לונדון 2012

עכשיו תראו מה זאת מלחמה

במקביל לפיגועים ולחששות לקראת העתיד, תנסה סאדף רחימי, מתאגרפת בת 17 מאפגניסטן, לחזור מלונדון עם כבוד למדינתה

אילן גולדמן
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

קשה, כמעט בלתי אפשרי, לתאר את טקס הפתיחה של משחקי סידני. שעריה של יבשת האי נפתחו לעולם בבת אחת, ותצוגה מפוארת של המורשת האוסטרלית הטרייה נשפכה לעיני 199 משלחות מכל רחבי תבל. מופעי סוסים, אקרובטיקה, צבעים עזים על רקע שמי הלילה - הכל היה שם. אפילו הצפון קוריאנים המושמצים הגיעו וצעדו פנימה תחת "דגל האחדות" עם שכניהם מדרום. משלחת אחת, עם זאת, היתה חסרה: הנבחרת האפגנית המושעה. הסיבה העיקרית: אפליית נשים תחת שלטון הטאליבן.

12 שנים מאז אותו ערב, יטענו רבים כי מצבה של אפגניסטן אינו טוב משהיה: השחיתות פושה בכל מקום תחת ממשלתו הנבחרת של קרזאי, הפיגועים האכזריים שקוטלים את חיי האזרחים ממשיכים להכות ללא רחמים ואיש במדינה השסועה אינו יודע מה עלול הטאליבן לעולל ביום בו האמריקאים באמת יתחילו להתקפל. אך הנה דבר טוב שכן קרה מאז נפילת הטאליבן: נשים אפגניות החלו לעסוק בספורט. חלקן אף מייצגות את מדינתן באולימפיאדה.

ממסי עד לונה צ'מטאיי

אחת מהן היא סאדף רחימי, סטודנטית בת 17 שהולכת להתאגרף בלונדון. למרות גילה הצעיר וחוסר ניסיונה, רחימי לא מתביישת לומר קבל עם ועדה: "אני רוצה להיות הפנים החדשות של האישה האפגנית". המתאגרפת, שבשיאה גרפה מקום רביעי בתחרות עלומת שם בטג'יקיסטן, תקבל בלונדון הזדמנות מיוחדת, כשלראשונה בהיסטוריה יהיה איגרוף הנשים חלק מהמשחקים. "אנסה להראות שנערה אפגנית מסוגלת להיכנס לזירה ולהביא הישגים לאפגניסטן", היא מצהירה מעל כל במה.

סאדף רחימי בפעולה. "אנסה להראות שנערה אפגנית מסוגלת להביא הישגים"צילום: אי–פי

בואו לבקר באזור האולימפי המיוחד של "ספורט הארץ" לקראת לונדון 2012

הנערה הלוחמת מתאמנת לא מעט שעות בשבוע, אך זה עדיין כלום לעומת הזמן שמתחרותיה מקדישות לספורט. את האימון היומי מבצעת רחימי במתקן אימונים ישן ששימש את הטאליבן לדברים שהשתיקה יפה להם. זירת איגרוף היא עדיין חלום רטוב, גם בעידן שבאולינג וביליארד הם חלק מחיי הלילה של קאבול. את ציוד האיגרוף היא נאלצת לרכוש בעצמה. למרות שהיא יודעת כי מתחרותיה חזקות ומאומנות ממנה, רחימי אינה מתקפלת: "אנסה להשיג מדליה בכל מחיר".

"הפעם הראשונה בה הכיתי מישהו היתה בכפר שלי", סיפרה בראיון ל-CNN, "הייתי בת 11". האדם שהרגיש את נחת זרועה היה בן דודה. הוא גם זה שייעץ לה לנסות את מזלה בזירת האיגרוף. לאט לאט כל משפחתה נשאבה לטירוף החדש וגם אחותה, שאבנאם, החלה לחבוט במרץ. ללונדון נוסעות השתיים ביחד, למרות המשאבים הדלים שהמדינה רדופת השחיתות מקצה לענף.

בשנים האחרונות זוכות נשים באפגניסטן לעדנה מחודשת בכל הקשור לספורט. עדיין לא מדובר בתופעה סוחפת, אך בהחלט ניתן לומר כי ישנה התעוררות נשית ספורטיבית שנראית לעין בכל הענפים. איגרוף נשים תופס חלק מזערי בתחייה הספורטיבית, אך עצם קיומו של ענף "לא נשי" באפגניסטן הוא כבר סיבה למסיבה. האנשים שעומדים מאחורי ההתרחשויות הספורטיביות הנשיות מקווים כי יבוא יום והנשים האפגניות יוכלו להראות לעולם שאינן פחות טובות מאף אחת. והחשוב מכל: להראות לנשים שאין דבר פסול ברדיפה אחר חלומות.

רחימי איננה האישה הראשונה שתייצג את אפגניסטן במשחקים. קדמה לה האצנית רובינה מוקימיאר, שבאתונה 2004 פרצה דרך לנשים אפגניות. זאת למרות שהזמנים שקבעה בריצה ל-100 מטר היו מגוחכים ביחס לצמרת העולמית, אטיים בכמעט ארבע שניות מהתוצאות של מריון ג'ונס באותה עת. במדינה שעד לפני זמן לא רב אסרה על נשים ללכת ברחוב ללא ליווי של קרוב משפחה, זה כלל לא משנה - העיקר להיות ולעשות. כשמוקימיאר נסעה ליוון היו ברגליה רק שמונה חודשים של אימונים כאצנית. מדליה אפילו לא היתה בגדר הנחת עבודה למאמנים. "ההשראה לנשים אחרות היא הדבר החשוב ביותר", אמר אז דיפלומט אירופי שנרתם לסייע לוועד האולימפי האפגני.

מחבובה אחדיאר היא אפגנית נוספת שהעזה לרדוף אחרי חלומה. ב-2008, בגיל 19, היתה אמורה להיות האישה השנייה שתייצג את מדינת הדמים באוליפיאדה. משהו קרה בדרך. חלק אומרים שנפצעה ונעלמה, אחרים טוענים כי בכלל ברחה במהלך מחנה אימונים באיטליה. בזמנו נרמז כי משפחתה של הרצה קיבלה איומים מצד גורמים קיצוניים, שראו בפעילותה כפירה דתית. השבועון "דר שפיגל" דיווח כי חיפשה מקלט מדיני במדינות אירופה.

המציאות אליה נכנסת המתאגרפת רחימי אינה בהכרח פשוטה יותר. השיחות בין הטאליבן לקאבול אינן מתקדמות. הצבא האפגני שהוקם על ידי האמריקאים יתקשה להדביר את מעוזות הקיצוניים ביום שאלו יעזבו. רק בדצמבר דיווחה רשת CBS כי התקבלו איומים על חיי רחימי ומאמנה. באווירה כזו, הסיכוי של ענפי ספורט נשיים להתפתח באפגניסטן לוט בערפל בדיוק כמו קיומה של המדינה.

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ