לוסי פריי, גרדיאן
לוסי פריי, גרדיאן

רק לפני מספר שבועות הייתי עיתונאית תרבות ופנאי, לא אגרסיבית, עם משיכה מסוימת לכושר. היום, חודשיים אחרי שניקולה אדמס הפכה למתאגרפת הראשונה שזוכה במדליית זהב אולימפית, יש לי חמישה שבועות לפני שאכנס לזירה בעצמי, אל מול כ-1,500 איש בזירת האיגרוף העתיקה בלונדון – אולם יורק שבמזרח לונדון.

מדוע בחרתי באיגרוף כשיש כל כך הרבה ענפי ספורט שאפשר לקבל השראה מהם? התשובה מחולקת לשני חלקים. ראשית, מתאגרפים נחשבים לספורטאים בעלי הכושר הגופני הטוב ביותר מבחינת כושר גופני וחוזק, הן מנטלי והן פיסי. ושנית, המחשבה שאספוג חבטה הבעיתה אותי, והחלטתי להתייצב מול הפחד. ועל הדרך גם לאסוף מידע על דרכי הגנה עצמית.

אך איך עושים זאת? שמעתי על המתאגרפת המקצוענית לשעבר, קאתי בראון – המתאגרפת הבריטית השנייה שהפכה למקצוענית. בראון היתה אלופת אנגליה ואירופה במשקל זבוב והיתה מדורגת במקום השלישי בעולם בקטגוריה.כיום היא מאמנת מתאגרפים באופן פרטי.

פריי. הגברים ניסו שלא לחבוט בהצילום: לוסי פריי

הצטרפו לדף הפייסבוק של ספורט הארץ

כשנפגשנו לראשונה הייתי בעיקר מאוימת ומלאת השראה: בלונדינית בגובה 1.55 מטר דחוס בשרירים, בראון נראתה מחוייבת, ממוקדת ומוכנה לאתגר, ולפני ששמתי לב הסכמנו שנעבוד יחדיו. אך היתה בעיה אחת – התאריך היחיד שהיה פנוי לקרב לפני הקיץ, היה במרחק שבועות ספורים, באמצע נובמבר. האם זה אפשרי, תהינו, להפוך אותי מרוקי לרוקי בלבואה ב-60 יום?

החלטנו שנברר. וכך, ביום שני בבוקר ניגשנו לעבודה. נכנסתי אל מכון כושר שהיה ממוקם מתחת לפני הרחוב, ללא אור טבעי, שריח הזיעה מכסה בו כל חלקה טובה. קולות עמומים של חבטות מילאו את חלל החדר שהיה מאוכלס בעיקר בגברים שמתחו את שריריהם. בראון ביקשה ממני לבצע כמה תרגילים בסיסים כמו מכה ישירה, מכת וו ומכת צד.

נעבור בהילוך מהיר ליום שישי, היום החמישי במסע שלי וכבר התאמנתי תשע פעמים בשבוע. הייתי מותשת, נגררתי בזירה מנסה להתחמק ממכות ישירות לסנטר. זו היתה הפעם הראשונה שהשתתפתי בקרב של ממש בתור אימון. כמה מיריביי הגברים רק הגנו על עצמם מניסיונותיי האקראיים ולא ניסו ליזום חבטה משל עצמם. "אתה חייב לפגוע בה", צעקה בראון, "היא צריכה ללמוד". הם צייתו ואני נפגעתי, בגלל שבחדר הכושר, אף אחד לא מתעסק עם בראון.

אני רוצה להיות קשוחה, אבל הבעיה היא שזה כואב לקבל מכות. או, לפחות, אני חושבת שזה הולך להיות כואב וזה מה שמטריד אותי. "הרגשות שלך משתלטים עלייך", היא אומרת לי, "אבל אני אלמד אוצך כיצד להתמודד איתם. אל תדאגי". 'בהצלחה עם זה', אני חושבת לעצמי, מנסה למלא את עצמי בביטחונה ביכולות הלימוד שלה.

"זה מסוכן?", שאלה אותי אימי מאוחר יותר באותו יום, ואני לא יכולה שלא לתהות האם היתה שואלת את אותה שאלה אם היה מדובר באחי. "כמובן שלא", אני עונה לה. אך אני מניחה שהתשובה האמיתית היא שזה קצת מסוכן. באיגרוף חובבני מגני ראש הם בגדר חובה, ויש להניח שאם הייתי במדרונות הסקי או במשטח ההוקי קרח, הסכנה שהיתה נשקפת לי היתה גדולה יותר, במיוחד בגלל שגם עבור היריבה שלי יהיה זה קרב ראשון, למרות שבוודאי היה לה זמן רב יותר להתכונן אליו.

אדמס חוגגת מדליית זהבצילום: רויטרס

הספירה לאחור החלה וכל אימון חשוב. לכל הספקנים שביניכם, מדובר במקרה של אגדה בפעולה, מלבד העובדה שעבודת הרגליים שלי לא קיימת והקושי הנוירולוגי שיש לי להחזיר את היד למקומה אחרי שאני משתמשת בה כדי לחבוט. אך מה שהיה שביב רעיון, משהו שלא היה סיכוי ממשי שאעשה אותו, הפך למציאות, והכל בגלל משחקי לונדון 2012.

מלבד הגילאים הקרובים, אין כמעט משותף ביני לבין אדמס, האלופה האולימפית. ילידת לידס בת ה-29 החלה להתאמן כשהיתה בת 12, היא נמוכה ממני בשישה ס"מ וקלה ממני ב-14 ק"ג. אך שתינו שותפות לרצון לחשוף את עולם האיגרוף לנשים נוספות, ושהמילים גועל או חוסר אישור לא יהיו משוייכות לספורט הזה ובהקשרו לנשים.יש לי רק שלושה סיבובים של 90 שניות כדי להוכיח שגם נשים יכולות להתאגרף, ואני מוכנה לאתגר.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ