רודיק נפרד מהטניס

פרישה על דרך השלילה

אפילו בימיו האחרונים כמקצוען לא מצליח אנדי רודיק לחמוק מהמציאות המרה. בין אם היא נאמרת ישירות או נרמזת: הוא פשוט לא היה פדרר

אלון עידן
אלון עידן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אלון עידן
אלון עידן

אנדי רודיק בחור אינטליגנטי. במונחים של מסיבות עיתונאים צפויות ועמוסות קלישאות, כמעט אינטליגנטי מדי. הוא תמיד זה שמבין את השאלות לפני שהושלמו. הוא גם מבין היטב את המוטיבציה של השאלה, את מטרתה האמיתית, את מה שמסתתר מתחת ללשון החלקה שמבקשת להלום. לכן הוא גם חסר סבלנות. מהירות התגובה שלו פנומנלית: כמה מאיות שנייה לאחר שניסוח השאלה מסתיים, הוא כבר מוכן עם תשובה חדה, לעתים מבריקה, מהולה בעצבים של "בואו נגמור עם זה כבר". והתשובות שלו תמיד טובות, בעיקר כשהן רעות.

בסוף המשחק מול ברנרד טומיק בסיבוב השני, אחרי שהילת פרישתו מטניס הפכה לסיפור של השבוע הראשון באליפות ארצות הברית וכחלק מהעובדה המובנת והמגוחכת בו זמנית לפיה כתבים אמריקאים נאלצים למלא את הקיבה הפטריוטיות הרעבה בג'אנק פוד מילולי ורגשני ולהעצים לממדי-על סיפור טניס בסדר גודל בינוני, הגיע המצב לכדי כך שרודיק נשאל ברצינות תהומית מה היא מסיבת העיתונאים הכי זכורה לו בקריירה. הוא מיד עטה על פניו את חיוך ה-"what the fuck" המסורתי וירה בחזרה: "אתה כותב ספר על עצמך?". "כבר כתבתי", ענה העיתונאי. "אז מה אתה רוצה שאומר כדי שהספר שלך ייצא יותר טוב?", החזיר רודיק, "אתה הרי מצפה למשהו מסוים. אולי נדלג על הבולשיט ותגיד לי בדיוק מה אתה צריך...". גוראן איווניסביץ' אמר פעם שבדרוג מסיבות העיתונאים, רודיק הוא מספר אחת, שתיים, שלוש, ארבע וחמש בעולם.

איווניסביץ' אולי צדק, אם כי בהשוואה לג'ון מקנרו, רודיק עדיין בתחתית הדרוג. רק שמעבר לתגובה המהירה, חדות הלשון, האינטליגנציה וההגשה "הגדולה מאז ומעולם" (נובאק ג'וקוביץ') - בגן העדן של הטניסאים, החדר של רודיק יהיה צמוד לזה של לייטון יואיט. כדי להבין מדוע מיקמו אותו דווקא ליד אוסטרלי שעד לפני כמה שנים הוא ממש לא סבל, רודיק יצטרך לטפס כמה קומות למעלה, לאזור הסוויטות המלכותיות, לצעוד לאורך מסדרונות ארוכים ולהביט בכתובת שריססו כמה חוליגנים ליד הדלת של רוג'ר פדרר: "שחקן גדול, אבל בתקופת השיא שלו לא היו לו יריבים של ממש".

רודיק. "מצוין, לא רציתי שנעבור מסיבת עיתונאים בלי ההשוואה לרוג'ר" צילום: אי-פיצילום: אי–פי

האמת שרודיק יודע את זה. הוא לא צריך לחכות למוות ובוודאי לא חייב לעשות את כל הדרך עד לחדר של פדרר כדי להבין שמקומו בהיסטוריית הטניס יהיה קשור דווקא בקטנותו היחסית. רודיק ויואיט יהפכו עם השנים - אולי בעצם כבר הפכו - לחלק מנאום התביעה נגד הקביעה שפדרר הוא הגדול בהיסטוריה. הזלזול בהם רלוונטי כשהוא חלק מנקודת מבט היסטורית על המשחק, כזו שמכניסה לתוך המשוואה גדולי עולם ומערבלת הכל כדי להבין, עד כמה שבאמת ניתן להבין (והאמת היא שלא ניתן להבין), מי יותר גדול ממי, או לפחות מי אמור לגור לצד מי בגן העדן של הטניסאים. אבל מנקודת המבט של רודיק, בדיוק כמו של יואיט, הרדוקציה הזאת, שמלווה בזלזול, מעליבה ומקוממת. בעיקר כי הם נתנו כל מה שהיה שם, כל מה שאפשר היה למצות מהפוטנציאל המוגבל מראש.

נדמה שזאת גם הסיבה לשותפות הגורל המאוחרת שנרקמה בין השניים. "זה מוזר, כי רק השנה הפכנו לחברים", הודה האמריקאי ביום שישי, "בהתחלה לא חיבבנו אחד את האחר, אחר כך הגיעה הנקודה שאנחנו מכבדים זה את זה, עכשיו אנחנו כל הזמן שולחים הודעות טקסט אחד לאחר, אחרי כל משחק. מוזר, המעגל הזה, איך הוא הושלם. באתי היום והוא בדיוק ניצח בקרב אדיר (חמש מערכות מול ז'יל מולר). התאים שלנו בחדר ההלבשה נמצאים זה לצד זה, והוא היה עם אדרנלין גבוה... הוא המתחרה הגדול ביותר שראיתי בקריירה. אין מישהו שאני מכבד יותר מלייטון על מה שעשה עם המשחק שלו".

רודיק מדבר על עצמו, כמובן. "לייטון" הוא רק קולב, המחשה לטניסאי שהשקיע הרבה כדי לגשר על פערים עצומים של כישרון. רודיק משתמש ביואיט כי כל השיח סביבו הוא שיח מדרגה שנייה, כזה שמהותו האמיתית לא מדוברת. השימוש ביואיט מאפשר לו לדבר על זה שאסור לדבר עליו במפורש מטעמי נימוס וחוסר נעימות, אבל נרמז לאורך כל הקריירה שלו ולאורך כל מסיבות העיתונאים בהן הוא משתתף.

הניסוח של הדבר הזה שאסור לומר מופיע לרוב על דרך ההיפוך: "האם אתה גאה על כך שלמרות שלא זכית במתנות ששחקנים אחרים קיבלו, נלחמת על כל כדור ונתת כל מה שיש לך?" (יום שישי, אחרי הניצחון על טומיק). תשובה: "ידעתי לאורך כל הקריירה שאם אשאר מאחור ואכה כדורים חמודים נגד רוג'ר, זה כנראה לא יעבוד. אז ניסיתי כל מיני דברים אחרים, ואני יודע שלפעמים זה נראה מגוחך...".

ה"מתנות" שרודיק לא קיבל הן, בתמצית, כל הסיפור. "מתנות" היא מלה מכובסת לכישרון, מלה מכובסת לפדרר. אפילו במסיבת העיתונאים שכינס לרגל ההכרזה על פרישתו, אחרי 12 שנים, הוא לא יכול היה לצלוח ארבע שאלות מבלי שיוזכר זה שאסור להזכיר. "או, עכשיו אתה מדבר", הוא אומר ומחייך רגע אחרי שהשם המפורש נזרק בחלל, "זה מצוין, לא רציתי שנעבור מסיבת עיתונאים בלי ההשוואה לרוג'ר, אז תודה על השאלה".

ההשוואה הזאת לפדרר - שתפקידה האמיתי היא לחבוט בו בעזרת הקביעה "אתה לא מספיק מוכשר" - תלווה אותו לאורך כל הקריירה ותינעץ כל פעם כסכין קטנה. יומיים אחרי הודעת הפרישה, הוא נאלץ לחזור עד תחילת שנות האלפיים (2000, 2001) - רודיק נראה אז כדבר הבא בטניס האמריקאי, המשך ישיר וטבעי של פיט סמפראס ואנדרה אגאסי - כדי להגן על מורשתו, שנרגמת באבנים אפילו בנקודה בזמן שאמורה לעטוף אותו בצמר גפן נטול-פדרר.

"נכון שהמאזן שלי נגדו לא כל כך טוב", הוא מסכם את הקריירה, "אבל יש לי גאווה מכך שהיתה תקופה מסוימת בה כל הזמן שמעתי על הבחור הזה, הנחמד הזה, שנראה טוב ושיש לו מכת גב יד מתוקה, ונאלצתי לספוג את זה כל הזמן. אבל כשהבטתי בדרוג ראיתי שאני 15 מקומות מעליו".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ