שאול אדר
לונדון
שאול אדר
לונדון

על קו הזינוק בגמר ריצת ה-100 מטר בבייג'ין עמדו שמונה אצנים, שישה מהאיים הקריביים ושניים מארצות הברית. כל השמונה היו צאצאיהם של עבדים שחורים שהגיעו מאפריקה. את הריצה ניצח יוסיין בולט הג'מייקני. בבייג'ין זכו האצנים והאצניות מג'מייקה בשש מדליות זהב בריצות הקצרות. גם לינפורד כריסטי, האלוף האולימפי מברצלונה 92', ודונובן ביילי הקנדי, שזכה בזהב באטלנטה 96', נולדו באי הקטן.

תחקיר חדש בחן את הזוכים האולימפיים ושיאני העולם בריצות הקצרות מאז 1984 וטוען כי כמעט כולם היו צאצאים לעבדים. כך גם רשימת האצנים שקבעו את התוצאות הטובות ביותר בריצת 100 מטר. התיאוריה הזאת היתה עלולה לזכות ביחס מזלזל, אבל את האיש שהעלה אותה לסדר היום קשה להאשים בשטחיות ובגזענות. מייקל ג'ונסון, אלוף אולימפי לשעבר ושיאן העולם ב-400 מטר, הוא כיום פרשן רהוט ומבריק ומאמן אתלטיקה מתקדם, שערך תחקיר מקיף עבור ערוץ 4 הבריטי. "כל חיי האמנתי שהפכתי לאתלט צמרת בזכות נחישותי", אמר ג'ונסון, "אבל בלתי אפשרי לחשוב שעובדת היותי צאצא לעבדים לא הותירה חותם במשך הדורות".

ג'ונסון מבסס את דבריו על תהליך של סלקציה לא טבעית שעברו האפריקאים שנחטפו, לפני שהובאו ליבשת החדשה. בעוד שמבחינה גנטית אין דבר כזה "גזע שחור", חוקרים טוענים כי אצל צאצאי עבדים קיימות תכונות שייתכן שעברו אליהם במשך הדורות, בשל ההיסטוריה יוצאת הדופן של הורי הוריהם.

בולט (מימין) מקדים את תומפסון מטרינידד ואת דיקס מארה"ב בגמר בבייג'ין. לכאורה, מורשת של עבדות מסייעת בריצות קצרותצילום: רויטרס

העבדים ניצודו ברחבי מערב ומרכז אפריקה והובאו למצודות ולנמלים ברצועת החוף שבין סנגל בצפון ואנגולה בדרום. זו היתה תחילתה של הסלקציה. החולים, החלשים והמבוגרים לא שרדו את המסע הראשוני, שלעתים ארך מאות ואלפי קילומטרים בתנאים קשים. רק החזקים ביותר, כמחצית על פי הערכות, שרדו את מצעדי המוות הללו. מחוף העבדים יצאו הספינות למסע ארוך ומפרך, שלעתים נמשך כשישה חודשים באוקינוס האטלנטי.

העבדים נדחסו מתחת לסיפון וחיו בצפיפות קשה, חום, לחות וצחנה, על מנת לחסוך בעלות המסע. רישומים של חברות הביטוח שביטחו את הסחורה האנושית חושפים שיעור תמותה שנע בין 50% ל-96% במהלך ההפלגה. החולים, החלשים והפצועים נזרקו מהסיפון, או שנשארו למות כשהם אזוקים לחיים ששרדו והגיעו ליעד. רק אנשים יוצאי דופן שרדו בתנאים האלו.

"ג'מייקה היתה התחנה הראשונה", אמר ד"ר הרב אליוט, רופא הנבחרת הג'מייקנית, "הקשוחים ביותר שרדו את המסע והאגרסיבים והבעייתיים ביותר ירדו שם. השאר נמכרו בארצות אחרות". אליוט מאמין שתכונות אלו עברו לילידי האי, ש-90% מהם נולדו למשפחות עם מורשת של עבדות, שלכאורה עוזרת להם בריצות הקצרות והאימפולסיביות. "אנחנו גם אגואיסטים ואוהבים לנצח", הוא אמר. ד"ר וויליאם אייקין מאוניברסיטת ווסט אינדיז חקר את השפעות ספינות העבדים על הניצולים, ואמר לג'ונסון: "חוזק שרירים עזר לשרוד את ההפלגה ואת המכות. זו היתה אבולוציה מואצת על ידי רצח עם של החלשים".

ייתכן שגם תנאי הלחץ עוררו שינויים אבולוציוניים מואצים. התוצאה של 200 שנות עבדות ורצח עם היתה מעין "טיהור" של האוכלוסיה האפריקאית מכל התכונות החלשות יותר. העבדים הגדולים והחזקים היו שווים יותר במכירות הפומביות, וזכו ליחס מועדף. ייתכן שגם זווגו עם נשים חזקות יותר על מנת שייוולדו צאצאים חזקים יותר, אם כי היסטוריונים חלוקים בנוגע להיקף התופעה ולהשפעתה על הגנום של העבדים.

"יש לנו מידע ממחקרים בקרב בני אדם ובעלי חיים", אמר ד"ר ביל איימוס מאוניברסיטת קיימברידג', "אריות ים ניצודו וכמעט נכחדו לפני כמאה שנים ורק החזקים ביותר שרדו. בתהליך הזה הם איבדו מוטציות שהפכו אותם לפחות חזקים, וכיום כבר יש אזורים עם אוכלוסיות עצומות שלהם. זהו קצב יוצא דופן עבור יונק כה גדול. זה כאילו הפכו לחזקים יותר אחרי שנפטרו מהגנים החלשים. אופתע אם השורדים של סחר העבדים לא איבדו מוטציות מזיקות, וזה בהחלט יכול לתרום ליכולות אתלטיות".

כמובן שישנם גורמים תרבותיים, חברתיים ופסיכולוגיים שתורמים להצלחה הזו. ריצות קצרות הן ספורט לאומי בג'מייקה. אחוז גדול מהצעירים המוכשרים פונים לתחום וזוכים היום למתקנים ולאימונים טובים יותר. הצלחה ספורטיבית יכולה לחלץ מהעוני ומהווה תמריץ משמעותי בהשוואה לאוכלוסיות עשירות יותר. ההצלחה הזו מהווה גם יתרון פסיכולוגי ומקור לביטחון עצמי בקרב אצנים מג'מייקה. אף אצן לא רוצה לראות חולצה ירוקה-צהובה לפניו, ורביעיית השליחים הג'מייקנית ב-100 מטר נראית כאילו היא מסוגלת לקבוע שיא עולמי בכל פעם שהיא עולה על המסלול.

התיאוריות הללו שירתו בעבר גם את הסטריאוטיפ של האדם השחור האגרסיבי ועוררו תגובות חריפות באקדמיה. אבל כשם שניתן לקבוע שלאפרו-אמריקאים יש סיכוי גדול יותר לחלות בסכרת ובסרטן הערמונית על סמך מחקרים, יש מקום לשקול את התיאוריה של ג'ונסון בקור רוח. הוא העלה נקודות מעניינות ברגישות רבה ובאומץ.

ג'ונסון, נצר לעבדים שהגיעו מסנגל, הפך לטוב בתחומו בזכות אלפי שעות אימונים, עבודה קשה, ידע מדעי ומנטליות מתאימה. לדידו, הרקע הגנטי שלו תרם תרומה משמעותית להצלחתו, אבל מדובר רק בעמדת הזינוק. כמובן שהנתונים הללו לא מבטיחים דבר בלונדון 2012, אבל הם עשויים לעזור להסביר את ההצלחה המרשימה של בני אי קטן, בן שלושה מיליון תושבים בלבד.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ