ניר צדוק
ניר צדוק

יותר משני עשורים מאז נבחר במקום ה-20 בדראפט על ידי ניו ג'רזי דווילס, מחזיק מרטין ברודו במגוון שיאים אישיים. איש לא ניצח ביותר משחקים ממנו, 656, והספירה נמשכת; 119 מאותם ניצחונות הושגו כשהוא שומר על רשת נקייה; הוא היה השוער הצעיר ביותר להגיע ל-300, ל-400 ול-500 ניצחונות והמבוגר ביותר להגיע ל-600. פשוט, איש לא עשה זאת לפניו; הוא השוער היחיד בהיסטוריה של הליגה שהבקיע שער ניצחון.

בגיל 40 נמצא ברודו לקראת סוף המפוארת שבקריירות. ניו ג'רזי טרם הודיעה אם תאריך את חוזהו של האיש ששומר על שערה בקביעות מזה 17 עונות. בינתיים יתרכז בדבר אחר. האיש שמעדיף להתרענן עם ספרייט בזמן שחבריו שותים משקאות אנרגיה, יוביל הלילה (03:00) את הדווילס לסדרת גמר בפלייאוף ה-NHL חמישית בחייו (שלוש זכיות), מול לוס אנג'לס קינגס המפתיעה, שמהמקום השמיני במערב הדיחה את שלוש המדורגות הבכירות באזורה. הפתעות? בתחילת העשור החמישי לחייו, ברודו לא יודע מה זה הפתעות. הוא כבר ראה הכל.

"מרטין היה מצוין לאורך כל הפלייאוף", מעיד עליו עמיתו, החלוץ דייויד קלארקסון, "לא פעם שמר אותנו בתמונת המשחק". קלארקסון, סביר להניח, מתכוון בעיקר לסדרת ההצלות של ברודו - כשהוא משתמש בכפפה ובמחבט כאחד - במשחק השישי בגמר המזרח מול ניו יורק ריינג'רס. במצב של 2-2, כשקבוצתו בחיסרון מספרי, הוא עצר את בראד ריצ'רדס ובהמשך גם את אניסימוב והגלין. הדווילס ניצחו בהארכה והדיחו את המדורגת 1.

מרטין ברודו. "ככה לא נראה איש זקן" אמר הכוכב קובלצ'וקצילום: אי–פי

"הוא הסיבה לכך שאנחנו כאן", אומר אדם הנריקה, שהבקיע את השער המכריע במשחק השישי, "יש סיבה לכך שהוא השוער הטוב בתולדות המשחק. הוא נותן לנו ביטחון שאי אפשר לתאר". "כולם אומרים שהוא זקן", מציין כוכב הקבוצה, איליה קובלצ'וק, "ככה לא נראה איש זקן".

ברודו, מצדו, ממהר להכיר טובה לחברי קבוצתו שאחראים להבקעת השערים. צניעות ונימוס מתבקשים כתגובה להערכה הקולקטיבית כלפיו, בהחלט, אך גם הכרה בכך שאינו השוער שהיה בעבר. "זו לא הצגה של איש אחד", הוא אומר, "כולם נותנים את חלקם".

ב"כולם" הוא מתכוון גם לצורך שלו לקבל מחבריו לקבוצה שער אחד יותר מבעבר כדי להבטיח ניצחון. הוא זקוק להם - לזאק פריסי, לקובלצ'וק ולקלארקסון - יותר מאי פעם. הגיל עושה את שלו וברודו ממשיך לצבור ניסיון, אך גם מאבד ביחס ישיר מהגמישות שמחייב התפקיד. הוא מתעייף מהר הרבה יותר מבעבר.

בשנתיים האחרונות הופיע בפחות מ-60 משחקים בעונה הסדירה, לראשונה בקריירה (למעט עונת 2008/09, אז נעדר ארבעה חודשים בגלל פציעה ושיחק 31 פעמים). ממוצע ההצלות שלו באותה תקופה (903 ו-908, בהתאמה) הוא הנמוך ביותר בעשור האחרון. נמוך, אך עדיין גבוה מספיק.

וכך, רגע לפני העלייה לזירה הגדולה מכולן, האיש שבמשך שנים לא נזקק למחליף (את פציעתו של מחליפו קרלי שוואב ב-2003 כינו ב"ספורטס אילוסטרייטד" "עץ הנופל בקרחת יער") עומד להיות מוחלף בעצמו. אלו יכולות להיות הופעות אחרונות בהחלט. עצוב, מצד אחד, לגלות שלכל דבר יש סוף. משמח, מצד שני, לגלות שזה עשוי להיות סוף טוב, עם הנפה רביעית של גביע הכסף הגדול.

"זו השנה האחרונה בחוזה שלי", אמר בתחילת העונה, "ואני חושב על פרישה כי אני יודע שזה יקרה, קרוב יותר או פחות". כיום, בשיאו של פלייאוף נוסף לפנתיאון, הוא נשמע מעט אחרת. "מוקדם עדיין לדבר על פרישה", אמר ל"פוקס" והפתיע רבים, "כמובן שאני יודע שכבר איני מה שהייתי בעבר, אך בשלב הזה של הקריירה הסיפוק הגדול ביותר שלי הוא להביט על השחקנים האלה מאחור ולראות איך הם נהפכים לסופרסטארים".

אם זו אכן תהיה עונתו האחרונה, בניו ג'רזי או בהוקי בכלל, החלל הגדול שייווצר אצל ברודו, יליד קנדה שמתגורר כבר למעלה מעשרים שנה מעברו הדרומי של הגבול, יהיה גדול כמו זה שייווצר אצל אוהדי הדווילס. הם מורגלים לגדולה ממי שהיה במשך שנים התחנה האחרונה והבטוחה מכולן. בקרוב יאלצו להתרגל מחדש. אי שם ברחבי הליגה מחכה שוער שעדיין לא יודע כי בעונה הבאה ימתינו לו זוג המחליקיים הגדול ביותר.

הוא איש של הרגלים. סולידיים, כפי יעידו שנותיו הרבות באותו מקום עבודה. בניו יורק הסמוכה, למשל, הוא מבקר רק בזמן משחקים. הוא לא זקוק לאורות הנוצצים. "הוא לא אומר לנו הרבה", מספר טראוויס ז'ז'אץ', הסנטר של הקבוצה, "עברנו שלושה סיבובי פלייאוף והוא אף פעם לא אמר משהו מיוחד. אבל כשהוא כבר כן מבקש לדבר, כולנו מקשיבים". מנהיגותו שקטה. הרזומה שלו מדבר יותר מפיו.

"כל קבוצה רושמת את ההיסטוריה שלה", אומר ברודו לפני תחילת מה שיכולה להיות הסדרה האחרונה בחייו, "היה לי המזל להיות חלק מקבוצות גדולות שחוו הצלחה, הייתי גם חלק מכאלו שלא. נותר לנו לברר איזו קבוצה בדיוק אנחנו".

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ