זהו החלום האמריקאי, ואיננו מתכוונים להתעורר

ארצות הברית ניגשה לסיפור לאנס ארמסטרונג בזהירות, ויצאה עם מסקנות מפתיעות: עם כל הכבוד לאופניים ולסמים שלכם, זהו הגיבור הלאומי שלנו

קווין מיצ'ל, גרדיאן
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
קווין מיצ'ל, גרדיאן

ניו יורק לא היתה מקום רע לשהות בו בסופ"ש כדי לחוש את הדופק של אומה שלמה. העיר שסנטרה חזק מזה של המתאגרף רוקי מרציאנו הסתחררה בעקבות תקרית ירי בשדרה החמישית בין שוטרים לאדם חמוש, כעת מת, שפוטר לפני שנה מעבודתו כמוכר בגדי נשים. אחר כך התחדשה התנועה.

טראומה חשובה קצת פחות, אך משמעותית מבחינה חברתית, שטפה את מסכי הטלוויזיה בארצות הברית ואת הרשתות החברתיות כשלאנס ארמסטרונג החליט להפסיק את מאבקו המשפטי נגד ההאשמות לפיהן השתמש בחומרים אסורים בתקופתו כרוכב אופניים.

כולם הבינו את הסיפור הראשון. המרחק בין בניין האמפייר סטייט לבין המקום בו שכנו בעבר מגדלי התאומים אינו גדול. הסיפור השני? הוא היה ערמומי, מסובך ומטעה. על מנת להבין מדוע האמריקאים אוהבים את ארמסטרונג כשנראה ששאף העולם מגדף אותו - ו-57% מהם עדיין אוהבים, לפי סקר מהיר שערכה רשת ESPN - הכרחי להבין את הרעיון של ספורטאי כקדוש.

הבן אדם היה חולה סרטן. הוא גייס 500 מיליון דולר למען המלחמה העולמית במחלה. הוא זכה בטור דה פראנס שבע פעמים. מה עוד אפשר לבקש? ארמסטרונג - שני שמותיו זועקים אמריקנה - הכניס בכוחות עצמו לתודעה ענף פופולרי, אף שאינו במיינסטרים.

מדינה שמשתוקקת לדרמה קיבלה עלילה שיש בה הכל. ארמסטרונג חצה את האוקיינוס והוכיח לצרפתים ולכל הקופים אוכלי הגבינות של אירופה כיצד רוכבים על אופניים במעלה ובמורד הרים. אלא שהוא לא. כמו שאר הסיפורים שנשמעים טוב מכדי להיות אמיתיים, גם זה היה טוב מכדי להיות אמיתי. הענף שלו היה עמוס בסמים וספג מכה. נראה, לפחות לאמריקאים, שהאירופאים לא היו יכולים לסבול את העובדה שזר מנצח אותם, אז הם היו חייבים להרוס את הסיפור.

בשבת, החלו התגובות לזרום. באירופה נשמעה סקפטיות. "זה משאיר אותי מעט מובך", אמר יריב העבר של ארמסטרונג, פיליפו סימאוני האיטלקי, "מישהו כמוהו, עם כל התהילה, הפופולריות ומיליוני הדולרים, צריך להילחם על חפותו עד הסוף אם הוא חף מפשע". אדם אחר צחק בטוויטר: "כעת כשלאנס ארמסטרונג מואשם בנטילת סמים, אני מתחיל להטיל ספק ברצינות בסיפור שלו שהוא צעד על הירח".

בארה"ב נעים תומכיו בעיקר עם הפנים מטה, בין נבוכים להיסטרים. במהדורת יום שבת של "ניו יורק טיימס" סרבו בעיתון לצלוב את האיש ללא משפט ראוי, סיפקו כותרת לסאגה ("האיש שלעולם לא ירים ידיים"), אך הודו: "דרושים כוחות על-טבעיים של הכחשה כדי לחשוב שארמסטרונג... מסוגל לכבוש את ענף הספורט המסומם מכולם תוך שהוא הרוכב הנקי היחיד".

כמה ממצייצי הטוויטר החליטו לאמץ את כוחות ההכחשה האלו. כך כתב למשל ג'יימסמ32: "לא סיימנו הרגע שבועיים של לאומיות סופר-בריטית? בתי זכוכית וכל זה".

נקודה הוגנת? רק אם הסטת אשמה למישהו אחר נחשבת להגנה סבירה. מקטרגיו בעבר כללו אנשי תקשורת בולטים דוגמת שון האניטי. בשבת, קולו נדם. אפילו רשת "פוקס", שמשלמת להאניטי, היתה מובכת מאוד מנפילתו של האמריקאי הגדול. ארמסטרונג, כמובן.

מייקל רוזנברג מ-SI.com מצא דרך אחרת להתהלך על קצות האצבעות מסביב לדילמה כיצד לייצב את דמותו המתמוטטת של אייקון לאומי. "חמור", הוא כינה את ארמסטרונג הוותרן, "הוא מסתמך על דבר אחד: שלא אכפת לנו אם השתמש בסמים. הוא כנראה צודק".

באזור וול סטריט הוקם מגדל חדש. עד 2020 תסתיים העבודה על ארבעת הנותרים, בני 100 קומות. האמריקאים אוהבים להאמין ולא אוהבים שלוקחים מהם את גיבוריהם. זו האמת המרכזית שאפשרה לארמסטרונג להמשיך. עד עכשיו.

בהופעה פומבית ראשונה מאז הודעתו, במירוץ אופני הרים בקולורדו, אמר ארמסטרונג: "איש לא צריך לבכות עבורי. אהיה בסדר. יש לי חמישה ילדים ואישה נפלאה. העמותה שאני מפעיל לא נפגעה מהמאורעות האחרונים".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ