עמית עברי: "לונדון? עוד תחרות חשובה"

עמית עברי אוהבת מים, אבל תשוקתה היא בכלל לבישול. בינתיים, הצליחה לבשל לעצמה קפיצת מדרגה וכרטיס לאולימפיאדה

טל בן עזרא
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טל בן עזרא

ב-27 ביולי יצעדו לתוך האיצטדיון האולימפי בלונדון אלפי ספורטאים מרחבי תבל. עבור רבים תהיה זו הופעה שנייה ושלישית במשחקים. חלק נרחב אחר ישתתף בהם לראשונה. עבור כולם מדובר בחלום, מטרה אליה שאפו ועליה פנטזו מאז היו ילדים. כולם, מלבד עמית עברי.

השחיינית הישראלית, בקרוב בת 23, מעולם לא נשבתה לחלוטין בקסם חמש הטבעות. את חלומותיה, אלה הגדולים באמת, היא שומרת לדברים שאינם קשורים בבריכה. "החלום הגדול שלי הוא בכלל בישול", אומרת עברי בהיסוס, כאילו מתנצלת על כך שאינה שותפה לפנטזיה של עמיתיה, "אני מאוד רוצה להיות שפית. אני כרגע רק חובבנית ומכינה אוכל לי ולחברים, אבל מאוד רוצה להיכנס ללימודים רציניים. זו באמת התשוקה הכי גדולה שלי. אני אוהבת לעמוד במטבח ולעבוד על לזניה, תבשילים או אפילו ספר-ריבס ותפוחי אדמה עם בטטות בתנור. זה מה שממש מרגש אותי".

עמית עבריצילום: אי-אף-פי

לכתבות ועדכונים נוספים הצטרפו לדף הפייסבוק של ספורט הארץ

"גם בתור ילדה ונערה זה לא היה חלום להגיע ולהשתתף באולימפיאדה", מגלה עברי, "אני נהנית ממה שאני עושה ומאמינה שמי שנהנה מכך גם מצליח. אחרי שעשיתי את הקריטריון אני פשוט רואה באולימפיאדה עוד תחרות חשובה בה אני רוצה להצליח. ברור שזה דבר ענק ומרגש ואני שמחה שאשתתף בזה, אבל לא חלמתי על כך. תמיד ראיתי בזה מטרה ולא חלום. הרבה אנשים שאלו אותי אם בכיתי כשלקחתי מדליה, למשל, אבל לא הייתי במקום של בכי. אחרי תחרות או הישגים אני פשוט מתחילה לחשוב קדימה. אני לא מרשה לעצמי לרחף. אני מתייחסת לאולימפיאדה פשוט בתור משהו שעדיין לא עשיתי".

השיחה עם עברי מתקיימת רגע לפני שהשחיינים שהבטיחו מקום בלונדון עלו על הטיסה לפאפוס, קפריסין, למחנה אימון מזורז. רק לפני שבוע הם סיימו אליפות אירופה מוצלחת במיוחד. ביניהם היתה עברי, שהבטיחה את מקומה באולימפיאדה במשחים 200 מטר מעורב אישי ו-100 מטר פרפר, ה"בייבי" שלה, בו זכתה במדליית ארד. על הדרך קבעה שני שיאי ישראל ב-200 מעורב, רק כדי לוותר על הגמר למען התרכזות במשחה הפרפר.

"לומר 100 פרפר זה כמו לומר עמית עברי, אבל בשנים האחרונות התפתחתי ב-200 מעורב, שגם היה המשחה המשמעותי הראשון שלי בתחרות", היא אומרת, "בגלל סמיכות המקצים החלטנו להימחק מגמר 200 מעורב. לשמחתי ולשמחת רבים אחרים, נפטרתי ישר בבוקר מהקריטריון ב-100 פרפר. אמרתי לגילי לוסטיג (מנהל היחידה לספורט הישגי, טב"ע) שאין לי ספק שאני מסוגלת לעשות את זה".

עברי ומדליית הארד בה זכתה באליפות אירופהצילום: אי–פי

עברי לא היתה היחידה ש"עשתה את זה", כפי שמעידות חמש המדליות שקטפו הישראלים בדברצן. "היתה אליפות מדהימה ולא רק לי. אני בנבחרת הבוגרת מגיל 18, כל הזמן מתחלפים אנשים, ויש עכשיו חבורה של אנשים איכותיים שמחוברים ומגובשים מאי פעם. כל אנשי המקצוע שאתנו התחברו גם כאן ונוצרה עבודת צוות פנטסטית. האיגוד עושה עבודה טובה ומשקיע בנו הרבה, בין אם זה לדאוג לכל מה שאנחנו צריכים או לשלוח אותנו למחנות אימונים שנחשבים יקרים".

בארבע השנים האחרונות נעזרת עברי בפסיכולוגית. לדבריה, העבודה שהיא עושה עמה "מדהימה". למרות זאת, רק בשנה האחרונה עשתה את קפיצת המדרגה לה כולם ציפו ממנה, ומעל לכל - זו שהיא ציפתה מעצמה. ייתכן שהדבר טמון, בין השאר, בחילופי המאמנים שביצעה בספטמבר. המהלך, היא אומרת, הקפיץ אותה ל"שלב הבא".

"מגיל 12 עד 21 התאמנתי עם אסף מימון, אך השנה הרגשתי שאני צריכה לעשות שינוי מכל מיני סיבות והתחלתי להתאמן אצל ליאוניד קאופמן. סוף סוף הצלחתי להעלות את רמת האימון שלי. יש רגעים בספורט בהם צריכים לעשות שינוי, וזה היה אחד מהם, אחרי כל כך הרבה שנים עם אותו מאמן. אני ואסף חברים קרובים עד היום".

מטרותיה לקראת לונדון ברורות מאוד: "שיא אישי גם ב-100 פרפר וגם ב-200 מעורב. אני מאמינה שזה עשוי להספיק לחצי הגמר, ומשם השמים הם הגבול. אולי אפשר יהיה להגיע גם לגמר, אבל אני לא רוצה לפתוח את הפה".

בין האנשים שצפויים לתמוך בה מקרוב ניתן למצוא את בני משפחתה, במיוחד "סבתא המזל שלי", שדואגת לשלוח לה עוגיות טריות המביאות אתן אנרגיות טובות. עברי מספרת בגאווה רבה על המשפחה ועל הקשר המיוחד שהיה לה עם הסבתא רבתא שלה, סופרת הילדים המנוחה מרים רות. "ממש גדלתי על ברכיה. היא כתבה ספר על אחותי בשם 'שון לא רוצה לישון' ואמא שלי איירה לה כמה ספרים. בסך הכל אנחנו משפחה די רגילה".

למרות שחלומותיה אינם אולימפיים, דואגת עברי להדגיש עד כמה המים חשובים לה. "אני מאוהבת במים ובמיוחד בים. כל מה שקשור במים מרגש אותי. אני גם גולשת מגיל 16, אז אם יש לי כוח בין האימונים ויש גלים טובים, תמיד אפשר למצוא אותי בים. אם תיקח אותי לטיול ברחבי ישראל ותהיה שלולית חמודה, בוא נגיד שלא רק אטבול את הרגליים".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ