בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המתאגרף הראשון שיצא מהארון: "אין יותר סוד"

"הפסדתי בשניים מ-21 קרבות", אומר אורלנדו קרוס, שהפך החודש למתאגרף הראשון שיוצא מהארון. "יכולים לקרוא לי מתרומם, אבל לא יכולים לפגוע בי"

28תגובות

"החלטתי להיות חופשי", אומר אורלנדו קרוס בבהירות נוקבת בעת שהוא משקיף על סן חואן, עיר הולדתו. הפורטו ריקני, שהפך החודש למתאגרף הראשון שיוצא מהארון, ניצב על המרפסת בדירתו בשעה שהשמים הכחולים והלחים מאפילים. הוא מתעלם מטיפות הגשם שנוצצות על חזהו החשוף ושורק לעבר באם-באם, כלב תחש מרוגש שמזנק על ברכיו. אז, הבחור בן ה-31 מדבר בלהט מתגבר על החופש שמצא.

"יכולים לקרוא לי 'מריקון', או מתרומם", אומר קרוס בחיוך יבש בזמן שהוא מדגדג את באם-באם מאחורי אוזניו, "ולא אכפת לי. שיאמרו, הם לא יכולים לפגוע בי כעת. אני רגוע, כל כך מאושר. אבל כדי לצאת בהכרזה הזו מול העולם הייתי חייב להיות חזק מאוד".

קרוס מבליט את זרועותיו מעוטרות הקעקועים כדי למנוע מבאם-באם ללקק את פניו. הוא מרוכז לחלוטין. מספר ימים אחרי הראיון הזה יתמודד בקרב הקשה בקריירה, שלב בדרך להתמודדות על אליפות העולם של WBO במשקל נוצה, אבל קודם לכן עליו להסביר את האתגר הקשה יותר בו עמד סוף סוף כשהכריע את הפחד ואת הדעות הקדומות.

אי-אף-פי

הצטרפו לעמוד הפייסבוק של "ספורט הארץ"

"הצלחתי כמתאגרף", הוא אומר ועובר לספרדית כדי שיוכל להפגין את רגשותיו בקלות רבה יותר, "הפסדתי רק בשניים מ-21 הקרבות שלי. בכל השאר ניצחתי, אבל כל הזמן חייתי עם הקוץ הזה בתוכי. רציתי להוציא אותו ממני כדי שתהיה לי שלווה". הוא מפנה מבטו מטה, וקל לדמיין אותו מחפש פצע בלתי נראה. "אי אפשר לראות את זה", הוא אומר על הכאב שלו, "אבל הוא היה שם".

הוא נוגע בלבו ונזכר ברגע הקודר ביותר שלו. "אנשים עלולים היו למות בגלל זה", הוא אומר ומפרט את ההיבטים הרצחניים של הומופוביה באי החם והשופע שהוא אוהב, "אני גאה להיות פורטו ריקני, כפי שאני גאה להיות הומו. אבל זמן רב הייתי עצוב וכעוס כי בנושא הזה יש שתי דלתות אל המוות. יש את ההתאבדות - כשהומו לא יכול לסבול מצב בו לא מקבלים אותו; ואת הרצח ההומופובי. בשני הנושאים ברצוני להיות כוח שיגרום לשינוי"

קרוס בחור כל כך חמים וידידותי, ומתאגרף כל כך צנוע, שהמלים הללו מהממות. הוא גורם לזה להישמע כאילו חווה טרגדיה אישית. "כן, כן", הוא ממלמל, "איבדתי חבר שנרצח על ידי אנשים ששנאו הומואים. כעסתי מאוד בזמנו, כי הומופוביה קטעה את חייו בצורה הכי אלימה, אבל גם בגלל שבאותה עת הסתרתי את סודי".

הגשם מתחזק וקרוס נעמד, כמעט באי רצון, כאילו אינו מעוניין לקטוע את רצף ההתוודות. הוא אוסף את ציוד האיגרוף שלו – כפפות ומגני ראש, מכנסיים וגרביים – ומכוון אותנו לתוך הדירה. הוא מתיישב על שולחן העבודה במטבח. הוא מתקשה להאמין כיצד חייו השתנו במספר ימים מסחררים. "זה אמוציונלי עבורי, אבל אני גם נלהב. אני חושב שאוכל לשמש דוגמה לאנשים במצב דומה. קיבלתי מכתבים מאנשים שסיפרו כי חששו לצאת מהארון בגלל מה שמשפחותיהם עשויות לחשוב עליהם. כעת, הם אומרים, נתתי להם אומץ".

קרוס נראה נרגש יותר כשהוא נשאל מי עזר לו למצוא את האומץ לספר לעולם את האמת על עצמו. "אדם אחד חשוב לי מאוד. אני מכיר אותו 4.5 שנים והוא לימד אותי להעריך את זה. לא אגלה את שמו, אבל הוא כמו המלאך שלי. דיברנו על כל המצב והוא סיפר לי על ההשפעה החיובית שתהיה לכך עבורי. התגובות באיגרוף היו נהדרות ו-90% מהתגובות בפורטו ריקו היו טובות, כך שאני חייב לו הרבה". מלה אחת, "מלאך", הוא אומר באנגלית על בן זוגו לשעבר. "נפרדנו, אבל עדיין יש בינינו קרבה. אני לבד כעת והוא תמיד אומר לי להתרכז באיגרוף".

חייו התהפכו בעקבות החשיפה. נראה מוזר שיגרום להתעניינות כזו קרוב כל כך לקרב כה משמעותי, אתמול לפנות בוקר נגד חורחה פאזוס המקסיקאי. ניצחון, ידע, יגביר את סיכוייו להתמודד עם המתאגרף הטוב ביותר במשקל נוצה, אורלנדו סלידו. הפסד יהיה אסון. האם היה קשה לצאת מהארון כל כך קרוב לקרב חשוב?

"לא", אומר קרוס, "רציתי שכל העולם יידע את האמת עלי. אני מקצוען 12 שנים ותמיד הסתרתי את הסוד. כעת אין סוד, רק אמת. תאמין לי: המשמעות היא שיש עלי הרבה פחות לחץ. המצב רק השתפר. חשבתי על הרגע הזה 11 שנים. בכל הזמן הזה התאגרפתי וחשבתי מתי יהיה הזמן הטוב ביותר לחשוף את מי שאני באמת. זה התחיל ב-2001, כשסיפרתי להוריי".

קרוס צוחק. "היית צריך לראות אותי", הוא אומר, נזכר ברגע שסיפר לאמו כי הוא הומו, "בכיתי! היא בכתה! אני רגשני וכל כך קרוב לאמי. היא אמרה: 'זה לא משנה. אתה בני, אני אוהבת אותך'. זה גרם לי להמשיך לבכות". הוא נעצר לפני שימשיך לתגובתו של אביו. הוא נאנח, בקול שרומז על השלמה. "אבי קשה יותר בגלל הקטע המצ'ואיסטי. עכשיו המצב השתפר. הוא תומך בי... אבל תמיד יש אבל".

המתאגרף מרים את עיניו. אין צורך בהסבר נוסף. "הוריי פרודים. אבי גר במיאמי, אבל אני שמח שיהיה בקרב כדי לתמוך בי. אמי ואני נטוס לאורלנדו יחד. היא תמיד הפגינה יותר סימפתיה – היא חברה מיוחדת. אחותי ואחי דומים. הם היו נהדרים. הם ידעו זמן רב". הטלפון שלו מצלצל שוב ושוב, אבל קרוס כל כך מרוכז שהוא מניף ידו בביטול לעברו. לבסוף הוא עונה בניסיון הרביעי. "או", מביט קרוס במכשיר בהפתעה, "זה המאמן שלי, השיחה של שתיים בצהריים".

רויטרס

זהו חג ציבורי בפורטו ריקו, ואולם האימונים הרגיל שלו סגור. למרות זאת, קרוס כיוון שעון מעורר ל-04:30 לפנות בוקר. 30 דקות מאוחר יותר כבר יצא אל האפלה הלחה של סן חואן. על מה חשב במהלך הריצה הארוכה והבודדה של חמש בבוקר? "על הקרב נגד פאזוס, סיבוב אחרי סיבוב. הוא יכריע את עתידי. לפעמים הצוות שלי רץ אתי, אבל הבוקר זה היה רק אני. היתה לי אפשרות לחשוב על הכל. עברתי לניו ג'רזי לפני שנתיים כי המנהל האישי שלי רצה שאזכה לסגנון חיים מרוכז יותר. יש הרבה הסחות דעת בפורטו ריקו. בניו ג'רזי התחלתי בתהליך הפסיכולוגי שאיפשר לי לצאת מהארון".

קרוס נראה מהורהר לרגע בזמן שהוא ממפה את המסע המייגע שעבר עד לנקודת השחרור. "אחרי זמן מה הפסיכיאטרים אומרים: 'אתה מוכן?'. אני משיב: 'לא, עדיין לא'. כמה חודשים מאוחר יותר הם שואלים שוב. אני מנענע בראש. הייתי מתוח זמן רב כי זה צעד גדול להיות הראשון בהיסטוריה. אפילו לפני שישה חודשים חששתי מהדרך שאנשים יקבלו זאת. הייתי חייב לחכות עד שאהיה מוכן פיסית ורגשית.

"זו עדיין היתה הפתעה גדולה עבור רבים באיגרוף, אבל התגובה היתה טובה. מיגל קוטו (המתאגרף הפורטו ריקני הגדול במשקל מעורב, בן גילו) אמר דברים יפהפיים בזכותי. מיגל חשד שאני הומו. מעולם לא יכולתי לדבר על זה אתו, אבל תמיד ידעתי שיתמוך בי. מעולם לא היה לי ספק". האם הוא מאמין שיציאתו מהארון תסייע למתאגרפים אחרים ללכת בדרך דומה? "איני יודע. זה כנראה יקרה בענפים אחרים, אבל באיגרוף זה יהיה קשה יותר כי הענף כל כך מצ'ואיסטי".

פניו הופכות נוגות והוא מניד בראשו כשנשאל אם הוא מכיר את הסיפור הטרגי של אמיל גריפית' ובני פארט. "כמובן". לפני 50 שנה, באפריל 1962, בשקילה לקראת הקרב השלישי ביריבות הלוהטת ביניהם, הקניט פארט את גריפית' כ"מריקון". גריפית' היכה אותו בצורה כל כך חמורה שהמתאגרף הקובני הפך לשק חבטות בסיבוב ה-12 וספג 29 אגרופים ללא מענה. פארט נכנס לתרדמת ומת כעבור עשרה ימים. המקרה רדף את גריפית' במשך עשורים. "גריפית' היה הומו", אומר קרוס, "אבל לא היה מסוגל לעשות מה שעשיתי. רק שנים אחר כך הודה שהוא דו-מיני. אני מבין".

קרוס מקשיב בתשומת לב בזמן שאני מקריא ציטוט של גריפית', שאמר את הדברים לפני שלקה בדמנציה: "הרגתי גבר ורוב האנשים סלחו לי. עם זאת, אני אוהב גבר ורבים אומרים שזה הופך אותי לאדם מושחת". קרוס שוקע חזרה בכיסאו, על פניו הבעה מוזרה. "זה מראה את הצביעות של העולם", הוא ממלמל בספרדית, "הוא כנראה רצה לומר את המלים הללו לפני 50 שנה, אבל לא חי ברגע בו אנחנו נמצאים עתה. הוא לא היה בר מזל כמוני".

קרוס נושא עמו מודעות עמוקה להיסטוריה של הענף ומציין את מוחמד עלי כמתאגרף האהוב עליו. הוא מכסה את פניו במבוכה כשאני מציע שבדרכו הצנועה יצר היסטוריה שלרוב שייכת למתאגרפים עצומים כמו עלי. קרוס לא הסתכן בכניסה לכלא, כפי שעשה עלי כאשר סרב לשרת בצבא ארצות הברית בווייטנאם, אבל ניפץ את הטאבו הגדול האחרון באיגרוף. "תודה", אומר קרוס, לפני שהוא שובר את המתח באוויר בשנינה: "כל הנשים בפורטו ריקו הופתעו. הן נהגו לומר לי 'או, אתה יפהפה!'. עכשיו הן אומרות 'אלוהים, אתה הומו! אני מצטערת!'. אבל הן מקבלות זאת. הן עדיין נחמדות וחמימות".

אי–פי

מתי הבין שהוא הומו? "לפני המשחקים האולימפיים 2000 בסידני. סרבתי לקבל זאת. יצאתי עם בחורות כסטרייט. קיימתי יחסי מין עם בחורות. רק אחרי שחזרתי מהאולימפיאדה משהו השתנה בתוכי ובחרתי בדרך אחרת. ועדיין, לא רציתי לקבל את האמת לגבי עצמי. זה היה מסע ארוך וכואב".

קרוס קופץ למשמע צלצול הפעמון בדלת. "אתה עומד לפגוש את חמי", הוא אומר. ג'ים פגאן הוא ותיק בזירת האיגרוף, אחרי שאימן פורטו ריקנים כמו אריק מורל וקרוס במשך שנים. הוא מגיע לדירה בפנים רציניים. קרוס מספר שפגאן, שדובר מעט אנגלית, אימן אותו מאז גיל שבע. "31 שנים", הוא מדגיש בזמן שהוא מהרהר בקשר ביניהם.

קשר נוסף, רגשי יותר, מחבר בין השניים. "יצאתי עם בתו חמש שנים", אומר קרוס, "שמה דייזי-קארן והיא תמכה בי, בדיוק כמו ג'ים". עם קרוס על תקן מתורגמן, אני שואל את המאמן כיצד הוא חש כעת כשהחבר לשעבר של בתו יצא מהארון. "יש לנו כבוד רב זה לזה", אומר פגאן בספרדית רכה אך מחוספסת, "תמיד ידעתי שאורלנדו אדם טוב מאוד". קרוס צוחק. "לא תמיד", הוא אומר וחוזר לאנגלית, "הוא פעם אמר לי ללכת לעזאזל ולעזוב את אולם האימונים שלו. כילד לא הייתי ממושמע, אבל תמיד חזרתי אליו. הוא אבי השני".

לצד שני בניו הצעירים של פגאן – אחד שואף להיות מתאגרף מקצוען, האחר לשחק כדורסל לפרנסתו – מוליך אותנו קרוס לאולם בקצה המתחם. הוא מסודר, נקי ונטול הקשיחות והצחנה של אולם האימונים של פגאן במרכז סן חואן. בפנים, קרוס קופץ על חבל וחובט באגרופים בפדים שמחזיק פגאן. השניים מייצרים צלליות מסתוריות בשעה שהם נעים מול האור הנחלש של אחר הצהריים, אך קצב עבודתם מציגה אהבה משותפת ומתמשכת לאיגרוף. קרוס הוא עתה פשוט מתאגרף שמתכונן לקרב מסוכן.

במהלך הפסקה קצרה, שאלתי אם הוא חש במתח. "עדיין לא", השיב קרוס, "הזמן הגרוע ביותר הוא שעתיים לפני הקרב. אלוהים! אז כולי עצבים. אני שקט מאוד. אבל ברגע שנשמעת הנקישה על דלת חדר ההלבשה, אני בסדר". תכניותיו לשעות והימים שאחרי הקרב היו ברורות מראש. חגיגות בעיר, ואז "אסע לדיסנילנד עם אמא שלי. היא אוהבת את זה".

החגיגות היו במקום. אתמול, בקרב בקיסימי, פלורידה, הכניע קרוס את פאזוס בהחלטת שופטים פה אחד. "זה היה הרגע שלי, ההזדמנות שלי, האירוע שלי", אמר כשאמו לצדו בזירה, "ואני ניצחתי". הוא זכה לתמיכה רבה מהאוהדים, שרבים מהם הניפו דגלי פורטו ריקו. "אני שמח מאוד שהם כיבדו אותי. זה מה שאני רוצה – שיראו בי מתאגרף, ספורטאי ואדם בכל מובן של המלה. הקרב הזה יפתח לי את הדלת להתמודדות על אליפות העולם. זה החלום שלי, של אמי, של קהילתי ושל הצוות שלי".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#