ג'ו קלנסי, ניו יורק טיימס
ג'ו קלנסי, ניו יורק טיימס

גם ווינרים יכולים למות. בשבת ניצח סוס מירוצי המכשולים הגזעי ארקדיוס בתחרות אליה משתייכים הקשוחים, האמיצים והחסונים ביותר. הוא שעט לאורך 4.83 ק"מ במירוץ היוקרתי "אירוקוויס", זינק מעל 18 משוכות וטס לקו הסיום, חוצה אותו ראשון כשאוזניו זקופות. אחר כך דהר החוצה, ואז האט לכדי הליכה וחזר עם רוכבו בריאן קראולי לעבר מעגל המנצחים, שם המתינו הצלמים. כך עשו גם הבעלים, המאמן והסייס.

הגביעים והתשואות של 25,000 צופים היו שלו. הסוס המסורס בן השמונה התנשף בחוזקה עת חזר למחיאות הכפיים. "כל הכבוד, רוכב", קרא אוהד לעבר קראולי, שהניד בראשו והצביע על סוסו. "זה לא אני, הכל הוא", רמזה המחווה. כך אכן היה. אחרי המאמץ הגדול בחייו, ארקדיוס חי את הרגע. בזמן שבני האדם הסתדרו בשורה, הובל הסוס למעגל המנצחים ונעמד לטקס קצר ¬ מזיע, מלוכלך ומנצח. ספורטאי אחרי תחרות. נראה כאילו ידע שניצח. ארקדיוס הביט לנקודה מרוחקת, וכולם עצרו לרגע בו קלט את עצם הניצחון. המצלמות תקתקו. קראולי קפץ למטה, הסיר את אוכף העור ואת הכיסוי השחור-אדום עם הספרה שלוש בלבן, וטפח על גבו של סוסו, תגמול נוסף על המאמץ. כעבור שתי דקות, צעדים ספורים מקו הסיום שחצה בעוצמה, ארקדיוס מת.

זה היה מהיר ומהמם, מסתורי ומפחיד. אחרי שנפרד מהחגיגה במעגל המנצחים, ובזמן שקיבל את הטיפול המסורתי בסיום מירוץ, החל ארקדיוס לצעוד בצורה מוזרה ונטה לימינו. הוא הרים את ראשו, הקשיח את רגליו הקדמיות וצנח לקרקע על צדו השמאלי. לפני שנפל, הפך אישון עינו הימנית לבן לחלוטין. הבזק של חיים, מוות, כאב, משהו. בני האדם נזעקו לפעולה עם עוד מים, קרח ותרופות. זה נראה כמכת חום, אפילו ביום של 21 מעלות ושמים אפורים. סוסים נוטים לעשות זאת: הם מתחממים יתר על המידה, מקבלים טיפול רפואי, מתקררים, קמים על רגליהם וממשיכים ללכת. לא הפעם.

ארקדיוס מקבל טיפול שלא עזר להציל את חייוצילום: אי–פי

ד"ר מונטי מקינטוף טען כי זו היתה מפרצת, התקף לב. בתחילה, הווטרינר שמע דפיקות לב לא סדירות ונוזלים הוחדרו באמצעות עירוי. בני האדם דיברו עם הסוס, הרגיעו אותו, נתנו לו כל סיכוי להתאושש. ארקדיוס רטט, הרים את ראשו פעם או פעמיים, הזיז את רגליו ואז דמם. שקיות הקרח הורדו, העירויים נותקו. הסייס מייק בנסון, שיום לפני כן הסיע את ארקדיוס במשך שמונה שעות מדרום קרוליינה, סייע בהסרת הרסן של הסוס ונראה המום. הוא לא הוציא מלה בזמן שבטלוויזיות הפזורות ברחבי המסלול הוקרן המירוץ בהילוך חוזר. כתם בוץ בצבץ בזווית עינו, זכר לנשימותיו האחרונות של הסוס. הבעלים אד סוייר, איש עסקים, לא היה מסוגל לדבר. המאמן ג'ונתן שפרד התרחק. קראולי שב לטקס חלוקת גביעים שלא התקיים, התבונן בסוסו, שב למאהל ונשאל מאות שאלות הנוגעות לנפש. "איני נקשר לסוסים, אבל אתו זה היה שונה", אמר, "הוא הסוס היחיד אליו הייתי קרוב. האכלתי אותו גזרים כל יום, רכבתי עליו, חינכתי אותו. קשה לי להאמין שאני בוכה על סוס. אתה מגלה ממה אתה עשוי כשמשהו כזה קורה. אתה מגלה כמה אכפת לך".

קראולי האירי רכב במשך שנים באנגליה, שבר את צווארו, נעדר עשרה חודשים ופרש למשך שלוש שנים. הוא הגיע לארה"ב בינואר 2010 בתקווה להזדמנות לרכוב שוב במירוצים נחשבים. הוא לן על ספה רעועה בבית בפנסילווניה, התעורר מוקדם, עבד באורווה ודחף מריצות בין רכיבות. בסוף אותה שנה זכה לראשונה במירוץ באמריקה, עם ארקדיוס. בשלהי אפריל סיימו השניים במקום השלישי במירוץ ליד שארלוט. כשהוא כשיר ובכושר, ארקדיוס נראה מוכן ל"אירוקוויס" בנאשוויל, בניסיון למנוע מ"טקס רולינג" זכייה שלישית ברציפות במירוץ היוקרתי ביותר של האביב. "יידרש חתיכת סוס כדי לגבור עליו", אמר קראולי בביטחון לסובביו במשך כל השבוע, "הוא מושך אותי על המסלול". כך היה גם בשבת. "ככל שהתקדם המירוץ הוא השתפר", אמר קראולי, "הוא היה טוב מאי פעם. הצלפתי בו קלות במכשול האחרון והשוט נפל, אבל לא הייתי זקוק לו. הוא ניצח בקלות. זה לא היה מירוץ קשה במיוחד עבורו". זמן קצר לאחר מכן נקלע ארקדיוס לקרב הקשה מכל, על חייו.

כמו רץ מרתון שנדחף מעבר לגבול היכולת או כדורסלן בעל בעיית לב רדומה שהתפרצה עקב ספרינט נוסף, לבו נכנע. הוא לא שגה במכשול, עיקם קרסול, סדק רגל קדמית רגישה או סבל מצרות נוספות שיכולות להתרחש במהלך מירוץ. הוא שרד הכל. אפילו דגמן פוזות במעגל המנצחים, זכה לטפיחות עדינות מבני האדם הקרובים אליו וטעם ממים קרים. הוא היה מוגן. "הוא נתן את כולו", אמר קראולי, "אלה מירוצי הסוסים, אבל זה שונה. זה לא קל יותר עם סוסים שנפגעים במהלך מירוץ, אבל זה חלק מהעניין. אלא שהוא לא נפל. הוא זכה במירוץ". סוייר יקבל את 90 אלף הדולר שלו. שפרד וקראולי ירוויחו 9,000 דולר כל אחד.

בריאן קראולי בוכה לאחר מות סוסוצילום: אי–פי

ארקדיוס יזכה לקבורה בטנסי ולמקום אהוב בזיכרון בעליו, מאמנו, רוכבו ומטפלו. הוא גם תמיד יהיה חלק מרכזי בסצנה שכנראה לא תישכח לעולם על ידי מי שהיה שם. חצי שעה לאחר מות הסוס, נפגשו שפרד וקראולי מחוץ לאורוות. המאמן בן ה71-, חבר היכל התהילה, ניסה לעודד את הרוכב בן ה31-, אבל זה נשמע יותר כהספד מפואר. "זה אובדן גדול. זו היתה תאונה יוצאת דופן, אחד מתוך 10,000 דברים שיכולים להשתבש. אבל הוא בדיוק סיים את המירוץ הגדול בחייו, וזה מה שאנו חייבים לזכור".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ