אילן גולדמן
אילן גולדמן

כשפול מיינה ניצח במרתון מומבסה ב-26 באוגוסט, החום הכבד ששרר באותו זמן לא היה הדבר היחיד שהטריד אותו. אחרי שחצה את קו הסיום בכיכר האוצר המקושטת בזמן מכובד של שעתיים ו-12 דקות, הובהל הרץ הכחוש מהעיר ניירי על ידי מארגני התחרות לחדר נסתר. שם, על פי המסופר, נתן דגימות דם ושתן. מיינה המאושר, כבר בן 30, פשוט לא הכיר את הנוהל. זו היתה אחת הפעמים הראשונות שבדיקה מן הסוג הזה בוצעה בקניה. מטרתה הייתה "לוודא שהרצים שלנו נקיים", הסביר איסייה קיפלגט, נשיא התאחדות האתלטיקה הקנייתית.

בסופו של דבר יצא מיינה נקי במומבסה, אך כתם אחר שלכלך את עולם הריצה הקנייתי מסרב לדהות גם בימים אלו: מספר רצי מרתון בכירים נתפסו והושעו על שימוש בחומרים אסורים. כשעונת הריצה בפתח, זה הזמן לשאול האם אנחנו עדיין כל כך בטוחים שהעליונות הקנייתית בריצות למרחקים היא עניין גנטי בלבד.

אם אינכם בקיאים ברזי עולם המרתון, רצוי שתקראו את העובדות הבאות: רק השנה, רצים קנייתים ניצחו בכל חמשת המרתונים הגדולים בעולם (לונדון, ברלין, שיקגו, בוסטון, ניו יורק). הם גם אלו שמחזיקים בשיאי המסלול בכל המירוצים הללו. בשנת 2011 לבדה, קבעו קנייתים כל אחת מ-20 התוצאות הטובות בעולם במרתון כשהרץ "הלא קנייתי" הראשון, הברזילאי מרילסון דוס סנטוס, מדורג אי שם במקום ה-25. ואם זה לא די, דעו שגם שיא העולם שייך לקנייתי. פטריק מקאו (2:03.38 שעות), שקבע אותו במרתון ברלין האחרון.

סטיבן קיפרוטיץ' האוגנדי (מימין) מוביל על הצמד הקנייתי לפודיום במרתון במשחקי לונדוןצילום: רויטרס

הקנייתים לא עושים זאת בחינם. בתמורה להגעתו, כוכב מרתון יקבל מהמארגנים "דמי השתתפות" שינועו בין 100,000 ל-400,000 דולר – תלוי במצבו וביכולת המיקוח של סוכניו. במידה שינצח באחד המרתונים הגדולים, ישלשל לכיסו בין 50,000 ל- 200,000 דולר נוספים – תלוי כמובן באיזה מירוץ יבחר. אם יתעלה על עצמו ויקבע שיא מסלול חדש, נגיד בניו יורק, חשבון הבנק שלו יתנפח בעוד 70,000 אלף דולר, קרוב ל-6 מיליון שילינגים קנייתים – מחירה של דירה מרווחת בניירובי. נכון, ביחס לכדורגלנים זה כלום, אבל בקניה, ניצחון שהושג בשעתיים מעניק רווחה לחיים שלמים. לא סתם נהוג לומר בקניה ש"אם אינך רץ, משמע שאתה לא קיים".

אז איך קרה שהקנייתים השתלטו על התחום? זו אולי שאלת מיליון הדולר, "אבל אין ספק שמדובר בשטף חסר תקדים באיכותו ובעומקו", טוען ד"ר רוס טאקר, חוקר מאוניברסיטת קייפטאון שבמסגרת עבודתו ביחידה למדעי הספורט, בחן את התעלומה הקנייתית שפקדה את עולם הריצה בשלוש השנים האחרונות. חלק סבורים כי זו גנטיקה מופלאה, אחרים מאמינים שריצת המרתון פשוט הפכה בשנים האחרונות ל"אופציה היחידה של הצעירים הקנייתים לחיים טובים יותר ולקריירה", כפי שטוען, ג'פרי מוטאי, רץ המרתון המהיר בהיסטוריה (2:03.02 שעות בבוסטון 2011), שהתגלגל לצמרת המרחקים הארוכים "כדי לעזור למשפחתי".

האמת קצת יותר מורכבת מגנטיקה או מרדף אחר הזדמנויות לחיים טובים יותר. על פי מידע שנאסף בחודשים האחרונים, מתברר כי במהלך שנות השגשוג של ריצת המרתון בקניה, גם דברים אחרים, קצת פחות טובים, הצליחו לחדור לרפובליקה המזרח אפריקאית. למרות שרבים חשדו מזמן בחומרים אסורים, מעטים העזו להגיד בקול רם את צמד המלים. בכל פעם שהסברה כי הקנייתים מרמים עלתה באחד הפורומים, חזרו על עצמן הקלישאות הסתומות ש"לקנייתים בכלל אין כסף לסמים" או "חומרים אסורים בכלל לא קיימים בתרבות שלהם", וסתמו את הגולל על שיח אינטליגנטי.

גם בנשים קניה חזקה, אבל קצת פחות אחרי הבדיקות האחרונותצילום: רויטרס

היו ספלט, עיתונאי גרמני ידוע ששמו נקשר לתחקירים רבים בתחום המלחמה בחומרים אסורים בספורט, סרב להיכנע לשיח הרדוד ונסע עד קניה כדי לאמת את חשדותיו כי "ריצה ברמות כאלו דורשת יותר מאימון בגובה, אוכל טוב, ותרבות ריצה מפותחת". כעבור מספר חודשים, תחקיר מקיף ששודר בתחנת הטלוויזיה הגרמנית ARD קבע באופן נחרץ: "השימוש בחומרים אסורים בקרב רצים קנייתים היא תופעה נפוצה". ספלט הכניס את קניה לטירוף.

שיטת העבודה של העיתונאי היתה פשוטה: התחזות לסוכן ספורטאים אירופאי ומרדף אחר המפיצים. הבחירה בדמות הסוכן אינה אקראית. זו היתה חלק מהנחת העבודה כי הסוכנים הם אלו שמפיצים את החומרים האסורים לספורטאים. זה עבד. תוך זמן קצר הצליח העיתונאי להגיע לאחד המאמנים הבכירים במדינה. שהודה בחופשיות: "הרצים הפחות מוכשרים משתמשים בסמים כדי להשוות את הרמה". במקרה אחר, ספלט קיבל טיפ על "חנות למוצרי בריאות" שפעלה בניירובי ועל פי הודאתו המצולמת של בעליה, "סיפקה שירות לאתלטים הקנייתים הבכירים". כשרצה לבדוק את הזמינות של EPO – הורמון המיוצר בכליה ופועל במח העצם לעידוד יצירת כדוריות דם אדומות – הזמין וקיבל את מבוקשו כעבור יום. זו רק היתה ההתחלה.

התגלית האמיתית במסעו היתה מת'יו קיסוריו, 23, עד אותם ימים בעל התוצאה השלישית בטיבה בכל הזמנים בחצי מרתון (58:46 דקות) ותקווה לאומית למרחק המלא. בדיקה שבוצעה במהלך אליפות קניה בניירובי ב-14 ביוני גילתה בגופו סטרואידים אנאבוליים והעבירה את הרץ המחונן אל המחנה של ספלט. המידע שהחל לדלוף החוצה היה מסעיר ודיבר על הונאת ענק בקנה מידה לאומי. החומרים כללו את שמותיהם של רופאים שמיקמו את מרפאותיהם באזורי הריצה הטבעיים וסיפקו מרשמים לכל דורש, כתובות של "בתי מרקחת" שהחלו לצוץ על פני השטח במקביל לבום הריצה הקנייתי, והדבר ממנו כולם חששו: שמותיהם של ספורטאים - חלקם אף נטען, בקנה מידה אולימפי.

ג'פרי מוטאי. מצפים להרבה, אבל מתחילים לחשוש שזה עלול להיות יותר מדיצילום: אי–פי

התמונה הכללית שהצטיירה מהמידע שהעביר קיסוריו, היא של תעשייה מקומית שרדפה בקנאות אחר רווחיהם של הרצים וידעה לספק חומרים כמו EPO, הורמוני גדילה שונים "וגם חומרים לגירוי מחשבתי", לטענת הרץ בעצמו. הסברה הרווחת כי בקניה אין את הידע כדי לבצע מניפולציה בדם, החלה להישמט מתחת לרגליהם של המסנגרים. אף אחד לא היה בטוח.

באופן טבעי, השאלה הראשונה שעלתה לאחר הפרסום היתה כיצד המידע לא דלף החוצה קודם. פשוט מאוד, מסתבר: בקניה מעולם לא היו בדיקות סמים ואיש לא נתפס. "כן, יש סוכנות קנייתית למניעת סימום בספורט", מסביר ספלט, "אבל כמות הבדיקות שהם מבצעים מגוחכת – אין להם את התקציבים ולא היכולות. הרצים הקנייתים שולטים בעולם הריצות הבינוניות והארוכות זה מספר שנים, והם נבדקים רק כשהם מגיעים לאירופה, לעולם לא במדינה שלהם".

ספלט לא היה לבד במאבקו. אחד מתומכיו העיקריים היה פרופסור בנגט סלטין, פסיכולוג ספורט דני שכיהן במשך 40 שנה כנשיא הרשות למניעת סימום בדנמרק. במהלך שידור תכנית הספורט הגרמנית "ספורטשואו", בערוץ ARD, טען סלטין כי "בין 2008 ל-2010 שמנו לב לשינויים מטרידים בערכי הדם של הרצים הקנייתים. אין לי ספק שמדובר במניפולציית דם". דבריו זכו לגיבוי חלקי מצד גבריאל דולה, האחראי לתחום הרפואי מטעם IAAF (התאחדות האתלטיקה הבינלאומית). "לא היו לנו התנאים לשנע ולאחסן את הבדיקות של הקנייתים", אמר, "אין להם את היכולת לבצע בדיקות שיטתיות ואפקטיביות של האתלטים. לכן אני לא פוסל את האפשרות שהרצים הקנייתים משתמשים בחומרים אסורים".

הטענות החריפות שהשמיעו ספלט ואחרים הצליחו להוציא את הקנייתים משלוותם, אך העולם המשיך לשתוק. בחודשים האחרונים היתה התחושה כי רבים העדיפו לראות את הקנייתים צולחים את המשחקים האולימפיים בשלום, עם כמה שיותר מדליות ואולי אף שיאים. זה לא עבד. רגעים ספורים לפני שנפתחו המשחקים, שלושה רצי מרתון בכירים נוספים נתפסו והצטרפו לרשימה השחורה, ביניהם רצות המרתון המובילות ראל קיירה וג'מינה סומגונג - המנצחות במרתונים היוקרתיים של המבורג ולאס וגאס. בגופן אותרו שרידים לסטרואיד האנאבולי ננדרולון.

"זו לא רק אכזבה ששייכת לאתלטיקה המקומית", אמר מוני וקסה, מנהל הרשות הקנייתית למלחמה בחומרים אסורים אחרי חשיפת המקרה, "זו אכזבה לכל העם הקנייתי". מאותו רגע, ההכחשות הגורפות וההתקפות הנשכניות כלפי ספלט ותחקירו, שלטענת רבים "נבע מצרות עין ונועד לפגוע באתלטים הקנייתים לפני המשחקיםם", פינו מקומן לבדיקות קפדניות, כפי שנראו לפני כשבועיים באותו מרתון בינ"ל במומבסה.

"זו רק ההתחלה", מבטיח נשיא ההתאחדות הקנייתי קיפלגט, "הבדיקות יהיו מעתה נחלתו של כל מירוץ בקניה". אפשר רק לקוות. מה שבטוח, בעוד מספר ימים, כשג'פרי מוטאי ינסה לקבוע שיא עולם במרתון ברלין, השאלה מה הקנייתים אוכלים כדי לרוץ כה מהר כבר לא תהיה כזו מצחיקה. מסתבר שיש עוד דברים מלבד גנטיקה.

הפודיום מאוכלס בשני קנייתים בטקס הסיום של לונדון 2012צילום: אי–פי
הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ