התשובה של הרחוב הספורטיבי למשבר הכלכלי

ברגע שכל מה שצריך זה מתח ומקבילים, מה זה בכלל משנה מה מראה חשבון הבנק שלך. תופעת מתעמלי הרחוב מתחילה לסחוף את חופי ישראל

אילן גולדמן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אילן גולדמן

חופי הים בכל הארץ דחוסים באנשים עד גרגיר החול האחרון. חלק חובטים במטקות בעוצמה, אחרים שוכבים בחוסר מעש וסופגים קרני שמש. אלא שהחום מטריף את כולם, ועבור בני נוער גובר החשש כי השילוב בין החופש הגדול לשעמום עלול להיות קטלני.

בסוף השבוע האחרון, כשהגעתי לקו המפריד בין טיילת האספלט לחול בחוף הדרומי של חיפה, תסריט האימים שלי התעורר לחיים. עשרה צעירים שריריים, כולל קוביות בבטן, התקהלו באזור של המתח והמקבילים והתאמנו במרץ. סצנות אלימות מחצרות בתי כלא כבר חלפו במוחי, אבל הדריכות שלי היתה לשווא. כעבור מספר שניות הוסבר לי שהצעירים הללו הם בכלל "מתעמלי רחוב".

9 מתוך 9 |
צילום: אילן גולדמן
1 מתוך 9 |
צילום: אילן גולדמן
2 מתוך 9 |
צילום: אילן גולדמן

"פעם באמת היינו כמו בני נוער אחרים", מודה שמעון בן ה-18, "היינו מבריזים מבית הספר, הולכים לבתים נטושים, מעשנים סיגריות ושותים". כיום לא תמצאו את התופעות השליליות הללו בקבוצה שלו ושל חבריו, , שמונה עשרות צעירים מכל הארץ. חלקם הגדול יוצאי רוסיה ואוקראינה בגילאי 15 עד 22. מבחינתם, הענף הפשוט הזה שמצריך "רק מתח ויכולת לעשות 10 עליות", הוא סיבה מספיק טובה בשביל לוותר על סמים ואלכוהול לטובת אורח חיים בריא.

אז מה הוא בעצם "אימון הרחוב"? חלק טוענים שנולד ברוסיה על ידי נפלי אקדמיות התעמלות שונות, שרצו להמשיך לשמור על יכולתם ללא מכשירים ומסגרת אימונים. אם תשאלו את כפיר בן ארי, מדריך ספורט חיפאי והאיש שאיגד את הצעירים לקבוצה כלל ארצית מסודרת, אזי חלק ניכר מהעומק של הספורט הזה הגיע מאימוני הכוח של השחורים בגטאות בארה"ב. כנראה שהאמת נמצאת איפשהו באמצע: הנערים הקלים והאתלטיים יפנו לרוב לכיוון האקרובטי, שכולל סיבובים מסמרי שיער על המתח. המוצקים והחזקים יאתגרו את עצמם בתרגילי כוח ויציבות, כמו עליות מתח ביד אחת.

מדובר בענף צעיר, שאליפות העולם הראשונה שלו נערכה בשנה שעברה בהשתתפותן של 10 מדינות בלבד. אפילו האיגוד העולמי שיושב בלטביה, ומתעקש כי הוא בכלל "תנועה חברתית", הוקם רק אשתקד. הבשורה מופצת בעיקר באמצעות הרשתות החברתיות ויו-טיוב, אבל התופעה צוברת תאוצה. אחת הסיבות לכך היא המשבר הכלכלי העולמי. הצרכנים העיקריים של אימוני הרחוב בארץ ובעולם הם צעירים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך, שפשוט רוצים לעסוק בספורט.

"היופי של הספורט הוא שבעזרת אפס אמצעים אתה יכול לעצב את הגוף", מסביר בן ארי, "החלום שלי הוא להגיש להם פורמט חינמי שהקפיטליזם לקח מהם. יש ילדים שאין להם את היכולת לעסוק בספורט ואנחנו רוצים להפוך אותו לנגיש עבורם. בקבוצה שלנו אין מעמדות. יכול לבוא אלינו נער אתיופי ולהפוך למלך העולם. חיבורים בין אנשים מרקעים שונים יוצרים דברים נהדרים".

הפתיחות כלפי השונה מתבטאת גם בחבורה בחיפה. אחד המתאמנים הוא ילד יפאני בן 15, שנמלט ממדינתו אחרי האסון הגרעיני בתחילת השנה שעברה. נס, ילד צנום שעד לפני שנה התגורר עם אביו ואמו בטוקיו, מדגים לי את תרגיל ה"ירח". הוא מושך את עצמו מעלה בקלילות מפתיעה ומשאיר אותי פעור פה לנוכח הביצועים האקרובטיים המרשימים. החברים מרעיפים עליו חיבוקים. אינטגרציה בחסות הרחוב.

מבט אחד מסביב לא מותיר ספק - הם אדוני החוף האמיתיים. "זו תחושה מדהימה כשאנשים עוברים ומוחאים כפיים", מוסיף יורה, נער בלונדיני חסון שמראהו עלול להטעות ולהרתיע, "כשאתה מצליח במשהו ומפרגנים, זה נותן סיפוק אדיר". החשיפה התמידית שהנערים זוכים לה בחוף הים מהווה יתרון נוסף של ספורט הרחוב.

כשאני שואל את החבר'ה מה יקרה אם ילד מאחת השכונות העשירות בעיר ירצה להצטרף אליהם, עונה אחד מהם: "פה בים, ללא חולצה, איך בכלל אדע שהוא עשיר?". ואולי בעצם זה הפוטנציאל העצום שיש לאימוני הרחוב. בסופו של יום, כולם חולקים את אותו מתח ומלמדים אחד את האחר את התרגיל הבא, בלי קשר למקום בו גדלו או לזהות הוריהם. מבחינתם, הרחוב הוא כמו בית פתוח אליו כל אחד מוזמן להיכנס.

"ברגע שזה יהפוך למשהו מקצועי, זה ישעמם את כולם", טוען גלב, שעזב את תחום ההתעמלות בדיוק מהסיבה הזו, "התחום שלנו הוא חופשי". כך הם גם רוצים לשמור אותו. כל מה שהם מבקשים מהמדינה זה לתת להם תשתיות. את השאר הם כבר יעשו.

תגובות