NFL

לבכות, להתאבל ולעלות לשחק

יום לאחר שנודע לטורי סמית' מהבולטימור רייבנס כי אחיו נהרג בתאונת דרכים, עלה הרסיבר לשחק. "הקבוצה היתה צריכה אותי", הסביר

ניר צדוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניר צדוק

"איך מתמודדים עם אירוע כזה?", נשאל ג'ון הארבו, מאמן בולטימור, לפני המשחק נגד ניו אינגלנד בלילה שבין ראשון לשני. "למען האמת", ענה המאמן, "אני לא יודע".

הארבו לבטח מעדיף שלא לדעת. שעות קודם לכן, קצת אחרי השעה 1 לפנות בוקר, צלצל הטלפון של טורי סמית', הרסיבר זה השנה השנייה של הרייבנס, והשמיים נפלו בבת אחת. טבין, אחיו בן ה-19, נהרג בתאונת אופנוע בוירג'יניה. הוא חבש קסדה, ממש כמו אחיו הגדול, לא שתה אלכוהול, אבל אלו החיים, לפעמים, וכך הם עלולים להסתיים, במפגש חזיתי בין אופנוע ימאהה למעקה בטיחות על כביש מספר 672 בצפון-מזרח וירג'יניה.

מלווה בחבר צוות האבטחה של המועדון, נסע סמית' במהרה לשהות בצמוד למשפחתו. בשעה 16:00 של יום המחרת, בעיניים אדומות מכאב ומחוסר שינה ("ישנתי אולי שעה"), התייצב באצטדיון ולקח חלק בתרגילי החימום. "אני רוצה לשחק". ועוד איך הוא שיחק.

כמו במשפחות רבות נוספות, גם בזו של סמית' התעוותה השרשרת הבין-דורית בעקבות נטישה של אביו הביולוגי ומאוחר יותר כליאתה של האם לחצי שנה בשל מעורבותה באירועים אלימים. כקורבן, אך לא רק.

סמית' (מימין), מתחבק עם ריי לואיס בסיום המשחק מול הפטריוטסצילום: רויטרס

הצטרפו לדף הפייסבוק של ספורט הארץ

טורי, הבכור, שנולד למוניקה כשהייתה בת 16 בלבד, הפך לאבא עבור טבין וחמשת אחיו הנוספים. לפעמים, גם עבור אמו. סמית' היה משוגע של פאוור-רינג'רס, כילד בן שבע טיפוסי, אך גם אחד שמחתל ומקלח שלא כדרכם של אלו. "מלך המיקרוגל", קראו לו מוניקה וטבין בשל יכולתו של טורי להכין כמעט כל מאכל אפשרי בעזרת המכשיר, בעיקר נקניקיות. אמו סיפרה, בראיון ל"וושינגטון פוסט", שכאשר שמעה את הצפצוף של המיקרוגל, ידעה שתוכל לתפוס עוד כמה דקות שינה, שטורי דואג לכולם.

"טורי היה הגבר של הבית מגיל צעיר", אמר ג'ף סמית', מאמן הפוטבול של תיכון סטפורד, וירג'יניה, שלא הדריך את טורי אבל למד להכיר אותו בשל העבודה המשותפת עם טבין. "כשטורי עזב למכללת מרילנד, טבין טיפל באחרים, ככה דברים עבדו שם".

בסיומה של דקת דומיה - במסגרתה נדרש לחלוק את כאבו, הפרטי כל כך, על אובדן אחיו עם זה הרחוק יותר של הליגה כולה שביקשה לציין את פטירתו של מנכ"ל סרטי ה-NFL סטיב סייבול - חבש את הקסדה ועלה לשחק.

סמית' הוא האיום המסוכן ביותר של בולטימור למרחקים ארוכים. אחד שיוצר, בתנועה לעומק, שטחים פנויים וקרובים יותר עבור שחקנים אחרים. נוכחותו הכרחית, אך עם זאת, מובן ש"ההחלטה אם לשחק הייתה רק שלו", כפי שאמרו בבולטימור. "אני מניח שעבורו סיפק המשחק אפשרות לברוח, ולו לזמן קצר, מהכאב. כשהוא הודיע שהוא מסוגל, ויותר מכך גם רוצה לשחק, לא היה מה להוסיף", הרחיב הארבו. "אני שמח שזה מה שהחלטתי", אמר סמית' בסיום, "למרות שהיו רגעים שחשבתי שאני פשוט לא עומד בזה מבחינה רגשית. בסופו של דבר, אני יכול לומר שזה עזר לי".

התעופפות נפלאה באנדזון של הפטריוטס למסירה של ג'ו פלאקו, וסמית', 93 קילוגרם על 185 סנטימטרים, מלווה בקואורדינציה שכמו הונדסה במעבדה, פרש את זרועותיו, יוצר בכך מוטת ידיים חייתית, ותפס את הכדור. הטאצ'דאון הראשון שלו העונה.

בולטימור, שלראשונה במשך שנים רבות ספגה 13 נקודות ברבע הראשון במגרשה הביתי, חזרה למשחק מול יריבה עיקשת, זו שניצחה אותה בעונה שעברה בגמר ה-AFC. ארבע תפיסות ושני רבעים מאוחר יותר, כשבולטימור בפיגור 9 אך יארדים ספורים מהאנדזון, לכד סמית' מסירה נוספת של פלאקו – מדויקת פחות מזו הראשונה – וקירב אותם מרחק נגיעה ממי שהפכה בשנים האחרונות לנמסיס שלהם.

סמית' (מספר 82), חוגג בניצחון הרייבנס מול הנמסיס צילום: רויטרס

עצירה הגנתית ושער שדה של ג'סטין טאקר על הבאזר העניקו לרייבנס ניצחון, 30-31.
כשנבחר סמית' למצטיין המשחק, היה ברור שאין זה בזכות שני הטאצ'דאונים ו-127 היארדים שהשיג, כמו בשל החלטתו לעלות לשחק ולעמוד בפני האפשרות להצליח, אך גם להיכשל. לשמש הוכחה למשפחתו שהחיים, גם אם לעיתים אכזריים, חייבים להימשך.

"כתופס, אתה חייב לשמור על ראש נקי", הסביר את החלטתו לאחר המשחק, מקצועי וקר ככל האפשר, "אסור ששום דבר יטריד אותך, אחרת תפיל את הכדור ותעשה טעויות נוספות. הקבוצה היתה צריכה אותי".

והדמעות זלגו. הלילה (2:20) יעלה למגרשו הביתי פעם נוספת, למשחק נגד קליוולנד. הוא יתפוס חלק מהמסירות, ישמוט אחרות, אולי ישיג טאצ'דאון נוסף. זה עשוי להיות ערב גדול, עלול להפוך למאכזב. יהיה מה שיהיה, החלק הקשה מכולם כבר מאחוריו.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ