שאול אדר
שאול אדר

יממה אחרי טקס הסיום הודיע צ'רלס ואן קומני, המאמן הראשי של נבחרת האתלטיקה הבריטית, על יציאה לחופשה, במהלכה יכריע לגבי עתידו. "כשלא עומדים במטרות, יש לשאת בתוצאות. זהו בסיס המדיניות שלנו", הודיע ההולנדי. חניכיו זכו בארבע מדליות זהב ובשש סך הכל. המטרה שלו היתה שמונה.

המשלחת הבריטית כולה עמדה במשימתה כשצברה 65 מדליות, שתיים יותר מהצפוי. מספר מדליות הזהב סיפק את החריגה הגדולה ביותר, 29 במקום 19 חזויות. אלא שגם באופוריה הפוסט-אולימפית, מתקשה ואן קומני להתמודד עם תחושת הכישלון. כך גם ראשי נבחרת השחייה, שלא גרפה מדליית זהב אחת. "איני חושב שאתם עושים משהו לא נכון", אמר איאן ת'ורפ, השחיין האוסטרלי, "פשוט יש תחרות קשה מאוד בתחום". הבריטים לא קנו את הגישה הרחמנית. "לא עמדנו במטרה, משהו לא עבד", אמר פיטר קין, יועץ בכיר לארגון הגג של הספורט הבריטי וארכיטקט ההצלחה בלונדון.

אחרי החגיגות, מתעוררת בריטניה לימים של הסקת מסקנות. הדיון, באופן טיפוסי, נוקב וחסר רגשות. זו הגישה שהביאה לבריטים הצלחה אדירה במספר תחומים, בעיקר באופניים ובחתירה. בעזרתה הם מקווים לשמר את מקומם בעולם הספורט.

המשלחת הבריטית. 65 מדליות, שתיים יותר מהצפיצילום: רויטרס

לונדון 2012 - אזור סיקור מיוחד באתר הארץ

לאיש אין אשליות. המקום השלישי עם 29 מדליות זהב הושג לא מעט בזכות גלי האנרגיה של הצופים. המתחרים האולימפים שלא פעם מתמודדים מול קהל של מאות ולעתים מתאמנים בחתירה מול "שמן עירום שמשתזף על גדות המסלול", כפי שסיפר החותר אנדרו לונגמור, התחרו מול אלפי אוהדים דוחפים והתעלו. בריו לא ייהנו מאפקט הביתיות. השנה הקרובה קריטית לעתיד הספורט הבריטי. "זה האתגר שניצב עכשיו בפני בריטניה", הגדיר זאת היטב ז'אק רוג, יו"ר הוועד האולימפי הבינלאומי, "לגלוש על גל ההצלחה הזה".

מבט אל טבלת המדליות מגלה שלבני הדודים מאוסטרליה יש רק שבע מדליות זהב, פחות מאזור יורקשר לבדו, נתון שבדרך כלל יעורר גלי סרקזם חסרי רחמים. הפעם יש לכישלון האוסטרלי משמעות שונה. לפני 12 שנה חגגו האוסטרלים אולימפיאדה נהדרת והצלחה ספורטיבית, אבל למרות המסורת המקצועית המפוארת שלהם, דבר אינו מובטח בצמרת. הבריטים יגיעו עתה לתחרויות הגדולות עם ביטחון עצמי של ממש, להבדיל מתפישת העולם המתבטלת ברובה עד היום, אבל גם יזכו ליחס מיוחד מהיריבות.

בריטניה, לפחות בנבחרות העילית שלה, סימנה את לונדון 2012, אבל עובדת כבר שנים על ריו 2016. "אנו מדגישים לענפים השונים שהמחזור האולימפי בן ארבע שנים, אך זהו מסע של שמונה שנים", אמר קין, "50% מהתקציב מושקע בבעלי הפוטנציאל לפודיום והחצי השני באולימפיאדה שאחרי. התכניות לריו נבדקו ואושרו בדצמבר שעבר".

ההשפעה עשויה להדהד גם אחרי ריו. המשחקים סיפקו השראה לאומה כולה. קל לדמיין ילד צנום שחולם להיות מו פארה, ועתה גם מאמין בסיכוייו מול הקנייתים והאתיופים. ניתן לשער שברחבי בריטניה ישנם ילדים עם פוסטרים של בראדלי וויגינס ו-ויקטוריה פנדלטון שכבר מבקשים אופניים לחג המולד, בתקווה שיעלו על הפודיום בעוד 12 שנה.

לפעמים מדובר בניצנים ראשונים של ענפים חדשים. נבחרת הכדוריד הפסידה בכל חמשת משחקיה עם הפרש שערים 96-192. למרות זאת, זו היתה הופעה מוצלחת. הנבחרת הצעירה חשפה ענף חדש מול יציעים מלאים ב"קופר בוקס". כל צופה בריטי, גם אם היה זה משחק הכדוריד הראשון שלו, לא ישכח את הדרמה ברבע הגמר בין איסלנד להונגריה, שניצחה בהפרש של שער אחרי שתי הארכות. המשחק המהיר והאגרסיבי פופולרי מאוד בסקנדינוויה ובגרמניה, ארצות בעלות טעם תרבותי קרוב לזה של הבריטים. כבר עכשיו ניכרת השפעת המשחקים. "העניין העצום שהתעורר פנומנלי", אמר ג'ון ברואר, יו"ר איגוד הכדוריד הבריטי, "כולם מדברים על הענף. שואלים מדוע לא שמעו עליו ואיך הם יכולים לשחק. זו היתה המטרה. אני גאה לשבת ברכבת ולשמוע אנשים מדברים על כדוריד".

"הטיימס" דיווח שמעט מועדוני הכדוריד בבריטניה קורסים תחת פניות של צעירים שמבקשים להצטרף. המרחק מהרמה שהציגו הצרפתים והסקנדינווים ענק, אבל איש לא השלה את עצמו שזה יהיה אחרת. "אתם יכולים לשפוט אותנו על סמך התוצאות, אין בעיה", אמר ל"סנדיי טיימס" בובי ווייט, קפטן הנבחרת והשוער שניצב מול אינספור התקפות, "אבל דברו אתנו בעוד 10-15 שנה ונראה מה יהיה מצבנו".

גורם אחר שלא זכה במדליה אבל חולל מהפך הוא נבחרת כדורגל הנשים. הענף זכה לחשיפה סבירה במשך השנים וגמרי הגביע שודרו באנגליה, אך לראשונה זכו הצופים לראות כדורגל נשים איכותי ונבחרת מקומית שהציגה רמה טובה ואף ניצחה את ברזיל לעיני עשרות אלפים. אין סיבה שאחרי הופעה כזו לא יעלה מספר השחקניות הבריטיות.

בבסיס הפירמידה ישנו הספורט העממי ובתי הספר. המטרה היא לעודד פעילות גופנית בקרב כל הגילים, לשפר את בריאות הציבור ולהוריד במשקל הלאומי, אבל גם לספק מסגרות חברתיות לצעירים ולהרחיב את מאגר הספורטאים, בתקווה לאתר כישרונות עילית. הממשלה החליטה לקצץ בתכניות הספורט בבתי הספר, אבל לאור ההצלחה הגורפת של לונדון 2012, מספר המדליות, מצב הרוח הלאומי, יצירת דמויות חיוביות לחיקוי ותחושת שייכות בחברה הבריטית, עלו השבוע קולות התנגדות נמרצים.

לכתבות ועדכונים נוספים הצטרפו לדף הפייסבוק של ספורט הארץ

סופי הוסקינג (מימין) וקת'רין קופלנד חוגגות זהב בחתירה. בריו 2016 שואפים הבריטים לשחזור | צילום: אי-פי

גרג סרל, אלוף אולימפי בחתירה, כתב השבוע ב"סנדיי טיימס" על ארגון צדקה שנועד לספק מסגרות ספורטיביות באזורים העניים של לונדון ובריסטול. המטרה לעודד נערות ונשים לעסוק בספורט, להקים ברחבי לונדון מתקני - BMX הלהיט המפתיע של המשחקים - ולמצוא מנהלים ומתנדבים שיעזרו ויכוונו צעירים בתחילת דרכם הספורטיבית. זהו פרויקט עממי, אבל גם פארה החל את הקריירה בזכות מורה מסור לחינוך גופני בעל עין טובה. "כל מתאגרף בנבחרת יכול לספר על מאמן שלימד אותו על איגרוף והחיים", כתב.

עכשיו, אחרי שהרוח האולימפית סחפה את בריטניה, מגיע המבחן הגדול. מורשת אולימפית אינה רק מציאת דייר לאיצטדיון האולימפי, אלא גידול דורות נוספים של אלופים, הענקת אפשרות ספורטיבית וחינוכית לכל מתעניין ולא רק בבתי הספר היוקרתיים, ועידוד פעילות לכל. לא רק ב-2012 וב-2016, גם בין המשחקים, כשההתלהבות תשכך.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ