ניר צדוק
ניר צדוק

"ראשונה במלחמה, ראשונה בשלום, אחרונה בליגה", מתארת שורה ממערכון נושן את היחס ההפוך בין עוצמתה של וושינגטון ומקומה הבכיר בסדר היום הפוליטי והחברתי של ארצות הברית לבין החדלון המתמשך של נציגותיה על מגרש הבייסבול. 79 שנות המתנה למקום בפלייאוף, תחילתן בהפסד לניו יורק ג'איינטס בוורלד סיריס של 1933, הסתיימו ביום חמישי האחרון עם ניצחון 1-4 על לוס אנג'לס דודג'רס, שהבטיח לכל הפחות כרטיס וויילד קארד לנשיונלס. עם יתרון של חמישה משחקים על פני אטלנטה, סגניתה בבית המזרח של הנשיונל ליג, וכשנותרו עוד תשעה משחקים לסיום העונה, הבטיחה הקבוצה בעלת המאזן הטוב בליגה (60-93) גם העפלה אוטומטית למה שנחשב עד לא מזמן כטריטוריה בלתי מושגת.

בפעם האחרונה בה ידעו בוושינגטון טעמה של הצלחה, עסקו בארצות הברית בתוכניתו החדשה של הנשיא הטרי, פרנקלין רוזוולט, להצלת הכלכלה מפני השפל הגדול. אז עמדו אלפים בתור לחלוקת תלושי מזון, היום הם יוצרים נחיל אנושי גדול לא פחות כדי לרכוש מכשיר סלולרי משוכלל. למשך 33 שנים, בין 1971 ל-2004, לא היתה לוושינגטון אפילו קבוצה משלה בענף הספורט האמריקאי מכולם. הסנטורס נטשו לטקסס, מייסדים בכך את הריינג'רס, ולא שבו לעולם. כשהתקבלה הצעת העיר לקלוט את האקספוס שעזבו את מונטריאול, החל פרק חדש.

הנשיונלס פילסו ביעילות את דרכם לעבר ההצלחה. בחירות דראפט גבוהות, מתוקף נוכחותם הכמעט קבועה במרתף הליגה בשנים האחרונות (למעלה מ-100 הפסדים ב-2008 ו-2009), אפשרו לקבוצה לקלוט כישרונות חד פעמיים דוגמת המגיש סטפן שטרסבורג - "הבחירה המדוברת ביותר בתולדות הדראפט" כפי שכונה על ידי ESPN - ושחקן השדה החיצון ברייס הארפר, עוד לא בן 20 וכבר מזכיר לרבים ביכולותיו המגוונות ובנוכחותו הממגנטת את מיקי מנטל. "לא הפחיד אותנו לסיים במקום האחרון", אומר ג'ים בוודן, מי שהיה הג'נרל מנג'ר של הנשיונלס עד 2009 "ידענו שזה ישתלם לנו בעתיד".

השורטסטופ של וושינגטון, איאן דזמונד, קופץ גבוה. "כיום שחקן גאה להיות בנשיונלס"צילום: אי–פי

עוזרו, מייק ריזו, המשיך את המגמה בה החל. הנשיונלס האביסו עצמם באינספור כישרונות צעירים, יצרו את אחד המאגרים החזקים בליגה והעמידו קבוצה תחרותית על אף התקציב הבינוני. את המוכשרים ביותר שמרו לעצמם, מטפחים אותם בקבוצות החווה הרבות של המועדון, ומרבים אחרים נפרדו - ארבעה שחקנים לאוקלנד עבור המגיש השמאלי המצוין ג'יו גונזאלס - כדי ליצור מצב אידיאלי בו מתקיימים הווה ועתיד גם יחד. העבר, כל אותן שנים מלאות אכזבה, הפך לא רלוונטי.

החתמתו של ג'ייסון וורת' על חוזה עתק לפני שני קיצים אולי לא הוכיחה את עצמה ישירות מבחינה מקצועית, אך שימשה הוכחה נוספת, סימבולית כמו מקצועית, לטיב הכוונות של ריזו והנשיונלס. "וורת' סימל את שני השלבים בתהליך של הנשיונלס", אמר ריזו, "השלב הראשון היה ביסוס השלד, ועכשיו הגיע הזמן גם להתחרות על הכל". "אם בעבר שחקן בוושינגטון היה מציג את עצמו בצורה מבוישת, כמעט לוחש שהוא ‘שחקן בנשיונלס', היום אומרים את זה בגאווה גדולה", מסכם את השינוי השורטסטופ איאן דזמונד.

בוודן וריזו מצאו את השחקנים שרצו, אך בכל הקשור למאמן נדרשו ניסוי וטעייה. המתנה סבלנית להישגים והנחת יסודות לעתיד טוב יותר הן פריבילגיות השמורות לג'נרל-מנג'ר. על המגרש עצמו, להבדיל ממדיניות שנקבעה במשרד ממוזג, התקשו מאמני הנשיונלס לייצר מוצר מצליח כאן ועכשיו. לאחר שמני אקטה פוטר ב-2009 וג'ים ריגלמן התפטר שנתיים לאחר מכן, החליט ריזו לפנות לדיווי ג'ונסון. זקן המאמנים בליגה (ימלאו לו 70 בינואר הקרוב), שהוביל את המטס לאליפות ב-1986, לא אימן 11 שנים עד שריזו ביקש ממנו לעזוב את תפקיד היועץ בארגון, ולרדת לספסל כדי לעשות קצת סדר. ג'ונסון, שהפיח בעבר רוח חיים גם בניו יורק, סינסינטי ובולטימור, עשה זאת גם בוושינגטון.

ג'יו גונזאלס מוטבע במיץ אחרי 20 משחקים ללא הפסדצילום: אי–פי

לעיתים מהווה הצלחה ספורטיבית המשך לתהליך של שינוי רחב יותר, כלכלי ותרבותי: הקאובויס זכו פעמיים בסופרבול בשנות השבעים, והניחו את הבסיס להפיכתם למה שיכונה בהמשך "הקבוצה של אמריקה", בדיוק בזמן שתעשיית הנפט שינתה את פניה של טקסס. הפורטי-ניינרס נישלו את הקאובויס מהדומיננטיות שלהם עשור לאחר מכן, בתיאום עם מהפכת הייצור של המחשבים האישיים שהעשירה רבים מתושבי המפרץ. בבייסבול, ליוותה ההתעוררות של היאנקיס בשנות התשעים כפסקול את שינוי פניה של ניו יורק. "עכשיו הגיע תורה של וושינגטון", קבע דיוויד לאונהארט מ"ניו יורק טיימס", "המטרופולין בעל הכלכלה הבריאה ביותר בארצות הברית, בו אחוזי האבטלה נמוכים משמעותית לעומת ערים גדולות אחרות ומחירי הנדל"ן בעלייה בניגוד גמור למתרחש במדינה כולה".

האם יצליחו גם בפלייאוף ויעניקו לעיר אליפות ראשונה מאז 1924? כך או אחרת, יאלצו לעשות זאת ללא שטרסבורג, הפנומן שהושבת מוקדם יותר החודש, כחלק מהחלטה אסטרטגית של המועדון עם הגיעו ל-160 אינינגים של הגשה כדי לא לסכן לטווח הרחוק את זרוע ימין בה עבר לפני כשנתיים ניתוח שחייב הליך שיקום של למעלה משנה. ההווה חשוב, אך לא פחות מכך העתיד. איש לא רוצה לחכות 79 שנים נוספות עד לפלייאוף הבא.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ