אופניים

רוכב שחור בחולצה צהובה

האדם השחור כבר מזמן כבש את עולם הריצה. האם כניסתם של השחורים לענף האופניים תשבור 100 שנה של הגמוניה לבנה?

אילן גולדמן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אילן גולדמן

השבועות האחרונים הוכיחו לנו את מה שכבר נראה לנו ברור מאליו: עולם המרתון שייך לאפריקאים. מווינה הקרירה ועד רוטרדם המהירה, מפריז שטופת הרוחות ועד לונדון האפורה, ניצחונותיהם הסוחפים של האתיופים והקנייתים במרתונים של האביב הגיעו בצרורות. האדם הלבן שוב נותר חסר אונים מול השטף השחור.

במשך שנים רבות, המדע ניסה למצוא הסבר משכנע לשאלה, "מדוע האדם השחור רץ מהר יותר מאחיו הלבן". התיאוריות נעו "מהבדלים בגובה הפופיק המשנים את מרכז הכובד" לטובת האצנים המערב אפריקאים כפי ששיערו חוקריה של Duke , ועד "אלסטיות גבוהה יותר של השרירים אשר מקורה בגנטיקה העוברת בתורשה", כפי שטען מייק למברט מאוניברסיטת קייפטאון על רצי הסיבולת המזרח אפריקאים. זהו רק קצה הקרחון.

אם תשים אותם על אופניים זה יעבוד?

אחרי שכבשו את עולם הריצה, חוקרים ופיזיולוגים החלו לתהות בשנות ה-80 וה-90 : "מדוע השחורים אינם מצליח לתרגם את הדומיננטיות שלהם בתחום ריצות הסיבולת למרחקים אל הדוושות?" לרוב הסיבות הגנטיות נפסלו על הסף והתיאוריות שטענו כי מבנה סיבי השריר של האדם השחור אינם מתאימים לדיווש - לא החזיקו מים. אז איך בכל זאת האפריקאים עוד לא הופיעו בענף שמציע כסף לא רע בכלל?

הרוכבים השחורים מהווים 0.6% מכלל הרוכבים מקצועניםצילום: אי–פי

אז זהו שזה לא בדיוק כך: מי שעוקב בשנים האחרונות אחר הגלובליזציה של ענף האופניים, בטח הבחין שקצוותיו מתחילים להיצבע בגוונים כהים: לא רק ישראלים, ערבים, פרסים ויפנים צצים בקבוצות האופניים המקצועניות, אלא גם שחורים: קחו לדוגמא את מרוץ "אמסטל גולד" שנערך לאחרונה בהולנד: באחת מגבעותיו התלולות והקשות ביותר של המירוץ, פניו השחורים של קווין ראזה (קבוצת "יורופקאר") הציצו להן בין כל הדמויות הלבנות. הרוכב הגוודאלופי (מושבה צרפתית באיים הקאריביים) סיים את 250 הק"מ במקום ה-49 מבין קרוב ל-200 משתתפים והקדים אפילו את סגן מנצח הטור-דה פראנס – אנדי שלק. כעת חייבים לשאול, האם ראזה בן ה-24 הוא "הזהב השחור" שיגיע ראשון למרוץ האופניים היוקרתי בעולם? התשובה היא שלא – כבר הקדימו אותו.

זה שהקדים את ראזה בדרך לטור הצרפתי הוא יוהן ג'אנה, גוואדלופי אף הוא ("זו מדינה שבה כולם מכורים לאופניים", הוא מספר). בשנה שעברה ג'אנה עשה היסטוריה כשהפך לרוכב האופניים השחור הראשון המשתתף במירוץ האופניים הנחשב בעולם. אבל מה שהיה יותר גדול הוא שג'אנה הצליח לסיים את 3,430 הק"מ במקום ה-158 - כמעט אחרון וכמעט 4 שעות אחרי המנצח – קאדל אוונס – אך זה בהחלט הספיק כדי להכניס אותו לספר דברי הימים של האדם השחור.

כשבודקים זאת מגלים שההצלחה של ראזה וג'אנה היא תוצר קלאסי של ההשפעה הצרפתית בגוואדלופ: שני הרוכבים הודו כי משחר ילדותם בהו במשך שעות בשידורים החיים של הטור-דה פראנס בטלוויזיה הלאומית, וזה עוד כלום: מסופר כי לפני כמה שנים, מארגני הטור דה-פראנס אפילו שקלו להזניק את המירוץ מהאי הקאריבי ונסוגו רק בגלל הפרשי השעות בין המדינות. גם האירוע הספורטיבי היחידי שבאמת מצליח לשלהב את יושביה שחומי העור של גוואדלופ הוא מרוץ אופניים בחסות צרפתית (הטור של גוואדלופ) שמתקיים כבר 64 שנים ברציפות.

אבל המבחן האמיתי לרוכבי האופניים השחורים הוא לא במושבות הצרפתיות אלא באפריקה הענייה. ביבשת השחורה, שהמשכורת השנתית הממוצעת בה עומדת על 300 דולר, מרבית האנשים אינם מכירים את ענף אופני הכביש ומתניידים על אופני פלדה ישנים ומוזנחים, או "זבל", כפי שפרדיק דיי - ראש הקרן האמריקאית,ה-WBR, שמספקת ומוכרת אופניים ברחבי אפריקה, מכנה את האופניים שמשמשות את המקומיים לשינוע עופות וסחורה.

השחור הראשון שהעז לחלום

מה שמונע מאפריקאים לשבור את חומת עולם האופניים האירופי הוא כסףצילום: רויטרס

אפריקאי שחור אחד שכן זכה להכיר אופני כביש תחרותיות מבעד לעוני הוא דניאל טקלהימאנוט (23). "התקווה האפריקאית", כפי שהאריתראי שלמד לרכב על דרכי עפר מכונה, הצליח השנה לרסק את הביצורים של ענף האופניים האירופי הלבן, כשחתם על חוזה מקצועני (עם קבוצה אוסטרלית) שיגלגל לכיסו 33,000 יורו מידי עונה. טקלהימאנוט, אלוף ערב ואפריקה בעברו, הוא האפריקאי השחור הראשון שמגיע לרמות הגבוהות בעולם, והפרשנים צופים כי עד 2015 יהפוך להיות גם לחלוץ השחורים בטור דה-פראנס.

האריתראי חייב את הצלחתו לתכנית הפיתוח של איגוד האופניים העולמי אליה הוכנס ב-2009. הפרויקט נועד לקחת רוכבים צעירים ומוכשרים מאזורים "נטולי מימון", ולהעניק להם תנאים להתאמן ולהתחרות - כדי שישתלבו ברמות הכי גבוהות. "רק השנה ישנם בערך 8 אפריקאים נוספים שיזכו להיכנס לפרויקט הפיתוח שלנו", מסר לנו דובר האיגוד העולמי. ביניהם יהיה נתנאל ברהנה, כוכב אריתראי נוסף, שמשגע את אפריקה וצפוי תוך כמה שנים לצוץ באירופה כאחד המאיצים הבולטים.

מה שבינתיים מונע מעוד אפריקאים מוכשרים כמו ברהנה וטקלהימאנוט להפיל את חומותיו של עולם האופניים האירופי, היא היכולת שלהם לרכוש אופניים מקצועיים. במחירים מרקיעי שחקים שמאפיינים את שוק האופניים העולמי – הרוכבים האפריקאים נאלצים להסתמך על תרומות, יוזמות חיצוניות, וארגוני צדקה. התשובה העיקרית לשאלה, "מדוע אין יותר רוכבי אופניים שחורים?" הייתה וכנראה תמשיך להיות: כסף.

קבוצת אופניים אחת שמנסה להפריח את שממת הרוכבים האפריקאית למרות הקשיים, היא "מרקו פולו". אחרי 10 שנים בהן ניסתה הקבוצה להחיות את ענף הרכיבה הסיני, הודיעו קבריניטי הקבוצה במסיבת עיתונאים בנובמבר האחרון, "אנחנו מעבירים את המטה שלנו לאתיופיה". באופן לא מפתיע, ב"מרקו פולו" החליטו להתפלש בעפר של אדיס אבבה אחרי שראו את הרצים האתיופים מפרקים את המרתונים וזיהו את הפוטנציאל לאופניים. "המטרה שלנו היא לעזור למדינות שבהם ענף האופניים אינו מושרש", אומר גודו קרמר מבעלי הקבוצה, "אנחנו מאמינים כי המטפסים האפריקאים הצנומים, יהיו מסוגלים לצבור את המהירות והקשיחות שנחוצים כדי להתמודד באירופה".

מצחצח הנעליים שניסה לשבור את ארמסטרונג

אדם אחד שבטוח אינו מופתע מההתעניינות הגוברת בדוושנים האפריקאים הוא ניקולס לאונג - צלם ואוהד טור-דה פראנס שרוף שגילה את יכולות הדיווש האפריקאיות לפני קרוב לעשור, אחרי שראה את בני היבשת השחורה חודרים אל לב הכדורגל האנגלי וכובשים את סצנת הריצה. "מדוע זה לא קורה גם באופניים" תהה לאונג, שמצא עצמו אחוז דיבוק להוכיח כי אין סיבה שאנשים שמסוגלים לרוץ מהר, לא יוכלו גם לעוף על האופניים בעליות הקשות בעולם.

בשביל להוכיח את טענתו הצלם גייס את זקאיו נדרי וסמואל מיאנגי - מצחצח נעליים ונהג ריקשה מאלדורט (קניה) – העיר שהוציאה מתוכה ענקי ריצה. לאונג רצה שהצמד הקנייתי ינסה להשיג את זמן השיא של אלוף הטור דה-פראנס - לאנס ארמסטרונג - בעלייה האימתנית ל"אלפ דוהז" (37:36 דקות - 2004). הנחת העבודה שלו הייתה שאם הרוכבים שלו יהיו במרחק נגיעה מהזמן של מנצח הטור, הוא יוכל להשיג חשיפה תקשורתית שתעזור להרים את ענף אופניים באפריקה.

בפעם הראשונה שזקאיו טיפס את ההר במירוץ - הוא ניצח. מצחצח הנעליים העפיל לפסגה ב- 46 דקות והשאיר מאחוריו מקצוענים מנוסים. זה לא הספיק ושבוע לאחר מכן הוא ניסה שוב: הפעם הרגליים הדקיקות הפיקו זמן של 42:10 דקות. זה היה הזמן הטוב ביותר שרוכב שאינו מתחרה בטור-דה פראנס קבע באותה שנה. אילו זקאיו היה גולש בזמן ליום שבו ארמסטרונג קבע את השיא, התוצאה שלו הייתה מכניסה אותו בין 20 הראשונים. משהו שכדאי לקחת בחשבון הוא שבמהלך הניסוי המטורף, הקנייתים של לאונג היו חסרי ניסיון ברכיבה מקצועית. מלבד שיטוטים על אופני "הממבה" האפריקאיות ( שוקלות 20 ק"ג וללא הילוכים), הצמד לא ידע חצי דבר על רכיבה וזה אולי מוכיח יותר מכל שאפריקה היא האוצר האמיתי שעולם האופניים טרם חפר. אולי משם ייצא הארמסטרונג הבא.

גם היום, 4 שנים אחרי שמצחצח הנעליים זקאיו חשף לעולם את יכולות הדיווש העל-אנושיות של האדם השחור, רוכבים שחורים בדבוקה האירופית נותרו נדירים כמו מים במדבר. בתוך 18 קבוצות האופניים המקצועניות הטובות בעולם ישנם רק 3 רוכבי אופניים שחורים. זה אומר 3 רוכבים מתוך מעט יותר מ-500 רוכבי אופניים ולא משנה איך תהפכו את זה, השחורים מהווים 0.6% מסך כל המקצוענים הבכירים. ניצחון בטור דה פראנס אמנם רחוק מהעין, אבל זה לא אומר שללב אסור לחלום: Yes we can.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ