו. הוא רוכב בג'ירו עבור קבוצתו החזקה, גרמין-בראקודה, ואחריו יפנה את תשומת לבו אל הטור דה פראנס, שם הפך ב-4 ליולי אשתקד לאמריקאי הראשון שמנצח בקטע מאז ליויי ליפהיימר ב-2007. אחר כך, בהנחה שייכלל בנבחרת ארה"ב, יופיע באולימפיאדת לונדון.

המסלול האולימפי עובר דרך אתרים היסטוריים וציוני דרך בלונדון ומסתיים סמוך לארמון בקינגהאם, שם קרוב לוודאי תוכרע מדליית הזהב בין הספרינטרים שישמרו על מקום בראש הדבוקה. "היו לו מספר נפילות ותסכולים לאורך הדרך, ואני מקווה שהוא שם זאת מאחוריו כעת", אומר ראש משלחת האופניים האמריקאית, סטיב ג'ונסון, "המסלול קשה ותוצאות המירוץ יכולות להיקבע לפי תנאי השטח, אך זו הזדמנות נהדרת עבור טיילר. הוא בוודאי אחד המועמדים הבולטים".

פראר מתנסח בבהירות כשהוא מדבר על רכיבה - הטקטיקה, התחרות ותחושת השריפה הטמונה במאמץ. קולו משדר את המסר שהוא אף פעם לא מרוצה אם אינו עומד על הפודיום. הוא רצה להיות רוכב מקצועני מאז היה ילד, כשדיווש הביתה מבית הספר. ילדים בגילו רצו לשחק פוטבול, כדורסל או בייסבול, אבל פראר הוקסם מתרבות הרכיבה האירופית. לאורך הדרך למד לדבר צרפתית, וכשעבר לבלגיה קלט מיד הולנדית והפך לחביבה של אומה המוטרפת על אופניים. לשם, לבית בבלגיה, נסוג לאחר הג'ירו בשנה שעברה.

"אחרי שזה קרה, לא ידעתי אם הוא אפילו יתחרה עד סוף העונה", אומר מנהל קבוצתו, ג'ונתן ואוטרס, "הרגשתי שזו תהיה מכה גדולה עבורו. אני לא יודע אם יצא מהבית במשך שבועיים, אבל הוא התאושש וחזר לרכוב. ואז, באמצע יוני, אמר: 'אני רוצה לנסות להתחרות בטור'". ואוטרס כלל אותו בסגל, והכין את הבמה למשהו מיוחד. 100 מטר לסיום הקטע השלישי, יצר פראר פער מספיק גדול משאר הספרינטרים הטובים בעולם כדי שיוכל לסמן W בידיו, כהוקרה לחברו המנוח, כשחצה את קו הסיום.

פראר (משמאל) וטום בונן במרוץ קטאר השנהצילום: רויטרס

ויילנדט בהחלט יהיה בראשו גם בשבועות הקרובים בג'ירו. המארגנים כבר הכריזו שאף רוכב לא יקבל את מספרו, 108, ולאורך המירוץ מתוכננים רגעי הוקרה. "זה כאב, אבל אלה החיים", אומר פראר, "אף אחד לא רוצה שזה יקרה, אך לפעמים אין דבר שתוכל לעשות אלא להמשיך להתגלגל בין המהלומות. עליך לעבור את הרגעים הקשים כדי להגיע לטובים".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ