בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

טוב מאוד שקורזיץ סיימה ללא מדליה

אם היתה זוכה, המדליה היתה מסתירה שנים של הזנחה פושעת, יחס עוין לספורט ותקצוב מחפיר. יציאה מלונדון ללא מדליות תשבור את קשר השתיקה

200תגובות

כמובן שכמו כולם החזקתי היום אצבעות ללי קורזיץ ולמדליה ראשונה של ישראל בלונדון 2012. אלא שבמחשבה שנייה, אני מרוצה שוויתרנו על התענוג והעברנו את הכבוד לאחרות.

כי מדליה היום, לא משנה באיזה צבע, היתה מעוורת ומסנוורת. מדליה היתה מסתירה שנים של הזנחה פושעת, של יחס עוין לספורט, של ניהול כושל ושל תקצוב מחפיר. במשך 20 שנה הצליחו יחידי סגולה להתעלות מעל המכשולים והמהמורות הבלתי אפשריים הללו וכנגד כל הסיכויים העניקו לישראל כבוד שאינה ראויה לו. יציאה מלונדון עם הספרה אפס במאזן המדליות תשבור את קשר השתיקה.

הספורטאים האולימפים של ישראל מתאמנים בתנאים בלתי אפשריים, חיים על קצבאות מינימליות, צריכים לממן את הזקפה הלאומית מכיסם או הולכים לקושש פרנסה אצל בעלי ממון נדבנים. בדרך, מדינת ישראל - על ממשלתה, משרד התרבות והספורט שלה ושלל איגודיה - רק מנסה להכשיל, לפגוע ולהשפיל אותם.

אי–פי

לונדון 2012 - אזור סיקור מיוחד באתר הארץ

האם בנימין נתניהו, שהתקשר לברך את אלכס שטילוב על ההישג יוצא הדופן בגמר תרגיל הקרקע בהתעמלות, יודע שבגיל 25 הספורטאי הגדול ביותר שככל הנראה היה פה עדיין גר אצל אמו? האם שמעון פרס, שנזעק לנחם את אריק זאבי בשעת צרתו, יודע שהורים לג'ודוקאים מתחילים נאלצים לממן מכיסם טיסות לתחרויות כי האיגוד קרס? כמובן שאינם יודעים, ברור שלא אכפת להם. אבל כשהמשלחת הישראלית תחזור בידיים ריקות, אולי פתאום מישהו יתעורר, ינסה לגלות מה קרה כאן ולתקן את המעוות. לכן, לי, אנא אל תשתדלי.

ואם ביבי או שמעון בכל זאת יתקשרו, אנא הבטיחי לי דבר אחד. תהנהני בהסכמה, תאמרי תודה רבה, תכני אותם בנימוס "כבוד הנשיא" ו"אדוני ראש הממשלה", ואז בקשי את רשות הדיבור. "אם רק יורשה לי להעיר", תאמרי להם בעדינות, "אני שמחה על המלים החמות, אך תדעו שאני לא נמצאת במקום הזה בזכותכם אלא למרות. למרות ההתעמרות הבלתי נסבלת, למרות התקצוב השערורייתי, למרות שהייתי יכולה להישבר בקלות, למרות שהיה הרבה יותר קל לוותר, אני בכל זאת כאן". ונתקי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#