"הרגשתי שכמעט מנעו ממני את החלום"

האימונים מגיל 10, התחרויות ברחבי העולם ורכבת ההרים הרגשית בזמן שהמתין להחלטה. עתה יודע הג'ודוקא טומי ארשנסקי שהכל השתלם

טל בן עזרא
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
טל בן עזרא

למרות שזכה בעצמו לאלפי מסרים תומכים ברשתות החברתיות, וההפגנה מול משרדי הוועד האולימפי בישראל עסקה גם בו, נדמה שמאבקו של טומי ארשנסקי על הכרטיס למשחקים החוויר בהשוואה לזה של גיא מצקין. תוצאותיו, בכל מקרה, כבר היו שונות לחלוטין.

"התקשרו אלי מהוועד האולימפי ואחרי כן מאיגוד הג'ודו", משחזר ארשנסקי את הרגע השמח, "לא צרחתי או משהו, אבל בפנים הרגשתי טוב. האמנתי כל הדרך שבסופו של דבר יכניסו אותי לסגל". זה קרה ביום שישי שעבר, כשבית הדין העליון של הוועד האולימפי קיבל את ערעורו. למרות שלא התברג בין 20 הראשונים בעולם, התחשב בית הדין בכך שהפירוק בו היה נתון איגוד הג'ודו מנע ממנו הופעה במספיק תחרויות ובהישגים היפים שרשם.

"זו היתה רכבת הרים של ממש", מספר ארשנסקי, "יום אחד היו אומרים לי 'זה קרוב, אנחנו חושבים שתסע', וביום הבא 'תשמע, אולי בסוף אתה לא נוסע'. היה רגע שכבר ממש אמרו לי לא, אבל היתה לי תחושה שאטוס. מבחינתי לא היה סרט שאני לא בלונדון. באמת האמנתי בזה. לאורך כל התקופה זה לא עצר אותי והמשכתי להתאמן הכי חזק שאני יכול".

טומי ארשנסקי עם מאמן הנבחרת, אורן סמדג'ה (מימין). "רצוי להסתפק בקריטריון הבינלאומי"צילום: הוועד האולימפי בישראל

לונדון 2012 - סיקור מיוחד בספורט הארץ

עבור ארשנסקי בן ה-20, שעלה מרוסיה כתינוק, ההגעה לאולימפיאדה היא בגדר הגשמת חלום, עליה הוא "מודה בכל יום". ענפי הספורט הקרביים, כפי שהוא מציין, אינם זרים למשפחה. בני המשפחה עסקו באמנויות לחימה שונות ואביו פאבל - מאמנו מגיל צעיר - היה מתאבק. בהדרכת האב הגיע אשרנסקי להישגים יפים, כמו זכייה באליפות העולם לקדטים, מקום שני באולימפיאדת הנוער ולאחרונה מדליית כסף בתחרות גביע העולם בטביליסי.

"אני שמח שזכיתי להתאמן אצל אבא", אומר ארשנסקי, "קיבלתי קצת יותר תשומת לב, מן הסתם, כי אני הבן שלו, אבל הסתדרנו טוב בעיקר בגלל שהצלחתי לעשות את ההפרדה. הוא גם עזר לי בכך שלא ויתר לי באימונים, גם ברגעים קשים. אני חושב שכשנודע לו שאני טס ללונדון, הוא הרגיש כאילו גם הוא באולימפיאדה".

קצב האימונים בהדרכת אביו פחת לאחרונה, בשל קצב האימונים האינטנסיבי בווינגייט. הכל מתנקז עתה ללונדון, שם יהיה הספורטאי ה-300 שמייצג את ישראל במשחקים. "כאשר ספורטאי דורך על המזרן בגיל 10, הדבר הראשון עליו הוא חולם זה המשחקים האולימפיים. זו הפסגה, זה המונדיאל שלנו", מצהיר ארשנסקי, "המחשבה שאולי אהיה שם החזיקה אותי כל השנים, גם ברגעים הקשים. הרגשתי שכמעט מנעו ממני את החלום, אבל בזכות התמיכה של אורן סמדג'ה, האיגוד והמשפחה אני זוכה להגשים אותו".

ארשנסקי אומר כי סמדג'ה, מאמן הנבחרת, הוביל מהפכה של ממש בענף, שנאבק בשנים האחרונות בקשיים כלכליים. "מאז שאורן נכנס לתפקיד הכל השתנה. גם מבחינת אוכל, יחס ולינה הכל השתנה לטובה. מקבלים תנאים הרבה יותר טובים וזה מאפשר לנו להציג יכולת הרבה יותר טובה. לא חושב שיש מישהו שהאמין שנהיה חמישה ספורטאים מהג'ודו בלונדון. אורן מאמין בספורטאים ואנחנו מחזירים לו. כולם מסתדרים ואוהבים אותו. עכשיו חובה עלי לעשות את הסוויץ'. זהו, אני באולימפיאדה וחייב להתפקס על המטרה: לעבור את הקרב הראשון, ומעל לכל פשוט לייצג את המדינה בכבוד. זה סופר חשוב בשבילי".

ארשנסקי (בלבן) בפעולהצילום: באדיבות הועד האולימפי

ארשנסקי, אם כך, בעננים. קשה לא לחשוב כמה קרוב היה הקריטריון הישראלי להפילו אל הקרקע, כפי שעשה למצקין, כפי שהוא יכול לעשות לאחרים בעתיד. "אני מעדיף לא להתערב לוועד האולימפי, אבל לדעתי הקריטריון הבינלאומי קשה מספיק. אפשר ורצוי להסתפק בו, לא עשו אותו סתם", הוא אומר, "את הקריטריון הישראלי צריכים לבטל לקראת המחזור האולימפי הבא".

לכתבות ועדכונים נוספים הצטרפו לדף הפייסבוק של ספורט הארץ

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ