אמיר ענבר
אמיר ענבר
אמיר ענבר
אמיר ענבר

מי שקבר מראש את סיכוייו של פיט סמפראס לזכות באליפות ארצות הברית ב-2002 במעשה אהבלות מביך, בוודאי לא יפסול את האפשרות שסרינה וויליאמס תוסיף שורה או שלוש לרזומה המפואר שלה. ועדיין, גם אם תעשה זאת, ספק אם תחזיר לעצמה את הדומיננטיות הישנה, בה כל טורניר גדול היה תלוי בה. ונוס וויליאמס הרבה מעבר לשיא, ז'וסטין הנין כבר פרשה שוב והגוף של קים קלייסטרס לא היה מאפשר זאת גם אם היתה ממשיכה לשחק מעבר לאליפות ארצות הברית הקרובה. העידן שלהן מגיע לסיומו, ביותר מבחינה אחת.

סרינה היתה האחרונה שהצליחה לשמור על תואר גראנד סלאם, כשזכתה בווימבלדון ב-2009 וב-2010. קלייסטרס היתה האחרונה שזכתה בשני גראנד סלאמים ברציפות, באליפות ארה"ב 2010 ובאליפות אוסטרליה 2011. מאז, בצרפת, בווימבלדון, בארה"ב ובאוסטרליה, הוכתרו ארבע שחקניות להן היתה זו זכייה ראשונה בתואר גדול. נכון לכתיבת שורות אלו, שלוש משמונה העולות לרבע הגמר ברולאן גארוס מחזיקות בתואר גראנד סלאם. כפי שטניס הנשים נראה בתקופה האחרונה, מי יהמר נגד אחת מחמש האחרות.

השאלה הגדולה היא האם הגיוון הזה טוב לטניס. במידה מסוימת, זהו קטע מאוד עיתונאי – לעולם איננו מרוצים. כשבליגה או בענף קיימת דומיננטיות של ספורטאי או קבוצה מסוימים, אנחנו מרבים לבכות את היעדר התחרות. נו, ברצלונה וריאל מדריד, אבל מה עם שאר הליגה הספרדית? כשקיים גיוון רחב והכל פתוח כל הזמן, אנחנו עוברים להלין על כך שבענף בלי דו-קרב אמיתי בין ענקים בודדים, חסר משהו. נו, תחרותיות או לא, תראו כמה אינצ'ים ודקות שידור ואולפן המשחקים בין ריאל לברצלונה ממלאים.

סרינה וויליאמס. האחרונה שהצליחה לשמור על תואר גראנד סלאם, כשזכתה בווימבלדון ב-2009 וב-2010צילום: אי–פי

עקבו אחר המתרחש בדף הפייסבוק של ספורט "הארץ"

טניס הנשים צועד, כך נראה, לעידן הפתוח מזה שנים ארוכות. חלק מהזוכות בגראנד סלאמים האחרונים היו שחקניות שחוו פריחה מאוחרת בקריירה. קשה לסמן כרגע איזו קורט או קינג, אוורט או נוורטילובה, גראף או סלש, הנין או וויליאמס. שתיים-שלוש דמויות דומיננטיות שייצרו מאבקים בנוסח לאלה שנראים בשנים האחרונות בין הגברים. אפילו לא אחת, שכמו רוג'ר פדרר בזמנו לפחות תדהים באיכות משחקה ותאתגר את כל היריבות.

גיוון רחב כל כך, בעיקרון, הוא דבר יותר בריא מדומיננטיות של שחקנית אחת, אך בצדו סיכונים עבור הסבב. כשהשחקניות לא עקביות ולשלבים הגבוהים מגיעות דמויות שונות שוב ושוב, מתקשה הקהל להכיר אותן היטב. הקשר החד-צדדי שנוצר אפילו מהסלון בבית בין הצופה לספורטאי שהוא רואה שוב ושוב עד שנדמה לו כי הוא מכיר אותו היטב, פשוט לא נוצר. הפעם זו קוויטובה, מחר שבדובה. מה כבר ההבדל?

יש הבדל, כמובן, אלא שאף ענף אינו יכול לפנות רק אל עכברי הספורט הספציפי הזה, כאלה שמסוגלים לגולל את ההיסטוריה של קאנפי נגד שחר פאר. אתה תמיד זקוק לכוכב או לכוכבים, למאבקים, לסיפורים הבלתי נשכחים. אלה לא נוצרים כשהשמות כל הזמן מתחלפים. טניס הנשים רשם בשנה האחרונה היסטוריה באסיה בזכות נא לי ורגעים גדולים בקריירות של כמה שחקניות, אך ממשיך לחפש את הסיפור שילהיב וירתק את העולם כולו. מריה שראפובה, מישהו?

שראפובה עולה לחצי גמר הרולאן גארוס, היום. גם לרוסייה חסרה העקביותצילום: אי–פי
הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ