סבסטיאן פסט, די-פי-אי
סבסטיאן פסט, די-פי-אי

רוג'ר פדרר הוא אחד מהטניסאים הגדולים בהיסטוריה, אבל הוא גם אב שבנותיו התאומות דואגות שיישאר עם הרגליים על הקרקע. "ראיתי אותן הבוקר ושאלתי אותן הם הן זוכרות את הגמר. אחת אמרה 'לא', אבל השנייה אמרה 'כן, מחיאות הכפיים...'", מספר פדרר על הרגעים לאחר שזכה בטורניר ווימבלדון אחרי ניצחון על אנדי מארי.

אולי מיילה רוז ושרלין ריווה כלל לא צריכות להחזיק אותו מחובר לקרקע. פדרר מודע מאוד למי שהוא ולמה שהשיג, אך הוא רחוק מלהיות האדם היהיר שציירו אותו כמה מכלי התקשורת בבריטניה לפני הגמר מול הטניסאי המקומי.

לכתבות ועדכונים נוספים בקרו בדף הפייסבוק של "ספורט הארץ"

פדרר וגביע ווימבלדון השביעי שלו. "הייתי רוצה להמשיך ליהנות מהמסע"צילום: אי–פי

"אני לא יודע איך בני שלוש אחרים מבינים, אבל שלי כמעט מבינות את ההבדל בין משחק לאימון", אמר פדרר כשחיוך רחב עולה על פניו, "ניצחון והפסד - את זה הן לא כל כך תופשות עדיין". אם הוא ימשיך לשמור על רמת הטניס שהציג בחודשים האחרונים, הבנות שלו יזכו לראות עוד ניצחונות רבים.

פדרר כבר שבר את כל השיאים בטניס. ביום שני הבא יסגור 287 שבועות במקום הראשון בדרוג העולמי, ובכך ישבור את השיא - 286 שבועות - שהוא חולק כעת עם פיט סמפראס. יש לו כבר 17 תארי גראנד סלאם לעומת ה-14 של סמפראס.

המחזה של אשתו יושבת יחד עם שתי התאומות ביציעי המגרש המרכזי היה חשוב ומשמעותי מאוד עבור השווייצי. ב-2003, כך סיפר, הוא לא ציפה שיזכה בווימבלדון וש"ילדיי יזכו לראות אותי מניף את הגביע. הייתי בשוק ברגע שהבנתי איך הכל התחבר כל כך טוב עבורי".

במה פדרר הכי גאה? "בכל הקריירה שלי. מעולם לא חשבתי שאהיה כל כך טוב. נחשבתי לכישרון גדול, נחשבתי קודם כל לשחקן טוב בשווייץ".

אף על פי כן, להפוך למדורג ראשון בעולם "נראתה יותר כמו פנטסיה, חלום. אבל דבר הוביל לדבר. היה לנו דור חזק מאוד של שחקנים שיצאו לסבב ביחד אתי, כמו לייטון יואיט, מראט סאפין, אנדי רודיק, חואן קרלוס פררו וטומי האס. זה דחף אותי להישאר קרוב אליהם, אפילו לא הייתי הטוב ביותר בקבוצה הזאת. הם בהחלט הראו לי את הדרך והובילו אותי בה. הם גרמו לי לדחוף את עצמי ולדרוש מעצמי יותר ולבסוף להפוך לטניסאי מקצועני בתחילת שנות ה-20 שלי. אני עדיין חושב, לצערי, שזה קצת מאוחר, אבל הדרך בה חיי התגלגלו - הכל קרה לטובה ובזמן הנכון. זה בהחלט שיחרר בי משהו וזכיתי בגראנד סלאם הראשון שלי.

התאומות לבית פדרר, מיילה רוז ושרלין ריווה. "הן כמעט מבינות את ההבדל בין משחק לאימון"צילום: אי–פי

"זה הוריד לחץ רב, במיוחד מצדה של התקשורת. היו ספקות ושאלות – האם הוא ישיג משהו אי פעם או שהוא הולך להיות אחד מאותם עשרות כישרונות שמעולם לא זכו בגראנד סלאם. הצלחתי לעשות זאת והדברים השתנו עבורי. הצלחתי לשמור על רצף ארוך של ניצחונות, משהו שלא הצטיינתי בו עד אז והייתי ידוע כלא עקבי. הצלחתי להוציא את המיטב מהפוטנציאל שהיה טמון בי".

רבים רואים את בן ה-31 כממושמע כמו שעון שווייצי אנושי. אבל זה לא בדיוק נכון. פדרר מודה כי הוא מוצא את החימום משעמם, אבל "זהו חלק מהרוטינה וזה חלק ממה ששחקן מקצועני עושה", אמר המדורג ראשון בעולם, שגם ידוע בכך שפעם הוציא את ראשו מחלון מונית בניו יורק כדי לצעוק אל תוך הלילה. "אני לא רובוט", הוא אומר.

עם זאת, הוא מאוד מקצועי. "אני חזק יותר בסך הכל. היום אני גבר. לפני כן הייתי ילד, ולגדול לתוך גוף של גבר זה קשה בזמנים מסוימים. אני תמיד מקשיב לגוף שלי, למה שהוא יכול לשאת ולמה שהוא לא. אני עובד קשה בצורה יוצאת דופן".

אחרי שזכה פחות או יותר בהכל, האם נשארו לרוג'ר פדרר עוד חלומות להגשים? "אני נהנה כל עוד אני בריא מבחינה גופנית. הייתי רוצה להמשיך ליהנות מהטיול, מהנסיעה, מהמסע".

פדרר אומר שיש עוד דברים שהיה רוצה להשיג. "בשנה שעברה קיוויתי שאוכל לזכות בטורניר ברסי בפאריס (בו מעולם לא זכה)". הוא מאוד רוצה לזכות בגראנד סלאם נוסף: "זהב אולימפי הוא חלום עבורי, אולי זכייה בגביע דייויס שתהיה מלווה ברגעים נהדרים עם כל חבריי הטובים לנבחרת. ודאי שיש עוד דברים רבים שאשמח להשיג, אבל זה לא מה שמעיר אותי כל בוקר או מניע אותי כל יום".

12 מתוך 12 |
1 מתוך 12 |
2 מתוך 12 |

אחרי הזכייה של נובאק ג'וקוביץ בווימבלדון בשנה שעברה, חזרתו של פדרר משנה כעת כמה דברים בטניס הגברים העולמי - למרות ש"לא באופן משמעותי", לדבריו. עם זאת, "זה משנה את הדינמיקה. אני מניח שיהיו חצאי גמר אחרים עכשיו. לנובאק ולרפא הולך להיות קשה יותר להגיע לגמרים משום שהם צפויים לפגוש אחד את האחר בחצאי הגמר".

פדרר אומר כי אינו רוצה לשאת את דגל שווייץ בטקס הפתיחה של המשחקים האולימפיים בפעם השלישית, וגם חושף כי אינו מתכוון להתגורר בכפר האולימפי בלונדון 2012. "זה רחוק מדי. עשיתי את זה באתונה כשהייתי במקום הראשון בעולם, וזה הסיח את הדעת בצורה טובה. בסך הכל אני חושב שכבר חוויתי את החוויה האולימפית בעבר".

כעת הוא לא מעוניין לשנות את הרוטינה. "זו האולימפיאדה, אז זה קצת אגואיסטי, אבל לפעמים אתה צריך לעשות את זה בדרך שלך. בבייג'ין נשארתי במלון וזה הרגיש מעט מוזר, גרם לזה להיראות כאילו מדובר בעוד טורניר, אבל זכיתי במדליית זהב. כשאני מסתכל לאחור, זהו אחד ההישגים הכי גדולים שהשגתי בחיי". אבל עם כל הכבוד, מדליית זהב במשחקי הזוגות אינה שווה כמו מדליית זהב במשחקי היחידים. על אחת כמה וכמה אם קוראים לך רוג'ר פדרר.

ג'וקוביץ' (משמאל) ונדאל. הדינמיקה בטורנירים הגדולים עומדת להשתנותצילום: אי–פי
הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ