מארי פיילון, ניו יורק טיימס
מארי פיילון, ניו יורק טיימס

התפקיד נקרא "סווניור" בצרפתית, שם אלגנטי למשמע עבור אדם בקבוצת רכיבה מקצוענית המיועד למלאכה לא נוצצת: עיסוי שריריהם של הרוכבים, כיבוס בגדיהם, הזמנת חדריהם במלון והכנת מזונם. דיסקרטיות ונאמנות גם הן חלק מהגדרות התפקיד. עבור אמה אוריילי, צעירה מדאבלין שעבדה כחשמלאית, ההזדמנות שקיבלה ב-1996 לשמש בתפקיד האמור בקבוצת יו.אס פוסטל היתה מיוחדת. כבת עשרה היא התחרתה באירלנד ושימשה כעוזרת בקבוצת הרכיבה הלאומית, אבל יו.אס פוסטל היתה כוח עולה, שסימנה כמטרה את הטור דה פראנס.

עד מהרה התברר לה כי מלאכתה לא תוגבל לעיסוי שרירים ולכביסה. בראיון עמה בשבוע שעבר סיפרה כי הפכה לחלק מתכנית הסימום של הקבוצה, שלפי החוקרים הגיעה לממדים זדוניים ורחבי היקף עם הגעת לאנס ארמסטרונג ב-1998. אוריילי, אז עדיין לא בת 30, מצאה עצמה מבריחה ציוד לסימום דרך גבולות, נפטרת מסמים וממזרקים כשהרשויות צצו ומעבירה חומרים משפרי ביצועים לרוכבים כשנזקקו להם. דיסקרטיות ונאמנות, למדה להבין, לא היו תכונות מוערכות. הן היו עליונות. "זה היה נפוץ, אבל דיסקרטי", אמרה על הסימום ביו.אס פוסטל, "זה היה חלק מהחבילה, לא ניתחתי את זה בזמנו".

כך, מספרת אוריילי, נסעה פעם מצרפת לספרד ובחזרה כדי לאסוף כדורים לא חוקיים עבור ארמסטרונג, והעבירה לו אותם במגרש החנייה של מסעדת מקדונלד'ס מחוץ לניס. בפעם אחרת קיבלה חבילה שכללה טסטוסטרון והעבירה אותה לידי רוכב אחר. היא אומרת שסיפקה קרח לרוכבים שהחזיקו במכלים מלאים בחומרי סימום שחייבו קירור. היא דיברה על שימוש בכישוריה עם חומרי איפור כדי להסתיר חבלות על זרועות הרוכבים בעקבות שימוש במזרקים.

לאנס ארמסטרונגצילום: אי–פי

חלק מזה, אומרת אוריילי, גרם לה לחוש אשמה וגרר חרדה. אבל החלק הקשה ביותר עמד לפניה: לדבר על כך בפומבי. "החלק הטראומתי", סיפרה בשיחת טלפון ממנצ'סטר, אנגליה, "היה להתמודד עם אמירת האמת". אוריילי נחשפה לראשונה ב-2003, כשקיבלה כסף כדי לשתף פעולה עם מחברי הספר "ל.א. קונפידנשל: הסודות של לאנס ארמסטרונג". ארמסטרונג הגיש נגדה תביעת דיבה, ולבסוף הושגה פשרה. לדבריה, הוא צייר אותה כפרוצה עם בעיית שתייה וגרר אותה לבית משפט. אוריילי ניסתה לשקם את חייה. לפעמים דיברה על ארמסטרונג, אך לא משכה תשומת לב רבה.

עד עתה. השנה העניקה אוריילי בת ה-42 לחוקרי הסמים בארה"ב עדות בשבועה על שנותיה עם יו.אס פוסטל. עדותה, יחד עם אלו של 25 אחרים, ביניהם רבים מהרוכבים עמם עבדה, נמצאת בלב התיק של הרשות האמריקאית ללוחמה בסמים נגד ארמסטרונג. "לדבר על כך גרם לי להרגיש שאינני נאמנה, כאילו אני מפרה את הקוד", אמרה על ניסיונותיה הקודמים לחשוף את האמת, "לאנס ניסה להפוך את חיי לגיהנום".

במשך שנים מכחיש ארמסטרונג שימוש בסמים. בטענה לציד מכשפות מצד הרשויות האמריקאיות, הוא בחר לא להגן על עצמו מפני ההאשמות. עתה הוא מסרב להגיב ישירות למאות מסמכי ההאשמות, העדויות, הנתונים הרפואיים, תוצאות הבדיקות והתכתבויות האימייל שפורסמו. "אני חייבת להודות, לא חשבתי שהדבר יתפרסם בפירוט כזה", אומרת אוריילי.

היה זה אחיה שחשף בפניה את ענף האופניים. בזמנה הפנוי החלה ללמוד כיצד לבצע עיסויים. "זה היה תחביב", היא אומרת, "ואז זה גבר וגבר". היא עבדה עם נבחרת אירלנד ואחר כך עם קבוצה אמריקאית. ואז פנתה אליה יו.אס פוסטל. בתחילה צורפה כ"סווניור משנה".

מההתחלה, אמרה אוריילי לחוקרים, היה ברור שהקבוצה מעורבת בסמים. היא סיפרה שרוכבים אפילו התלוננו כי הקבוצה אינה אגרסיבית מספיק בשימוש בחומרים אסורים. לדבריה, ראתה פעם רוכב ממלא מזרק מבקבוקון של נוזל שקוף. כשרוכב אחר שמע שהיא נוסעת לבלגיה, ביקש שתאסוף חבילה עבורו. נאמר לה להביא אותה היישר לרוכב, ג'ורג' הינקאפי, ולא להכניסה לארה"ב. "זה טסטוסטרון, ואת לא רוצה לשנע אותו בעצמך", אמרו לה.

אוריילי מספרת כי היה נדיר לשמוע רוכבים מדברים על סמים, ולדבריה ניסתה להפגין אי ידיעה או אדישות. היא לא שאלה שאלות כשתמונות הוסרו מקירות בחדרי מלון, דבר שמשמעותו כוונה להשתמש בוו כדי לתלות עליו שקיות דם לשם עירוי. כשרוכבים הביעו דאגה מחבורות חושפניות על גופם, היא חוללה קסמים קטנים בעזרת איפור. והיא ניסתה לשמור על חוש הומור.

אוריילי העידה כי בעת הופעה בטור דה פראנס, כשרשויות הסמים מרחרחות, היא גילתה שחומרים בשווי 25 אלף דולר נשטפו באסלת האוטובוס של הקבוצה לתוך שדה לא רחוק מעיירה בה התקיים מירוץ נגד השעון. "אני זוכרת שאמרתי לאחד מחברי הצוות שסמים כנראה לא מהווים דשן טוב", אמרה בתצהיר, "ושהקבוצה צריכה לחזור לשדה בעוד כמה שנים כדי לבחון את הדשא". אוריילי סיפרה שהיתה פעם בחדרו של ארמסטרונג והעניקה לו עיסוי כשהוא ובכירים בקבוצה המציאו סיפור כדי להסתיר את כישלונו בבדיקת סמים. לדבריה, ארמסטרונג אמר לה: "את יודעת מספיק כדי להפיל אותי".

אוריילי

אחרי שהתפטרה מהקבוצה בשנת 2000, פנו אליה עיתונאים כדי שתדבר על חוויותיה, אבל היא דחתה אותם במשך שנים מחשש מהתגובות של ארמסטרונג והקבוצה ומכך שתיתפש כבלתי נאמנה. ככל שגברו הכותרות בנוגע לענף ומספר הרוכבים המתים צמח, שינתה את דעתה. כשפנה אליה העיתונאי דייויד וולש, היא חשפה פרטים. דבריה הוצגו בספר "ל.א. קונפידנשל", שפורסם על ידי וולש ופייר באלסטר. "בכך שאינך אומרת דבר, את חלק מהבעיה", אמרה בזמנו.

אוריילי חושפת כי היתה מתוחה מעט לפני פרסום הראיונות, אך לא ידעה שתגובת ארמסטרונג והאחרים תהיה כה קשה. הוא תבע אותה ואת העיתון "סנדיי טיימס", שפרסם חלקים מהספר. המאבק המשפטי ארך שלוש שנים. "הוא תבע ממני יותר ממה שהייתי שווה", היא אומרת, "חששתי שיגרום לי לפשיטת רגל". בסוף, כחלק מהפשרה, העיתון פרסם התנצלות. אוריילי לא שילמה דבר. "אמה סבלה בגלל התביעה יותר מכל אחד", אומר וולש, "היא הפכה ליריבה של ארמסטרונג והושמצה לחלוטין. כעת, כולם רוצים לשמוע. היכן הם היו ב-2004?".

כיום עובדת אוריילי כמעסה רפואית במנצ'סטר. "רכיבה כבר אינה חלק מחיי", היא אומרת. לפחות לא היתה עד שהחוקרים ביקשו את עדותה השנה. התצהיר משתרע על פני יותר מ-20 עמודים. "הדיבור על כך פתח את הפצע מעט, אבל אני חושבת שלטווח ארוך זה יהיה טוב. היה צריך לעשות משהו, ופשוט אמרתי את האמת. אני רוצה לנקות את הרכיבה. נתקלתי בהפחדה, בבריונות ובלחץ, ואני רק מנסה כעת להמשיך בחיי".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ