טור דה פראנס

קורע את עצמו בשביל כולם

בגיל 40, יינס פוגט ממשיך לענג את האוהדים ברכיבתו האגרסיבית והייחודית ולדחוף את חבריו לקבוצה: "זו המוטיבציה, היא עדיין שם"

אילן גולדמן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אילן גולדמן

צרפת, תחילת המאה ה-18: אוכלוסיית המדינה מונה 18 מיליון נפש, רובם עובדי אדמה ובעלי מלאכה שאינם יודעים קרוא וכתוב. תוחלת החיים הממוצעת של גבר עומדת על 36 שנה. אלה המגיעים לגיל 20 נחשבים זקנים. 300 שנה לאחר מכן, על קו הזינוק בקטע הפתיחה של הטור דה פראנס בליאז', עומד גבר בן 40 שנה, 9 חודשים ו-13 יום. זהו הענק הגרמני יינס פוגט, המשתתף המבוגר ביותר במהדורה ה-99 של המירוץ. אחרי 15 שנה בטור, אין כמעט צופה שאינו מזהה את הרוכב החייכן והצנוע.

רגע לפני הזינוק לפרולוג, המבט המשועשע שתמיד מרוח על פניו מתחלף בארשת רצינית. הוא אמנם חושב שזו שנתו האחרונה בטור, "אבל קשה לי להחליט. דעתי משתנה בכל יום". כעבור 7 דקות ו-32 שניות, הרוכב מקבוצת רדיושאק חוצה את קו הסיום. למרות הגיל המתקדם, הרגליים עדיין דוחפות. פוגט מסיים במקום ה- 18, רק 19 שניות אחרי מלך הרכיבה נגד השעון, פביאן קנצ'לארה. טיבו פינו בן ה-22, הרוכב הצעיר במרוץ, מסיים בהפרש של כמה שניות ממנו. הגרמני שוב הוכיח לכל מבקריו – זה לא הגיל וגם לא התרגיל. "זו המוטיבציה, היא עדיין שם".

בגרמניה, פוגט הוא אליל. מספר הופעותיו בטור דה פראנס שווה לזה של הספרינטר האגדי אריק זאבל. ובכל שנה מחכים מיליוני צופים ברחבי העולם רק לראות את הפרא הגרמני תוקף, כמו שרק הוא יודע. האם לעקוף את זאבל במספר ההופעות הוא הקטע? הוא טוען שלא, אבל בכל זאת: "אני גאה שבמהלך השנים בכל הקבוצות שלי תמיד אמרו: אנחנו צריכים את יינס".

יינס פוגט (שני מימין) מוצא את מקומו בין רוכבי רדיושאקצילום: רויטרס

במהלך קריירה עשירה שהחלה ב-1997, הספיק פוגט לזכות בשלושה קטעים בטור הצרפתי. הראשון ב-2001. החולצה הצהובה נחה עליו פעמיים, אבל אפשר לומר בשקט שהמומחיות של הגרמני היא להיות סוס העבודה של אחרים. הוא לא מתבייש בכך. כל עוד מעת לעת יקבל את חופש המרחב שלו לתקוף את הדבוקה, לא יהיה אכפת לו גם למות למען חבריו לקבוצה. מדליית הזהב האולימפית של יאן אולריך מאטלנטה 96', כמו גם סגנות אלוף גרמניה שלקח ממש לאחרונה חברו לינוס גרדמן – כל אלה ועוד רבים יכולים להיות רשומים על שמו של פוגט.

"אני מגיע לטור במצב מצוין", כתב פוגט בבלוג שלו דקה לפני שיצא לצרפת, "אני כבר לא יכול לחכות. ניקיתי את אופני האימונים, ארזתי שלושה ספרים, מגזין דיג, גיימבוי עם כמה משחקים, אייפוד טעון בשירים. הוצאתי את הכלב שלי, לינד, לטיול נוסף, ונישקתי וחיבקתי את כל המשפחה שלי". וזה הרבה משפחה. פוגט כבר הספיק להביא לעולם שישה ילדים עם אשתו סטפני. האחרון בהם, זה שהדיר שינה מעיניו באחת העונות החשובות בקריירה, רק לפני שנה.

כל מי שצופה במירוצי אופניים בשנים האחרונות יוכל גם הפעם לזהותו בקלות. הסגנון האגרסיבי בו הוא לוחץ את הדוושות ומטה את האופניים מצד לצד, ייחודי רק לו. תחברו לכך את הפרצוף הנחוש והסובל, ותקבלו סמל של כוח ועוצמה בתוך הדבוקה. כל מי שמכיר אותו, יגיד לכם שמדובר ברוכב שמוכן לסבול ולסבול ולסבול. אם אתם מנסים להבין עד כמה, הדוגמה הבאה תמחיש זאת היטב.

בשנת 2010 היה פוגט מעורב בהתרסקות קשה באחד השלבים האחרונים בפירנאים. "עד שהספקתי לקום והמוח שלי חזר לעבוד", נזכר, "כל הרכבים של הקבוצות כבר חלפו מזמן". אופניו היו מרוסקות לחלוטין ונהג ה"מטאטא", הרכב האחרון על המסלול, רצה לקחת אותו. פוגט סרב, כמובן. "אני רוצה להגיע לפאריס", התעקש הרוכב, שהשאיל אופניים מאחד הילדים שעברו במקרה במקום. פוגט רכב קרוב ל-20 ק"מ על אופניים ישנים שקטנים לו בכמה מידות, ללא חיבור לנעלי רכיבה וללא ספידומטר, כשהוא שותת דם וזקוק לתפרים. ההתעקשות השתלמה. הספורטאי הנחוש הצליח להגיע לרכב של הקבוצה, שם החליף בחזרה לאופניו והתחבר לדבוקה האחרונה על המסלול.

יינס פוגט רוכב בטור דה פראנס 2012צילום: אי-אף-פי

למרות שנחישותו מזכירה לפעמים התעקשות של ילד, פוגט כבר לא ממש כזה. בספטמבר האחרון, כשמלאו לו 40, אפשר היה לראות שמשהו אצל הרוכב שאף פעם לא ממצמץ, בכל זאת השתנה. "זה יהיה שקר גס אם אגיד שלא אכפת לי בכלל", הודה. "חשבתי שכאשר אגיע לגיל 40 אפרוש".

מה שמחזיק אותו על האופניים זה התשוקה לרכיבה. פוגט מדווש בעיקר ממקום אמוציונלי, עם רעב בלתי נגמר לספק אחרים. לפעמים מדובר ברוכבים לצדו וברוב המקרים באוהדים על המסלול. מלבד זאת, "אני עוד צריך להביא את אחד השלקים (האחים שלק – א.ג) לפאריס בצהוב. אחר כך אולי אשקול פרישה", הוא אומר. בינתיים האח הבכיר אנדי נפצע, והגרמני נתקע עם פרנק "החלשלוש", שלא ממש רוצה להנהיג את רדיושאק. בטור שיוכרע כנראה על ידי שענים, סיכויי הלוקסמבורגי גם כך נראים עגומים. רק נקווה שטור גרוע של שלק לא ייקח מאתנו את פוגט. לפתוח טור בלעדיו, זה משהו שרובנו לא מכירים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ