הימים הראשונים בשארית חייו של אריק זאבי

הפרישה הצפויה של הג'ודוקא היא צעד מתבקש. ההתמודדות עם תום הקריירה וחיפוש אפיק חדש כבר יהיו מורכבים יותר

אורי טלשיר
אורי טלשיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אורי טלשיר
אורי טלשיר

לפני ארבע שנים, אחרי שנשר מוקדם מהצפוי מהתחרות האולימפית בבייג'ין, נדמה היה כי הקריירה של אריק זאבי עומדת בפני סיום. אלא שהג'ודוקא המשיך להאמין, הגיע להישגים למרות גילו המתקדם והתייצב למשחקים האולימפיים בלונדון במטרה לעלות אל הפודיום. החלום, כזכור, נגנז תוך 43 שניות. עכשיו, כשהוא בן 35, החליט זאבי לקפל את החליפה ולתחוב אותה ואת החגורה השחורה עמוק למגירה.

"הוא עובר תקופה די קשה", מעיד יואל רזבוזוב, חברו הקרוב, שלפני כשנה נטש בעצמו את המזרן, "ההחלטה מאוד כואבת אחרי שני עשורים בזירה הבינלאומית. אני מבין אותו, זה לא קל ולוקח לו זמן לעכל. הסיפור של אריק יכול ללמד הרבה אנשים על התמודדות עם כישלונות ועל התנהלות של ספורטאי אמיתי. הוא עשה הרבה מאוד למען הספורט והתרבות הישראלית, וזכותו להחליט מתי הוא פורש. לא היו צריכים להגיד לו לפרוש לפני שהוא בעצמו החליט. חשבתי שזה עלול לקרות גם לפני שזכה באליפות אירופה האחרונה, אבל נתתי לו את הכבוד ומעולם לא אמרתי לו ‘אריק, יאללה מספיק'".

רזבוזוב מסמן את הסיבות שהובילו לפרישה: "ראשית זה הגיל. גורם מרכזי נוסף הוא המשפחה, עם שני ילדים קשה להיות כל הזמן בחו"ל ובאימונים. הוא די מיצה, ויש לו אמביציה להצליח במקומות אחרים. ברור שאם ספורטאי הוכתר לאלוף אירופה לפני כמה חודשים, יש לו מחשבות שהוא עדיין יכול לעשות את זה, אבל שילוב הפרמטרים הוביל אותו לומר לעצמו ‘אני צריך למצוא את עצמי במקום אחר'. כנראה שהגיע הזמן שלו".

אריק זאבי בעוד רגע גדול. "מה ששמר עליו ושימר את אמון הציבור כלפיו הוא מבנה האישיות" צילום: אי–פי

הצטרפו לדף הפייסבוק של ספורט הארץ

יעל ארד, שקטפה מדליית כסף בברצלונה 92' ופרשה כבר בגיל 29, מסכימה עם העיתוי. "אריק עשה את הדבר הנכון", היא משוכנעת, "עכשיו זהו ללא ספק הזמן מבחינתו לפרוש. כל מדליה שיצליח לזכות בה כבר לא תהיה חשובה כמו הקריירה השנייה שהוא צריך לבנות. הספורט כבר לא יכול לתרום לו. צריך לדעת לפנות את הבמה לצעירים מבחינת תקציבים ופוקוס. האימונים והתחרויות כבר לא יכולים ללמד ולהעשיר אותו כמו המאמץ שיעשה בכדי לבנות את הקריירה הבאה. מניסיוני, בפרישה דרושה המון אנרגיה כדי לעשות הסבה מקצועית. זו התמודדות לא פשוטה לפרוש כשאתה כוכב בתחום אחד, בין הטובים בעולם, ואז צריך לבנות את עצמך מההתחלה. לפעמים ספורטאי שהיה כוכב חושב שכל מה שייגע בו יהפוך לזהב, אבל זה לא כך. אנחנו לא מוכשרים בכל".

גם רזבוזוב, שהפך למחזיק תיק הספורט בעיריית נתניה ולא מכבר הצטרף למפלגתו של יאיר לפיד, מתאר את החיים מחוץ לענף. "יש הרבה חששות. אתה רגיל לקום לאימון בבוקר - זה מה שאריק עשה ב-30 השנים האחרונות - ופתאום היום שלך נראה אחרת לגמרי ואתה צריך לדעת למלא אותו. התרגלת להיות שגריר של המדינה ואתה רוצה להמשיך לעשות משהו טוב, לא סתם להתבזבז באיזשהו מקום".

"יש בעיקר אי ודאות", מספרת ארד, "זו תחושה לא נעימה. החוכמה היא להבין שבעודך עובר לתחום חדש, ההצלחה בספורט לא עומדת לזכותך ולא מייצרת את ההצלחה הבאה, שצריכה להיות מורכבת שוב מטיפוס ומעבודה קשה. גם אם ספורטאי עושה את הדבר הנכון ושלם עם עצמו, מדובר בתהליך שהוא חייב לחוות ולא יכול לחמוק ממנו - בשלב הראשון ישנה ההכרה שאתה נפרד ממשהו שאתה אוהב, השלב השני זה החיפוש העצמי והלבטים האם להישאר בספורט או לפרוש לחיים האזרחיים".

לצד יכולתו של זאבי, בלטה אישיותו הכובשת - החיוך המבויש שליווה כל זכייה במדליה, ודמעות שזלגו מול המצלמות כאשר לא עמד בציפיות של אוהדיו ושל עצמו. "יש ספורטאים ענקיים שלא מצליחים לחדור ללב של אנשים", מתארת ארד, "אריק שייך למתי מעט, יש לו אישיות קורנת המלווה בהרבה אינטליגנציה רגשית. השילוב בין היכולת לאישיות הוא שהופך אותו לכל כך מיוחד. לאורך כל הקריירה, גם בשיאים וגם בשפל, מה ששמר עליו ושימר את אמון הציבור כלפיו הוא מבנה האישיות. אם אתה משחק, מתישהו זה יתגלה. אם אתה אמיתי, משהו מבפנים מקרין צניעות ואהבה כלפי אנשים.

"בשנים האחרונות הוא כבר לא הגיע כפייבוריט, לא ניצח בכל תחרות ופתאום ראה את הפודיום מרחוק, אבל בזכות היותו אדם מיוחד, הציבור ואנשי המקצוע סביבו ידעו להעריך אותו. אריק קיבל תמיכה אדירה מקיר לקיר, ואני לא חושבת שספורטאי אחר בדור הזה היה מקבל תמיכה כזו. בארבע השנים שחלפו, המערכת נתנה לו מעל ומעבר, הביעה המון כבוד, אמון והערכה על הישגי העבר ונתנה לו תנאים מדהימים גם כשלא תמיד הצליח".

ביום שני הקרוב יכנס זאבי מסיבת עיתונאים, בה אולי יחשוף כיצד ייראה הפרק הבא. משה פונטי, יו"ר איגוד הג'ודו, מעוניין לשמר את זאבי במערכת. "אין אפשרות אחרת", הוא מבהיר, "אני מאמין שהוא יקבל הרבה הצעות עסקיות, אך מקווה שירצה לקדם את האיגוד כי ג'ודו זו האהבה הראשונה שלו. הוא נבון ואינטליגנט, אנשים כמוהו נדירים והמערכת תחבק אותו ותיתן לו כל מה שרק אפשר. יש לנו ספורטאים צעירים טובים מאוד, נצטרך לאמן אותם היטב ולהשקיע בהם כפי שהשקיעו באריק. זה לא יכול להיגמר כאן, אנחנו חייבים להמשיך להביא מדליות אולימפיות".

אריק זאבי, בשיא ובשפל

2000 > החל את דרכו האולימפית עם מקום חמישי בסידני > 2001 > מדליית זהב ראשונה באליפות אירופה > 2001 > זכייה במדליית כסף באליפות העולם, דווקא במשקל הפתוח ולא במשקל הקבוע של עד 100 ק"ג > 2003 > שוב אלוף היבשת > 2004 > זכייה נוספת בזהב האירופי > 2004 > מדליית ארד באולימפיאדת אתונה > 2008 > הפסיד בסיבוב השני באולימפיאדת בייג'ין ואחר כך בבית התנחומים > 2009 > הדחה מאליפות העולם כבר בסיבוב הראשון לאחר הפסד למתחרה אלמוני מאזרבייג'אן > 2011 > זכייה בתחרות הגראנד סלאם היוקרתית במוסקווה > 2012 > מדליית זהב רביעית באליפות אירופה > 2012 > הודח מאולימפיאדת לונדון תוך 43 שניות

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ