אילן גולדמן
אילן גולדמן

חלמתם אי פעם לרוץ מרתון? נהדר - אך לפני כן רצוי שתדעו כי הזמן שכנראה ייקח לכם לגמוע את 42.2 הק"מ יהיה קצת מעל 4 שעות – במידה והתאמנתם כמובן. אם במקרה שמכם הוא ג'פרי מוטאי, וכל חייכם התאמנתם ברמות הקנייתיות בגובה של 2,500 מטרים, קיים סיכוי לא רע שתצליחו לרוץ בקצב מעט גבוה יותר. כמה גבוה? בעוד הרץ הממוצע יעבור קילומטר אחד במרתון בזמן של 6:15 דקות, מוטאי, המרתוניסט המהיר בהיסטוריה, יכסה את אותו המרחק ב- 2:54 דקות. כשאנחנו נרוץ במהירות ממוצעת של 9.5 קמ"ש, הקנייתי ירחף לו ב-20 קמ"ש ואף יותר.

אבל העובדה שמוטאי הוא "רץ המרתון המהיר בכל הזמנים" (2:03:02 שעתיים), עדיין אינה הופכת אותו לשיאן העולם. אותה ריצה היסטורית שלפני שנה וחצי הקנתה לו את התואר במרתון בוסטון, לא נחשבה כשיא עולם "בגלל הפרשי הגובה בין נקודת הזינוק לנקודת הסיום", הסבירו אז המארגנים.

מחר ("אחרי שתיעלתי את הרגשות המעורבים לטובת אימונים"), מוטאי ינסה לשכפל את המהירות המסחררת מבוסטון על המסלול השטוח של מרתון ברלין. אם יצליח לשבור את שיאו בן השנה של פטריק מקאו (2:03:38 שעתיים), מלבד התהילה, הרץ הקנייתי יעשה צעד אחד נוסף הרחק מהעוני המחפיר בו גדל.

נכון להיום אין דרך אחרת לומר זאת: ג'פרי מוטאי הוא מיליונר. בעבור הניצחון ושיא המסלול שקבע בבוסטון בשנה שעברה, הרץ שגדל באחת מעיירותיו הנידחות של עמק הריפט העני, שלשל לכיסו 250,000 דולר. הזכייה (וקביעת שיא מסלול חדש) במרתון ניו יורק בנובמבר האחרון, הכניסה לחשבון הבנק שלו 200,000 דולר נוספים. מלבד זאת ישנם דמי ההשתתפות והחסויות: בעבור השתתפות במרתון עירוני גדול כמו ברלין למשל, רץ בקליבר של מוטאי אמור לקבל בין 100,000 ל-400,000 דולר – תלוי כמובן ביכולת המיקוח של סוכניו. אין לזלזל גם בשווי החסויות שלו – הוא מוערך במיליונים.

ג'פרי מוטאי מנצח במרתון בוסטון 2011, וקובע את התוצאה הטובה בכל הזמניםצילום: אי–פי

אבל זה לא הכול - על הפרק תלויים עוד כמה מאות אלפי דולרים. ניצחון במרתון ברלין יעניק לו דמי זכייה של כמה עשרות אלפי דולרים - אך יותר חשוב - יכתיר את מוטאי כמנצח סדרת "חמשת המרתונים הגדולים" (לונדון, ניו יורק, שיקגו, בוסטון, ברלין). בפועל זה יכול להכניס לכוכב הריצה עוד חצי מיליון דולר נוספים אל החשבון. בקניה אם תהיתם, מדובר בסכום שמספיק לחיים שלמים.

אז מה מוטאי עושה בכל הכסף שהוא מרוויח? " קניתי להוריי בית חדש והרחבתי את שטח החווה שלהם", הוא סיפר לאחרונה והוסיף, שגם הוא ואשתו ביאטריס, התחדשו בפיסת אדמה ובית משלהם. את אחיו ואחיותיו הקטנים, הרץ הכניס מיד לבתי הספר הטובים ביותר באזורו, וכתב אמריקאי שראיין אותו לאחרונה בקניה, דיווח כי "הוא נתן לי ולכמה חבר'ה מקומיים טרמפ בג'יפ חדש לגמרי – הוא אדם רחב לב".

אולם רק אלו שמכירים היטב את סיפורו של מוטאי, יודעים עד כמה קשה ורצופת מכשולים היתה הדרך שלו לצמרת. אפילו הוריו, אנדרו ואמי קואץ', הודו בראיון לכלי התקשורת בקניה כי "מעולם לא העזנו לדמיין שג'פרי יהיה באור הזרקורים ויחלץ אותנו מהעוני".

האגדות מספרות כי המחסור בביתם של בני הזוג היה כה חמור, עד כי בני המשפחה נהגו לשתות את התה שלהם ללא סוכר. כמו במקרים של רצים קנייתים רבים "האופציה היחידה שהייתה קיימת בשבילי היא הספורט", מספר מוטאי שנאלץ מגיל צעיר לשאת את נטל המשפחה על כתפיו, אחרי שאביו, עובד טקסטיל, פוטר מעבודתו.

פטריק מקאו, מנצח את מרתון ברלין בשנה שעברהצילום: אי–פי

הריצות הארוכות כך נראה, תמיד היו בדמו של מוטאי – היום בן 31. "הייתי צופה באתלטים הגדולים ואח"כ מחקה את התנועות שלהם כשאני רץ", נזכר הרץ בילדותו, "נהגתי לשמוע את הרצים הגדולים מתראיינים ברדיו ותמיד חלמתי שיום אחד אכבוש את העולם בעצמי". הבעיה הייתה, שבילדותו מוטאי בכלל לא אובחן כספורטאי כישרוני. מלבד האהבה העמוקה שלו לריצה לא היה שם דבר, מספרים אלו שהכירו אותו. "בבית הספר התוצאות שלי היו בינוניות לגמרי", הודה.

אבל קשה ממש להאשים אותו. במקביל לניסיון להצליח כרץ, מוטאי תמיד נאלץ לעבוד. פעם זה היה כפועל בחווה של שכניו, במקרה אחר זה היה כחוטב עצים בשביל חברת המים והחשמל הקנייתית. פרק העבודה השחורה בחייו החל מייד אחרי שסיים את לימודיו בבית הספר היסודי והסתיים רק שנים מאוחר יותר כשהחליט להקריב הכול לטובת החלום. בבית הספר התיכון הוא מעולם לא ביקר.

"לא הייתה לי ברירה" הוא מספר, "הוריי פשוט לא יכלו להרשות לעצמם את שכר הלימוד והעבודה הייתה הדרך היחידה שלי לממן את ציוד הריצה". יומו של הנער הצנום, ששקל 56 ק"ג והתנשא לגובה של 1.83 מטר, תמיד נפתח בריצה בשעת בוקר מוקדמת והמשיך בעבודת פרך בשדות עד השקיעה. המקומיים לדבריו, תמיד לעגו לו: "תעזוב כבר את הריצה ותתרכז בעבודות החווה", נהגו שכניו לומר.

הפריצה המטאורית של מוטאי הגיעה רק בשנת 2008. שנה אחרי שהצטייד במנהל ההולנדי, ג'רארד ואן דה וין, מוטאי נסע למונקו וניצח את המרתון של הנסיכות בזמן של 2:12 שעות. חודשיים לאחר מכן הקנייתי כבר סיים את האליפות הלאומית ב-10,000 מטרים במקום השני (28:01 דקות) ובחודש אוקטובר של אותה השנה, מוטאי שהיה אז בן 27, קבע שיא מסלול חדש במרתון איינדהובן (2:07:50 שעתיים).

אם תשאלו אותו מה הסוד שחילץ אותו מהבוץ, כאדם דתי, הוא כנראה יענה לכם שהכול מאלוהים. אבל האמת שאלו בעיקר היו הנסיעות לאירופה ו"הפגישה עם ואן דה וין ששינתה את חיי מן הקצה אל הקצה". סוד נוסף שלו היא תכנית האימונים: "אני מתאמן במקום שנמצא הרבה יותר גבוה מאזורי האימון של רצים אחרים", הוא חושף. ואן דה וין מספר כי תכנית האימונים המפרכת של מוטאי כוללת 240 ק"מ של ריצה בשבוע – את רובם הוא מבצע לבד, ללא קבוצה וללא מאמן. אלו לטענת הרץ "רק מפריעים לי ועושים אותי חלש יותר".

בינתיים הקטר הקנייתי מסרב לעצור. את מרתון רוטרדם (2010) מוטאי סיים במקום השני בזמן סופר מהיר של 2:04:55 שעתיים – התוצאה ה-19 בטיבה בעולם. שנה לאחר מכן, קבע את תוצאת המרתון המהירה בעולם בבוסטון וקיצץ כמעט שלוש דקות משיא המסלול הוותיק של מרתון ניו יורק. על הדרך הוא גם שיפר באופן ניכר את המהירות שלו כשקבע 27:19 דקות בריצה ל-10 ק"מ. בעיני רבים הוא נחשב לרץ המרתון האיכותי בעולם.

למרות זאת, יש מי שמטילים ספק ביכולותיו לקבוע שיא עולם חדש. "אני מאמין שהביצועים בבוסטון וניו יורק באותה השנה, גבו ממנו מחיר", אומר דאגלאס ווקיהורי, מנצח מרתון ניו יורק בשנת 1991, "ראיתי אותו רץ בחודש יולי והסיבולת שלו ירדה. המהירות שהייתה לו בשנת 2011 כבר לא שם", הוא טוען. ווקיהורי אינו לבד. גם התאחדות האתלטיקה הקנייתית, הביעה את חוסר האמון שלה במוטאי כשסירבה לשלוח אותו למשחקים האולימפיים בלונדון לפני מספר חודשים. את מרתון בוסטון האחרון, הוא כלל לא סיים.

ומה מוטאי חושב על סיכוייו לשבור את שיא העולם? "אם התנאים יהיו מושלמים, אני אנסה לשבור אותו", הוא אומר באופן בלתי מחייב, "גם כשקבעתי את הזמן המהיר בעולם לא תכננתי את זה לפני כן". הכול תלוי כיצד הריצה תתפתח. בין הרצים שיתמודדו מולו – רובם קנייתים ואתיופים - אין שמות מפוצצים. גם הבכיר ביותר מביניהם, ג'ונתן מאיו הקנייתי (2:04:56 שעתיים), אינו מחזיק בתוצאה שמגרדת את שיאו של מוטאי מבוסטון.

אולם, המנצח של מרתון ניו יורק אינו מרשה לעצמו להיות אדיש לרגע. הוא יודע היטב כי "כל רץ שמסיים מרוץ בקניה בין 50 הראשונים, יכול לנצח כל מרוץ בעולם". הוא לרגע לא שכח את זה. פעם גם הוא היה אחד מהם.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ