הניצחון של רוקי מרציאנו, גם הדמעות

איש לא הצליח לגבור על המתאגרף מברוקטון, כך שכישלונו של ג'ו לואיס המתקמבק לא היה חריג. התגובה של המנצח בקרב בהחלט היתה

אמיר ענבר
אמיר ענבר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אמיר ענבר
אמיר ענבר

26.10.51 מבחינה מקצועית, ג'ו לואיס לא נזקק לזה. עם מאזן הכולל 58 ניצחונות ב-60 קרבות ו-12 שנים רצופות בהן היה אלוף העולם במשקל כבד, לא נותר לו מה להוכיח. כלכלית, אחרי שהשתכר פחות משהיה שווה לאורך הקריירה עקב השפעות מלחמת העולם השנייה והסתבך בחובות לרשויות המס, לא היתה לו ברירה.

וכך, בספטמבר 50', עשרה חודשים אחרי הקרב האחרון שלו, שב לואיס בן ה-36 וחצי מפרישה. בקרב הראשון ניסה לאתגר את האלוף החדש, אזרד צ'רלס, והפסיד. לאורך השנה הבאה ניצח שמונה פעמים ברציפות. עכשיו היה זה תורו של הדבר החם בענף, רוקי מרציאנו.

חמש שנים קודם לכן סיים מרציאנו את שירותו הצבאי, שאחריו ניסה לחזור לאהבתו הראשונה, בייסבול. כשנכשל במבחנים לקבוצת החווה של שיקגו קאבס, בחר להתמקד באיגרוף. המאמן צ'רלי גולדמן לקח על עצמו פרויקט, שלרבים נראה מוגזם. מרציאנו - רוקו מרקג'יאנו במקור - היה נמוך וקל מרוב יריביו. כדי שיוכל להכות בהם אפקטיבית, היה צריך להתקרב אליהם ולקחת סיכונים. זו לא היתה בעיה. "הוא היה המתאגרף הקשוח, החזק והמחויב ביותר שלבש כפפות", כתב עליו העיתונאי רד סמית', לימים זוכה פרס פוליצר, "פחד לא היה באוצר המלים שלו ולכאב לא היתה משמעות. הוא היה טנק אנושי ששמח לספוג שתיים-שלוש מהלומות כדי להנחית אחת".

הקרב בין מרציאנו ללואיס (משמאל), שאמר: "אין טעם לבכות, האיש הטוב יותר ניצח" צילום: אי–פי

לחדשות ולעדכונים נוספים הצטרפו לעמוד הפייסבוק של "ספורט הארץ"

הוא הנחית הרבה יותר. בשלוש שנותיו הראשונות ניצח מרציאנו בכל 37 הקרבות שלו, 16 הראשונים בנוק-אאוט. לא כולם התלהבו. הוא היה האלוף של העם, הבחור ממעמד הפועלים בעל מוסר העבודה, שהתבטא בכושר גופני ובסיבולת שעזרו לו להכריע יריבים. "עבור הטהרנים", אמר ראסל סאליבן, מחבר הספר "רוקי מרציאנו: הסלע של ימיו", "הוא ניצח מכוער וביזה את אמנות המדע והאיגרוף".

לקראת הקרב מול לואיס, דיבר מרציאנו בן ה-27 על מה שהניע אותו: הרצון להוציא את עצמו ואת הוריו מהעוני, לא לחזור למלאכות כמו גננות ועיבוד עורות במפעל נעליים. "התחלתי להתאגרף כי שנאתי את העבודות בהן עסקתי", אמר, "אני חושש שאצטרך לחזור לאותם הדברים אם אפסיד. לא איחנק".

שנים אחרי הקרב, יספר מרציאנו: "ניצבתי בזירה וחשבתי כמה גדול לואיס. מעולם לא זכרתי שהוא כה גדול. נראה היה שפדחתי מגיעה בערך לתחתית לסתו". לואיס היה גבוה ממנו ב-8 ס"מ וכבד ב-11 ק"ג. זה לא מנע מהמאמן גולדמן לבקש: "תעשה את זה קצר. בגילי, אני לא יכול לרוץ במדרגות כל הערב".

מרציאנו פתח מצוין, אבל לואיס התאושש והחל להחזיר חבטות. אחרי חמישה סיבובים, הכל היה פתוח. ואז קרה הבלתי נמנע. המתאגרף בן ה-37 וחצי אמנם שמר לאורך השנים על העוצמה, אך איבד מהתזמון והרפלקסים. הוא התעייף, ומרציאנו הצמידו לחבלים שוב ושוב. לעיני 17,241 צופים במדיסון סקוור גארדן וכ-50 מיליון ברחבי ארה"ב, החזיק מרציאנו ביתרון ברור בכניסה לסיבוב השמיני. זה היה הזמן לסיים זאת.

בתחילה, מכת וו שמאלית ללסת הפילה את לואיס. כשהשופט הגיע לספירה של שתיים, הוא התייצב על ברך אחת. כשהגיע לשמונה, קם. לא לזמן רב. מרציאנו שוב הסתער. ימנית לראש שלחה את לואיס לחבלים. אחרי שלוש חבטות נוספות, נשכב על גבו. השופט אפילו לא ספר. הוא סימן לסוף הקרב.

בברוקטון, עיר הולדתו של מרציאנו, יצאו אלפים לחגוג. עבורו זה היה רגע קשה. בילדותו, לואיס היה מאליליו. "הייתי צריך להתגבר על המון הסתייגויות כדי לנצח אותו", אמר. מרציאנו, אפו מדמם, נכנס לחדר ההלבשה של יריבו המובס ובכה. "אני מצטער, ג'ו". גם אחרים בחדר ההלבשה, ביניהם מתאגרפים מוכרים, בכו. לואיס לא. "ראיתי את היד הימנית מגיעה ולא יכולתי לעשות דבר", אמר, "אין טעם לבכות, האיש הטוב יותר ניצח. אני מניח שאני מבוגר מדי".

"ג'ו לואיס גמור. לאיגרוף יש היום אליל חדש, רוקי מרציאנו", כתב מארי רוז ב"טונטון דיילי גאזט". זה היה הקרב האחרון של לואיס, שנפרד עם כסף רב - 132 אלף דולר ו-45% מההכנסות. מרציאנו קיבל הרבה פחות, אבל זכה בהכרה. פחות משנה אחר כך יוכתר לאלוף העולם, תואר בו יחזיק עד 1956. "שור עם כפפות", כינה אותו יריבו האחרון, ארצ'י מור. בעקבות הקרב הזה יפרוש מרציאנו כאלוף היחיד במשקל כבד שלא הפסיד בקריירה - מאזן 0-49.

ב-1969 נהרג מרציאנו בתאונת מטוס. בטקס האשכבה, התכופף לואיס ונישק את הארון. "משהו עזב את חיי, ואני לא לבד", אמר, "משהו עזב את חייהם של כולם".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ