נובאק ג'וקוביץ', אתה לא מספיק נוצץ בשבילנו

הוא לא אמריקאי, לא הודיע על פרישה ולא נפרד מחברתו, אלא רק האלוף המכהן. משום מה, אף אחד בניו יורק לא סופר את נובאק ג'וקוביץ'

אלון עידן
אליפות ארה"ב הפתוחה
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אלון עידן
אליפות ארה"ב הפתוחה

בדרך כלל מדובר בארבעה עמודים. ארבעה עמודים מלאים, עמוסים בשאלות ותשובות, שמקבילים לרבע שעה בערך, אולי עשרים דקות, של שיחה. יושבת אשה - אגב, אותה אשה כבר כמה שנים - מישירה מבט לשחקן שיושב במרכז שולחן ארוך, מקלידה במהירות בלתי מתקבלת על הדעת את הדברים שהוא אומר, מבלי להביט במקלדת בכלל, וברגע שהוא מסיים את מסיבת העיתונאים, הקובץ מוכן. נובאק ג'וקוביץ' מילא בקושי שני עמודים. מה שקרה זה שאחרי תשע שאלות נגמרה התחמושת.

זה היה די מוזר, ובעיקר לא נעים. מנהלת מסיבות העיתונאים חיכתה כמה שניות, אולי מישהו בכל זאת יציל את המצב, אבל אף אחד לא התנדב. "אם כך, אין יותר שאלות באנגלית", הכריזה, "נעבור לשאלות בסרבית". העיתונאים יצאו תוך שניות מהחדר. זו כבר הפעם השנייה ברציפות שהחדר כמעט ריק.

קורה פה משהו מוזר: אלוף ארצות הברית, אחד מגדולי הטניסאים בעולם, ללא ספק הטוב שבהם בעונה שעברה, לא זוכה לכבוד שהוא ראוי לזכות בו. שוב הוא מגיע לחדר ראיונות מספר 1 אחרי ניצחון קליל, אחרי טניס משובח (ג'וליאן בנטו, שהובס נגדו ביום ראשון, אמר ש"משחק הקו האחורי שלו פשוט מזהיר. האיש לא מסוגל להחטיא כדור"), שוב הוא סוקר את מספר העיתונאים שהגיעו, ושוב הוא מגלה שכמה בודדים, אולי 15 עיתונאים, הטריחו עצמם כדי להתעניין בו.

ג'וקוביץ' משחק כשמאחוריו כיסאות ריקים צילום: רויטרס

"אתה שחקן מהליגה העליונה, רגיל לשחק בפריים טיים, בערב, איך זה מרגיש לשחק ב-11:00 בבוקר? נראה לי שלא הספקת להתגלח". זאת השאלה השנייה שג'וקוביץ' נשאל. זו שאלה שמנוסחת בהומור מסוים, אבל היא לא באמת מצחיקה. היא מצביעה על עניין עקרוני שמטריד גם את ג'וקוביץ': משום מה הוא לא נספר פה כ"כוכב". באותו יום שיבצו למשחק המרכזי את ג'ון איסנר האמריקאי. שחקן נחמד, שבעיקר מכה סרבים אדירים, ושבסופו של לילה ארוך (שכלל הפסקת גשם) הפסיד לפיליפ קולשרייבר הגרמני. יומיים לפני, הוא היה חלק ממשחק החימום למריה שראפובה ולמשחק הזוגות של האחיות וויליאמס. בסיבוב הראשון הוא היה מנת הפתיחה של סרינה וויליאמס.

ג'וקוביץ' מנסה לשמור על פאסון, אבל ניכר שקשה לו עם זה. הוא לא באמת מבין למה זה קורה, למרות שהוא מדקלם, על פי כללי הטקס, את רשימת הנסיבות המקלות (הודעת הפרישה של אנדי רודיק, העובדה שהוא לא אמריקאי וכו'). "בדרך כלל אמא שלי מעירה על הגילוח", הוא מנסה לשמר את הסיטואציה במסגרת הומוריסטית, "אבל אני שמח שגם אתה דואג לזיפים שלי, אני מעריך את זה מאוד".

האמת היא שזה לא מגיע לו. עד עכשיו הוא נותן את הטניס הכי מרשים בטורניר. מטאטא את היריבים כאילו מדובר בשחר פאר, או מקסימום דודי סלע. במקביל, ובלי קשר לאיכויות שלו ולעובדה שמדובר באלוף מכהן, הנהלת התחרות משבצת אותו במשחק הבוקר הראשון, שלרוב מתאפיין בקהל מועט ובפיהוקים בין משחקונים, משהו שלא קורה אף פעם לשחקנים הגדולים באמת.

"זה נראה שאתה מנצח בקלות, ובינתיים עובר מתחת לרדאר של כולם", היתה השאלה השלישית שנשאל. "טוב, היו לי תקופות בקריירה שהייתי מתחת לרדאר, והיו תקופות שהייתי במרכז הפוקוס", הוא עונה, "תשומת הלב באה והולכת, זה נורמלי, זה ספורט".

אבל זה לא נורמלי, למרות שזה ספורט. ג'וקוביץ' פשוט מופלה לרעה משום שהוא לא אמריקאי, משום שהוא לא מייצג שוק אטרקטיבי (אם רק היה סיני), משום שהוא לא הודיע על פרישה, משום שהוא לא נפרד מארוסתו (מריה שראפובה וסאשה וויאצ'יץ' כבר לא!) ומשום שהוא עדיין לא אגדה כמו השכן שלו מהקומה מעל בדרוג העולמי.

"ואגב, דווקא התגלחתי אתמול בלילה", הוא מחייך בחוסר נעימות.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ