שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

זוגיות במבחן

טורניר הדשא האנגלי יהווה מפגש בין פילוסופיות שונות של צמדי מאמנים ושחקנים, החומרים מהם עשויה זוגיות מנצחת

קווין מיצ'ל, גרדיאן
קווין מיצ'ל, גרדיאן

בשבועיים הקרובים בווימבלדון, נוכל לראות כיצד ארבעת השחקנים הטובים בתבל מגיבים ברגעי לחץ לא רק למקצב האישי שלהם, אלא גם להשפעת האנשים שמדריכים אותם. הסיפור של כל אחד מהצמדים הללו, הוא במידה רבה הסבר למקום הרם אליו הגיעו ואולי גם להנפת הגביע הנכסף.

ג'וקוביץ'-ויידה

כאשר המדורג מספר 1 בעולם מתיר את הרסן, הוא מאיר את מגרש הטניס. זה הרגע בו נובאק ג'וקוביץ' מחליט לשכוח כל מה שהוא יודע לגבי ניהול משחק, משמעת בבחירת חבטות וחישוב סיכונים, ומייצר משום מקום מכות מטורפות שאף מאמן לא יכול ללמד ומעטים יתמכו בשימוש בהן.

בחצי גמר אליפות ארה"ב בשנה שעברה הציל ג'וקוביץ' שתי נקודות משחק נגד רוג'ר פדרר הזועם עם חבטות היישר מסרט הגולף לחולמים, "טין קאפ"; ברבע גמר אליפות צרפת הציל ארבע נקודות משחק מול ג'ו-וילפריד צונגה, שהפך לשבר כלי. בגמר נגד רפאל נדאל שוב הימר על הכל ברצף מהמם של שמונה משחקונים. אלו הן תגובות מהבטן לסכנת ההפסד המתקרב. הן מתעלמות מהנטייה לבטיחות שמוחדרת בשחקנים מגיל צעיר. למרות שאינן תמיד עובדות - נדאל שרד את המטווח - הן מפגינות מה יכול לקרות כששחקן בוטח באינסטינקט שלו יותר מאשר בחינוכו.

טוני נדאל משגיח על רפא. "קודם תכה בכדור חזק", היא ההמלצהצילום: רויטרס

אלוף ווימבלדון מביא עמו מאמן מוכר פחות מהאחרים, אך בוטח בו מאוד. כשחקן, זכה מריאן ויידה הסלובקי בשני תארים קטנים, נעצר במקום ה-34 בעולם והשיג מאזן צנוע של 119 ניצחונות ו-152 הפסדים. אבל נוצר ביניהם חיבור נדיר בשש השנים האחרונות. בהתחשב בהופעות ההרואיות של ג'וקוביץ' במשחקים גדולים ובאמון שהוא מפגין בכישרונו ולא רק בטכניקה ובטקטיקה, נראה כי ויידה - כמו פול אנאקון, ואולי בניגוד לאיוון לנדל ולטוני נדאל - הוא אחד שמאזין ותומך יותר מאשר מדריך בפועל.

נדאל-נדאל

נדאל, בינתיים, שש אלי קרב, למרות ברכיו החורקות והעומס שהוא מפעיל על גופו. כפי שטוני, דודו ומאמנו, מגלה בביוגרפיה של השחקן. "אני אומר לו לפני משחק: 'עליך לבחור באחת משתי דרכים - לומר שנמאס לך ואנו נעזוב, או להתכונן לסבול ולהמשיך הלאה'. הבחירה היא בין עמידה במאמץ לבין ויתור". נדאל לעולם לא מוותר. זו אבן הפינה של הטניס שלו. צורת המשחק אינה מסובכת ודודו לא משנה יותר מדי את המכניקה שלו, מלבד עידודו לחזק את חבטת גב היד שלו בהחזרת הגשות. הוא יודע כי פרק כף היד השמאלית של רפא במכת כף היד היא הקולט 45 שלו, החבטה הגדולה. כשהוא יורה, הוא עושה זאת כדי להרוג. הפילוסופיה של טוני היא "קודם תכה בכדור חזק, ואז נדאג לגבי השארתו בתחומי המגרש".

ג'ון קרלין, מחבר הביוגרפיה של נדאל, ניסח זאת מצוין: "טוני ורפא הם צמד עצמאי הדדית שמשלים זה את זה בעוצמות ובחולשות. ביחד יש להם יותר עוצמה מכפי שלכל אחד יהיה לבדו". האמון בין המאמן הזעפן לשחקן ההפכפך נוצר לאורך זמן וחתום בדם. קשה לדמיין משהו שיפגום בו. כאשר נדאל עולה למגרש זה נותן לו עוצמה שהאחרים לא יכולים להכיר כמותה.

מארי-לנדל

המקרה הטבעי לבחינה הוא אנדי מארי. התקווה היא שאיוון לנדל - השחקן המצליח ביותר מבין שבעת מאמניו ב-11 השנים האחרונות, אך המאמן הכי פחות מנוסה - יהיה זה שיעזור למדורג רביעי בעולם לבצע פריצת דרך בטורניר גראנד סלאם, בגיל 25. זה יהיה מעודד אם מארי יעשה זאת תוך שהוא מביא לידי ביטוי את מלוא מגוון החבטות שלו.

"זו תהיה הפעם הראשונה שאפשר יהיה למדוד איך זה עובד", אומר ג'ון מקנרו, רוח עצמאית בימיו כשחקן, על עבודתו של מארי עם לנדל. "באוסטרליה זה היה מוקדם מדי. בהתחלה חשבתי שזו בחירה מטורפת, אחר כך חשבתי שזה יעבוד. נחכה ונראה. אם רואים בכך פרויקט לטווח ארוך, צריך לתת לזה זמן. אני לא בטוח לגבי אנדי, אבל אנשים רוצים תוצאות מיידיות ואם אינם מצליחים מיד הם יפעילו על עצמם לחץ.

איוון לנדל. "יש קווי דמיון ברורים בינו ובין מארי, השילוב הזה מאוד הגיוני", אמר ג'ון מקנרוצילום: אי-אף-פי

"מאמן שאינו מוכן לשמוע סרוב הוא, פוטנציאלית, מישהו שלא ייתן לו להיכנע. במקום לוותר, הוא ישאיר אותו שם. אם אתה בוחן את מסלולי הקריירה שלהם, יש קווי דמיון ברורים. ככל שחשבתי על זה יותר, כך זה היה הגיוני יותר. איוון הפסיד בארבעת הגמרים הראשונים שלו בגראנד סלאם, אנדי הפסיד בשלושה. לנדל יכול להביא לשולחן הרבה מהימנות. אם זה יצליח, במידה שאנדי יתחיל לפתע לזכות בגראנד סלאמים, זה יהיה מאוד מספק עבור השניים".

נראה שלנדל כבר החדיר במארי את הנכונות להתגבר על חוסר ההחלטיות שפגע בו במעמדים גדולים. הוא נלהב יותר להכות בחופשיות כשהזדמנויות סבירות צצות לחבטה מנצחת מהירה, והגביר את מספר העליות לרשת. הוא עבד בבירור על שיפור הדרופ שוט, וכשהכל מתחבר ההגשה שלו צוברת משמעות. פיסות הפאזל נופלות למקומן. כעת הרבה תלוי במארי אם יאסוף את כל הפיסות במהלך השבועיים הקרובים נגד שלושה מטובי הטניסאים בהיסטוריה.

פדרר-אנאקון ולות'י

אין ספק לגבי גדולתו של רוג'ר פדרר, אבל יכולתו לנצח שבעה משחקים ברציפות בגראנד סלאם כבר אינה מובנת מאליה. פדרר תמיד יעשה זאת בדרכו, כי מאמניו שם כדי לכוונן יותר מאשר לכוון אותו. ב-2010, חמישה חודשים אחרי שזכה באחרון מ-16 תארי הגראנד סלאם שלו, צורף פול אנאקון לצוותו, שכבר כלל את קפטן נבחרת שווייץ, סוורין לות'י. אם יש משהו שהאמריקאי תרם לו, זהו העידוד על כך שכל שינוי שהוא מחליט לבצע בצורת משחקו משתלם. בראיון השנה גילה אנאקון את ממדי מוסר העבודה של פדרר: "נהדר לראות את רוג'ר משחק ברמתו הגבוהה ביותר. רמת המקצוענות שלו וירידתו לפרטים מדהימות, וזאת תמורה ראויה".

בין אם הוא מקשיב לאנאקון או ללות'י, פדרר מגוון יותר בהתקפות שלו, מהמר יותר ברשת, הגביר את השימוש בדרופ שוט ובחבטות תילול, אבל עושה הכל בצורה סלקטיבית. בכל הנוגע לגיוון, הוא נותר המחזה המרהיב בטניס, מרחף על המגרש ולפעמים קורס עליו. כולם הופתעו מההפסד שלו לטומי האס, ידידו בן ה-34, בגמר בהאלה. באוגוסט יהיה פדרר בן 31 ולמרות שלאורך רוב הקריירה חמק מפציעות, הבעיות המציקות מתחילות לצוץ והוא לא אוהב כבעבר להיגרר למשחקים ארוכים. למעשה, מאזנו במשחקי חמש מערכות בינוני, 16-19, והנטייה המתגברת למאבקים ארוכים בשלבים המאוחרים פוגמת בסיכוייו עוד יותר. האתגר שלו הפך לניהול משאביו לטווח ארוך.

כשג'וקוביץ' ניצח אותו בארה"ב עם "טניס חייתי" ומכות על החזה, תגובת פדרר היתה ארסית באופן חריג. "מאכזב מאוד להפסיד כך, בגלל שאתה מרגיש שמנטלית הוא כבר היה גמור. ואז הוא מייצר חבטה מלאת מזל אחת, והכל משתנה. איך אפשר לחבוט כך בנקודת משחק?". אמיצה, נואשת, מלאת השראה, בהחלט. המזל לא שיחק תפקיד.

השאלה צריכה להיות: מדוע שחקנים לא עושים זאת יותר? פדרר כה מיומן שהוא יכול להרשות לעצמו להיות סבלני, להאריך את הנקודה בידיעה שלרוב יזכה בה. אבל לפעמים, טירוף גובר על שיטתיות. טניס, יותר מרוב ענפי הספורט, הוא שילוב של רגעים. אם הם חולפים ללא התנגדות, הם אובדים.

השבועיים הקרובים, אם כך, יהוו התנגשות של פילוסופיות. כל אחד מוזמן לבחור: הסתערות סרבית, אורתודוקסיות ופרגמטיזם שווייציים, רוח ואינטנסיביות ספרדיות, ואולי קצת עקשנות סקוטית.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ