אילן גולדמן
אילן גולדמן

ניצחון. כל מי שהתנסה בחוויה הזו, יספר לכם כי אין שנייה לה, שהיא לא פחות מממכרת. המדע סבור כי הסיבה לכך היא הטסטוסטרון - אותו הורמון שמציף אותנו במהלך הניסיון לגבור על יריבינו- זכר לימים הקדומים בהם נאלצנו להילחם כדי לשרוד, ומשמעות הניצחון היתה הישרדות וחיים. 

ספורטאי צמרת רבים בעבר ובהווה, הוכיחו שהם יהיו מוכנים לעשות הכול למען התחושה הזו ("אופוריה") – כולל שימוש בחומרים אסורים. אבל רק לאחרונה, דיוויד אנת'וני, 45, רוכב אופניים אלמוני מניו יורק, הזכיר לעולם את מה שרבים בעולם הספורט מזהירים מפניו במשך שנים: "מספר הספורטאים החובבנים שמשתמשים בחומרים אסורים, עולה על זה של המקצוענים". אנת'וני, מתכנת מחשבים במקצועו, נתפס בחודש מאי האחרון אחרי שניצח תחרות בעירו, כשהוא מדווש תחת השפעה של הורמונים וממריצים. המקרה עורר הדים עצומים בקרב קהילת הספורטאים החובבנים בארה"ב.

את נפלאות הרכיבה על אופני כביש, גילה אנת'וני לפני שלוש שנים בדיוק. כמו רבים בגילו, גם הוא מצא בספורט משמעות חדשה לחיים שהלכו ונהיו אפורים עם הזמן. מתכנת המחשבים החל להישאב אל תוך העולם התחרותי-חובבני, "אך בניגוד לאחרים, מהר מאוד לקחתי מאמן והתחלתי להתאמן כמו משוגע", סיפר ימים ספורים אחרי שנתפס. כבר בשנה הראשונה לאימוניו, אנת'וני זכה במרוץ מקומי והוקפץ מהקטגוריה החמישית לרביעית (מתוך חמש).

אבל במקום להמשיך לרכוב בשביל הכיף, איש המחשבים החל לפתח אובססיה חולנית לספורט. בתור אדם בעל מוח אנליטי מבריק, הוא החל לחקור מה יוכל לגרום לו לרכוב מהר יותר ממתחריו. כשהבין שניתוח האימונים ותזונה כפייתית לא יספיקו, אנת'וני עבר להתמקד ב"המטוקריט" – או בשפה פשוטה יותר, אחוז כדוריות הדם האדומות הנמדדות בדגימת דם. שלו עמד על 40. כדי לרכוב מהר יותר, הוא החליט כי יעלה את רמת ההמטוקריט בגופו מעבר ל-50 – על פי איגוד האופניים הבינלאומי, כמות לא חוקית בעליל.

אולי הגיע הזמן שנשתחרר מההתמכרות לניצחון, לא?צילום: אי–פי

אז איך מנפחים את אחוז כדוריות הדם האדומות? אימונים בגובה הם אפשרות אחת, או שפשוט עושים את מה שאנת'וני עשה: קונים אוהל חמצן המדמה גובה. נשמע פשוט? נסו אתם לאתר רוכבי אופניים מקצוענים שפרשו ויהיו מוכנים למכור את שלהם.

המתכנת הניו יורקי היה מוכן לעשות הכול כדי להשתוות לרוכבים הצעירים: הוא החליף את אופניו לזוג קל יותר, התאמן פי שניים יותר מכל אחד סביבו, וחבריו מספרים כי הפסיק לבקר בעבודה. אולם המעידה הגדולה הגיעה שנה אחרי שהתחיל לרכוב, כשהתחיל להשתמש בהורמון גדילה אנושי, "כימיקל פסיכואקטיבי שמשמש ספורטאים לצמצום זמן ההתאוששות אחרי האימונים ולהאצת קצב הלב". מבחינת הרוכב, אפילו ההוצאה של 500 דולר בכל חודש, הייתה שווה את זה, "כי יכולתי להתאמן כפול".

עם הורמון הגדילה האנושי, אנת'וני הצליח לטפס עד הקטגוריה התחרותית השלישית, אולם שם נתקע. כשראה שאינו מתקדם, "התחלתי להסתכל על הדבר האמיתי – "EPO, הוא מספר. אם השם נשמע לכם מוכר, זה מכיוון שרוב פרשיות החומרים האסורים בעולם האופניים, התפוצצו בגלל אריתרופויאטין (EPO) - הורמון המיוצר בכליה, ופועל במח העצם לעידוד יצירת כדוריות דם אדומות. כשמדובר באתלטים, התפקיד של ההורמון שמשמש בד"כ לטיפול באנמיה, הוא פשוט: לשנע עוד חמצן לאן שצריך ובכך לשפר ביצועים ספורטיביים.

בשנה האחרונה, בערך אחת לשבוע, החובבן מניו יורק הזריק לעצמו את האריתרופויאטין היישר לשומן הבטן. אחרי שהבין מהם המינונים הנכונים לשילוב עם הורמון הגדילה, אנת'וני הפך בלתי עציר: מרוץ אחר מרוץ, החובבן פשוט ברח לפנים ולתדהמת כולם, ובעיקר עצמו, ניצח.

מרמים יותר מהמקצוענים

אבל הסיפור של אנטוני הוא בסה"כ דוגמא לתופעה שהולכת ומתרחבת בכל העולם. בשנים האחרונות אנו למדים הלוך ושוב, כי "השימוש בחומרים אסורים כבר לא שמור אך ורק לרמות המקצועניות הגבוהות", כפי שמספר טרוויס טייגרט, מנכ"ל הסוכנות האמריקאית למניעת סמים בספורט, "היום אנחנו כבר יודעים שהתרבות של ניצחון בכל מחיר יוצרת פיתוי גם אצל החובבנים".

ניל שובל, רוכב אופני הרים חובב בשנות ה-40 לחייו, בהחלט יכול לספר לכם על כך דבר או שניים. הוא בעצמו נתפס על שימוש ב-EPO בשנת 2010, אחרי שהזמין את החומר דרך האינטרנט: האמריקאי בסה"כ הסתקרן לראות עד כמה החומר משפיע, וגילה, כי "יכולות הדיווש שלי השתפרו ב-9%". בהתנצלות פומבית קורעת לב שפרסם בדף הפייסבוק שלו אחרי שנתפס, טען כי כעת הוא מבין כיצד רוכבים מקצוענים בנו קריירה בעזרת החומרים הללו.

בין שאר הדברים שנמכרים היום כמו לחמניות לספורטאים: משככי כאבים, קפאין ומפחיתי גודשצילום: רויטרס

אבל לא רק רוכבים בעסק הזה. עיקר ההאשמות על שימוש בחומרים אסורים מופנות כלפי הטריאתלטים החובבים. יש להם את הכסף ועל פי מה שטוענים בכירים בזירה הבינלאומית – גם המוטיבציה. על פי בראד קולפ, עורך מגזין "לאבה" השייך לתאגיד הטריאתלון הבינ"ל, אחד עשר מתוך שנים עשר מומחים לטריאתלון איתם דיבר במהלך כתבה שהכין אשתקד, היו סבורים "כי ספורטאי קבוצות הגיל (החובבנים – א.ג) מרמים הרבה יותר מהמקצוענים". הסיבות לטענת בלוגר בשם ג'ונתן, נובעות בעיקר מעצלנות ואובססיביות. "אין להם נכונות להשקיע את הזמן הנדרש כדי לפתח את היכולות האתלטיות הנדרשות", כתב, "מצד שני, התשוקה שלהם להצליח היא קיצונית, אפילו חסרת פרופורציות".

"המסומם המצוי יהיה אחד שרודף אחרי הישגים. כזה שהשקיע בענף הספורט שלו כסף וזמן רב, "טוען פיליפ גוארגן, אשר מועסק בחמש השנים האחרונות כבודק סמים בעולם הטריאתלון הבינ"ל. "בדרך כלל אלו יהיו אנשים שאפתנים, אינטליגנטים ומסודרים כלכלית. אם תבדוק, אתה תגלה כי מדובר אנשים עם מערכת קשרים טובה, בין השאר לרופאים, אחיות או רוקחים – כאלה שיוכלו להתייעץ איתם לגבי החומרים שהם נוטלים".

גוארגן סבור, כי קבוצת הסיכון העיקרית היא גברים בגילאי 25-50, טריאתלטים עם סיכוי להשיג את ה"סלוט" (כרטיס הכניסה – א.ג) לאליפות העולם באיש הברזל המתקיימת בהוואי. במיוחד "אלו שניסו להתקבל מספר פעמים ולא הצליחו", הוא מחדד.

הבעיה העיקרית מסכימים כולם: אף אחד לא בודק מספיק את החובבנים. קלאוס פוטגן, קצין הרפואה הראשי של תחרויות איש הברזל בוויסבאדן ופרנקפורט טוען, כי ההתעלמות היא זו שיוצרת את החממות לשימוש בחומרים אסורים בענף שלו. בפועל מתברר, כל הנרשמים לתחרויות איש הברזל וחצי איש הברזל של תאגיד הטריאתלון הבינ"ל (WTC), חשופים לבדיקות סמים תחת התקנון של WADA (הגוף הראשי למניעת סימום בספורט). אך למעשה, רק "אלו שמקבלים את הסלוט לאליפויות העולם עלולים להיבדק", טוענת קייט מיטלסטדט האחראית על הנושא בתאגיד הטריאתלון, "הבדיקות עדיין מיועדות בעיקר למקצוענים", היא מודה.

גם ב"צ'אלנג", הגוף המתחרה בתאגיד הטריאתלון הבינ"ל, המצב אינו מזהיר. חוסר תקצוב מצד איגוד הטריאתלון הגרמני, משאיר את סדרת תחרויות איש הברזל היוקרתית של החברה, נטולת פיקוח ממשי. מלבד בדיקות ארעיות, למארגני האירועים אין ממש מושג מה קורה מתחת לאף שלהם.

בענף האופניים החובבני המצב הרבה יותר גרוע. בדיקות סמים הן מחזה נדיר ורוכבים רבים שמשתמשים בחומרים אסורים, מרשים לעצמם להגיע לתחרויות מבלי לחשוש כי ייתפסו – כולל מקצוענים שהורשעו בעבר: יאן אולריך, ריקרדו ריקו, דריו פריגו וריימונדס רומסאס, הם רק חלק מהשמות אשר פקדו את אירועי הגראן פונדו (תחרויות אופניים חובבניות שמתקיימות ברחבי העולם) בשנים האחרונות. אבל לא צריך להרחיק לכת, אפילו איש המחשבים דיוויד אנת'וני, היה המום כשהמארגנים של הגראן פונדו בניו יורק זימנו אותו לתת בדיקת שתן: "ידעתי שיהיו בדיקות", הודה מנצח קטגורית הגיל 45-49, "אבל לרגע לא חשבתי שמישהו באמת יבדוק אותי".

"זו הפעם הראשונה שנערכות בדיקות באירוע חובבני מהסוג הזה", מסביר אולריך פלוהמה, מנכ"ל הגראן פונדו בניו יורק. לדבריו, "הסיבה היא הפרס הגדול ( אופניים בשווי 8,000 דולר). רצינו להרחיק ממנו את הרמאים". אבל מסתבר שאנת'וני לא היה הרמאי היחיד שהסתנן. יחד איתו נתפס גם גבריאל גואריני, רוכב איטלקי שהגיע במקום הראשון בקטגורית הגיל 50-54.

דייויד אנת'וני. אפילו הוצאה של 500 דולר לא מנעה ממנו את השימוש בחומרים האסורים - "כי יכולתי להאתמן כפול"צילום: אנדי שן

עד כמה נפוץ הסימום בקרב החובבנים, קשה לקבוע. מחקרים מקיפים אודות התופעה, טרם פורסמו והספורטאים עצמם אינם ששים לדבר על הנושא. רק לאחרונה, המגזין "דר שפיגל" חשף את סיפורו של סוחר סמים גרמני, שנהג להפיץ חומרים אסורים בתוך חדרי כושר, ובאמצעות מתווכים, הצליח להעביר את מרכולתו גם למאות רצי מרתון וטריאתלטים.

אבל לא רק חומרים אסורים. בין שאר הדברים שנמכרים כיום כמו לחמניות בשוק הספורטאים: משככי כאבים, קפאין (בצורה נוזלית או כדור), מפחיתי גודש (ביניהם תכשירים המבוססים על הממריץ אפדרין), ותרופות שונות לאסטמה שאמורות לשפר את נשיאת החמצן. פעמים רבות, הפורומים של הספורטאים החובבנים באינטרנט ישמשו כצינור בו עובר המידע על ההשפעות של החומרים "הקלים" יותר. מי שיתעקש כמובן, לא יתקשה למצוא ברחבי הרשת גם את ההורמונים והממריצים.

אם כל השאלות היא, היכן מציבים את הגבול? האם יגיע היום בו גם כל האנשים שמצהירים כי הם עוסקים בספורט בשביל הכיף, ייבדקו? "הבעיה היא", טוען מומחה בתחום, "שאם תתחיל לבדוק את כל החובבנים, אתה עלול להיתקל בכל מיני אנשים זקנים שמטופלים בהורמונים בשביל מחלות כמו סרטן הערמונית".

טיעון נוסף כנגד הבדיקות, הן העלויות: מדובר בשירות שעדיין נחשב יקר מאוד, ואם ניקח כדוגמא את הגראן פונדו של ניו יורק, שם המארגנים שילמו בעבור הבדיקות כ-17,000 דולר, נגיע במהרה למסקנה, כי בעתיד הקרוב, בדיקות הסמים ימשיכו להיות נחלתם של המקצוענים. בהקשר הזה, סיפורו של אנת'וני חולל שינוי קטן: מאז המקרה בו נתפס פורסם, קבוצות רכיבה פרטיות בחוף המזרחי, החלו לתרום אלפי דולרים בעבור בדיקות בתחרויות מקומיות.

אבל דבר אחד שחייבים לעשות לפני שבדיקות הסמים יחדרו לזירה החובבנית, הוא לבדוק מדוע? מדוע חובבנים כמו דיוויד אנת'וני הגיעו מלכתחילה למצב שבו הם משתמשים בשיטות של מקצוענים כדי לנצח חבורת אנשי פיננסים, ואנשי משפחה שרוכבים לכיף? מדוע ישנם ספורטאים חובבים שלוקחים את התחביב שלהם צעד אחד רחוק מידי? זה לא רק הסמים, אלא הגישה לספורט כתחביב. מי יודע, אולי הגיע הזמן שנשתחרר מההתמכרות לניצחון, לא?

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ