אילן גולדמן
אילן גולדמן

מתברר ש- 1.9 ק"מ של שחייה, 90 ק"מ רכיבה על אופניים, ו-21.1 ק"מ של ריצה, נכנסים בשלוש מילים פשוטות: "חצי איש ברזל". רוצים להישמע קצת יותר בעניינים? רק תאמרו "חצי איש", וקיבלתם כרטיס כניסה אוטומטי ללב ברנז'ת הטריאתלון הישראלית, שלחלקה הארי, תחרויות חצי המרחק יהוו בסך הכל מבחן בדרך לכיבוש הדבר האמיתי: תחרות "איש הברזל" האימתנית, או "המרחק המלא", כפי שהיא עוד מכונה (4 ק"מ שחייה, 180 ק"מ רכיבה, 42.2 ק"מ ריצה).

אבל כבודה של תחרות "חצי האיש" במקומה מונח. היא בקלות "יכולה להיות יותר קשה מהמרחק המלא", טוען אוהד סיני, אחד משני הישראלים שיעמדו ביום ראשון על קו הזינוק של אליפות אירופה למרחק חצי איש הברזל, שתיפתח בוויסבאדן, גרמניה. "העצימות היא הרבה יותר גבוהה, ואתה לפעמים נמצא בדפקים מסחררים", הוא מעיד. ותסמכו על סיני שהוא יודע מה על הוא מדבר: הצעיר בן ה-21 מחדרה, בכלל התחיל מהמרחק הארוך.

אז מה מצפה לסיני בעיר המרחצאות הגרמנית? ראשית, הוא הולך לחלוק את קו הזינוק עם עוד 2,500 טריאתלטים כמוהו, שיגיעו מלא פחות מ-54 מדינות – חלקן שכנותינו ממזרח. תחרויות חצי המרחק כבר מזמן הפכו להיות מחלה עולמית, וגרמניה היא המכה אליה כולם עולים לרגל. שנית, הוא צפוי להיתקל בספורטאי הסיבולת הטובים בעולם: האלוף האירופי המכהן, אנדי בויחרר צפוי להיות שם, כך גם מייקל ריילרט, אלוף העולם לשעבר, שינסה להשיג ניצחון חשוב.

הטריאתלטים בקטע השחייה של תחרות האיש הברזל

אם הכול ילך חלק, על פי החישובים שערך בארץ, סיני צפוי לצאת ממימיו של אגם ראונהיים כעבור 32 דקות, אחרי ששחה בסגנון חתירה קרוב ל-2 ק"מ. כל זה בעידוד מאסיבי של הקהל המקומי, שיוצא בהמוניו בכל פעם שמתקיימת תחרות סיבולת. כשליבו עדיין פועם בטירוף, איש הברזל הצעיר הולך להחליף את בגד הים בחליפת רכיבה, ולשגר את עצמו למקטע האופניים, על גבי מכונה שיוצרה למטרת מהירות בלבד – 91 ק"מ תלולים בסביבותיה של ויסבאדן – כולל עלייה מתמשכת - שבשיאה תביא אותו לגובהו של הר תבור.

את שלב הרכיבה, סיני מקווה לסיים "בקצת פחות מ-3 שעות". תשוש ומזיע, עם שריר ארבע ראשי מכווץ מכאב, הוא הולך להניח את אופניו בתחנת ההחלפה השנייה, לנעול את נעלי הריצה קלות המשקל, ולצאת לריצת חצי מרתון, אותה הוא מתפלל לסיים תוך שעה וחצי. זה יכול לקרות, אך הכול תלוי עד כמה יצליח לעקוב אחר פרוטוקול התזונה הקפדני המונהג במרוצים שכאלה, הרי גדולים ממנו כבר קרסו. בחישוב פשוט, סיני רוצה לסיים את כל 113 הק"מ שמרכיבים את תחרות חצי איש ברזל, ב-5-6 שעות לכל היותר. נשמע לכם מהר? המנצח בשנה שעברה עשה זאת ב-4:08 שעות.

"אני בא ליהנות", מדגיש הטריאתלט הנרגש ערב הנסיעה, "לא מעניין אותי אם אקח ראשון או אחרון, מבחינתי אהיה מרוצה אם אדע שנתתי הכול". אם על פני השטח גישתו נראית תבוסתנית, חשוב לזכור: מרבית המשתתפים בתחרויות הסיבולת הם מה שמכונה ספורטאי "קבוצות גיל" או במילים אחרות, חובבנים. מתוך אותם 2,500 איש שיזנקו לאליפות היבשת, רק 38 מקבלים שכר בעבור כל אותם הקילומטרים שיעברו – סיני הוא לא אחד מהם. למרות שהוא משקיע 15 שעות אימונים שבועיות ומחמיץ אין ספור בילויים ליליים, בסופו של דבר הטריאתלט הצעיר עושה זאת לכיף. תחרויות איש הברזל וחצי המרחק אינן אולימפיות, ואינן זוכות לתקצוב מוסדי בארץ ובעולם. כל מי שחפץ להשתתף בהן, רק צריך לשלוף את הארנק ולהתכונן כראוי למאמץ המטורף.

בניגוד לתחרויות איש הברזל האירופיות שהתקיימו לאחרונה בגרמניה ואוסטריה, התחרות לחצי המרחק בוויסבאדן תהיה דלה בישראלים. "רוב החבר'ה פה בארץ, עדיין חולמים על המרחק המלא", מסביר ליאור כהן, טריאתלט עלית לשעבר במרחק האולימפי (1.5 ק"מ שחייה, 40 ק"מ אופניים, 10 ק"מ ריצה), אשר עושה את צעדיו הראשונים במרחקים הארוכים. "מבחינתם לנסוע לתחרות חצי מרחק זה נראה בזבוז. הישראלים עדיין מעדיפים לנסוע לתחרויות איש ברזל שלוקחות לפעמים 16-17 שעות ופוצעות את הגוף. אני תמיד שואל אותם, 'למה אתם צריכים את זה?".

את ההוכחה לפופולאריות של תחרויות המרחק המלא בקרב הספורטאים הישראלים, קיבלנו הקיץ באוסטריה. מתוך 2,800 משתתפים בתחרות איש הברזל בקלגנפורט, לא פחות מ-120 אנשי ברזל כחול לבן, התייצבו בחום כבד של 37 מעלות לאחת התחרויות המאתגרות באירופה. זה הסתיים בשתי נשות ברזל ישראליות (אירנה מאזין, איריס אולשינסקי) שניצחו את קבוצת הגיל שלהן, וזכו בכרטיס כניסה - "סלוט" - לאליפות העולם שמתקיימת באופן מסורתי בהוואי. בוויסבאדן כאמור, סיני יעמוד על קו הזינוק לבד. אנשי המרחק הארוך העדיפו להישאר בבית, "ולא לעשות את כל הטרחה הזו בשביל כלום", כפי שאומר אחד מהם. חוץ מישראלי אחד אותו הוא כלל לא מכיר, הפעם, לא יהיה שם אף נציג דובר עברית.

המתחרים באליפות ארה"ב של איש הברזל בשבוע שעבר בחלק הרכיבה, אחרי שכבר סיימו את חלק השחייהצילום: אי–פי

"זה העלויות", מאשים יניב גונדה כתר, מאושיות ענף הטריאתלון הישראלי ששב לא מזמן מתחרות האיירונמן באוסטריה. "זה בזבוז כסף להתחיל להתעסק עם מלון, טיסות והעברת אופניים בשביל תחרות שנמשכת רק 5 שעות. אני הייתי מעדיף לשמור את הכסף הזה לתחרות איש ברזל מלאה". לעומתו, סיני חושב שלתחרות קצרה יש את היתרונות שלה: "אתה מתחרה חצי יום, ואח"כ יש עוד הרבה זמן לעשות דברים אחרים ולטייל", הוא מסביר, "חבל שישראלים חושבים שהחצי הוא משהו נחות".

בעולם זה נראה אחרת. תחרויות חצי המרחק כבר מזמן נחשבות לדבר הבא, והפופולאריות שלהם עולה על אלו של אחיותיהן הארוכות. חיפוש פשוט באתר האינטרנט "Trifind " מאתר 148 תחרויות "חצי איש" לעומת 36 תחרויות איירונמן מלא. כיום, כמעט כל תחרות איש ברזל תציע כחלק מהחבילה, גם את האופציה הקצרה יותר. "מדובר במרחק הרבה יותר נגיש ואטרקטיבי מתחרות איירונמן מלאה", אומר לנו נציג של תאגיד הטריאתלון העולמי ((WTC - גוף למטרות רווח הממוקם בטמפה פלורידה. "עוד בשנת 2006 זיהינו את הפולאריות של חצי איש הברזל והשקנו סדרה של תחרויות שרק הולכת ומתרחבת".

אם בשנת 2006 ל-WTC היו בסה"כ 13 תחרויות קצרות, הרי שהיום, תאגיד הענק חולש על לא פחות מ-57 תחרויות, המתקיימות ב-32 מדינות. בדיקת הנתונים בתחרות איש הברזל הישראלית "ישראמן", מאוששת את טענת הנגישות והפופולאריות של המרחק הקצר: מתוך 501 מסיימים (לא כולל השלשות) 382 הגיעו ממקצה החצי.

אין מה לעשות, לרבים "המרחק המלא הוא סבל", גורס כהן, שמלבד עבודתו כאיש פיננסים ב"טבע", החליט להקים לאחרונה קבוצת טריאתלון. "חצי האיש ברזל לא כל כך שונה מהמרחק האולימפי ולא צריך לעשות התאמה מיוחדת באופי האימונים. מה גם שההקרבה האישית היא לא עצומה ביחס למרחק המלא, הסיפוק הוא אדיר, וגם יכולה לצאת לך תחרות איכותית במובני מהירות". כהן סבור כי הישראלים מודעים למגמה העולמית שנוטה לכיוון חצי המרחק, אבל טרם נשאבו אליה. "אני מאמין שבעתיד גם הם ייכנסו לזה", הוא מסכם.

בינתיים, בארץ, נושא תחרויות הסיבולת קצת מקרטע. עד השנה, מלבד ה"ישראמן", האפשרות היחידה של אנשי הסיבולת להשתתף בתחרות דומה לחצי איש הברזל, הייתה במקצה "החצי ארוך" של טריאתלון עמק הירדן. אולם ב-2012, האירוע בוטל עקב "גירעון תקציבי כבד" של איגוד הטריאתלון. אלו שבכל זאת רצו להתחרות במרחק, עשו זאת במחנות האימונים הפנימיים של הקבוצות, ובמהלך אימוני הדמיה בשטחים לא סטריליים ומסוכנים.

"עד היום לא ניתנה התייחסות מספקת למרחקים הארוכים בארץ", מודה יובל חץ, היו"ר הנכנס של איגוד הטריאתלון. "לשמחתי זה חלק מהתכנית שלנו לשנים הקרובות. כמשתתף פעיל בתחרויות אלה ברור לי הרצון (והצורך) של המתחרים בתחרויות מקומיות במרחקים הארוכים". באוקטובר הקרוב, יקבל איגוד הטריאתלון את ההזדמנות לבחון האם בכלל כדאי למסד את תחום הסיבולת, כשלראשונה אליפות ישראל בחצי איש הברזל תתקיים בחיפה. במידה ותהיה היענות מצד המשתתפים, מבטיחים החבר'ה באיגוד, "נשקול בחיוב את קיומה כתחרות שנתית". החייאת התחרות בעמק הירדן, היא גם משהו שבהחלט עומד על הפרק, אך בכל הקשור למרחק המלא, אומר חץ, "אנחנו מפרגנים לישראמן". 

המתחרים בתחרות איש הברזל בשווייץ, בחודש שעבר, בחלק השחייהצילום: רויטרס

אז עד שבישראל לא יהיו מספיק תחרויות סיבולת, אנשי הברזל יאלצו להמשיך לצאת לחו"ל כדי לעסוק בתחביב שלהם. הוצאות הטיסה מתווספות למחירים היקרים של הציוד הנלווה והטיפולים הרפואיים, ויוצרות ענף שנועד בעיקר לאלו שיש להם. הלחץ מהסביבה להתעדכן בחדשנות הטכנולוגית, המוצרים החדשים שצצים על מדפי חנויות הבוטיק מידי יום, והמחירים הגבוהים המאפיינים את שוק מוצרי הסיבולת, בטוח לא מסייעים למי שרק ירצה לטעום. לכן גם לא מפתיע לגלות שהגיל הממוצע של ספורטאי הסיבולת הוא מעל 40. "מדובר בהוצאות של עשרות אלפי שקלים בשנה", מאשר סיני אשר בגילו הצעיר נחשב לעוף מוזר בסצנה, "אבל יש גם דרכים לחסוך", הוא אומר. 

כשאני שואל אותו מדוע הוא בחר דווקא בתחום הזה, הטריאתלט מספר לי שבכלל הגיע מתחום אומנויות הלחימה. הרצאה של איש הברזל אלון אולמן, היא זו ששינתה את חייו ושאבה אותו אל התחום. "ברגע שאתה אוהב את זה, זה הופך להיות חלק בלתי נפרד מהחיים שלך", הוא מנסה להסביר לי את מקור התשוקה לסבל ולמאמץ, "זה נותן שלווה נפשית שלא תמצא בשום מקום אחר". "אולי זה מזוכיזם", אני מנסה, ומיד מתחרט על כך: "מי שיושב על הספה וגורם לגוף שלו להיות מנוון הוא מזוכיסט", הוא יורה לעברי. אבל טענתו העיקרית של סיני לטובת המרחקים הארוכים, היא שתחרויות איש הברזל מלמדות אותך להתמודד עם משברים. זה רק מזכיר לי שביום ראשון צריך להחזיק לבחור הצעיר הזה אצבעות, שחס וחלילה לא ייתקל באחד כזה. מספיק שהוא שם לבד, לא?

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ