בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

הדרת שחמטאיות

לא נותנים מקום למלכה על לוח השחמט

גביע אירופה בשחמט שהתקיים החודש באילת, העלה את השאלה מדוע מפרידים בין שחקנים משני המינים בתחום הדורש רק כישורים מנטליים

תגובות

באמצע החודש הגיעה רוב צמרת השחמט העולמית לאילת, שאירחה את תחרויות גביע אירופה למועדונים. בלטה בהיעדרה מהטורניר, שבו השתתפו 34 קבוצות גברים ושמונה קבוצות נשים, המדורגת ראשונה בעולם, יהודית פולגאר. תופעת השחמט הנדירה הזאת כמעט אינה מתחרה נגד בנות מינה. כמו שתי אחיותיה, גם הן שחמטאיות מהדרג הראשון, היא הורגלה מילדות להתמודד עם גברים בלבד. עם דירוג של 2,705 נקודות, השקול לרמה של סופר רב-אמן בקרב הגברים, אין פלא שהיא זורעת פחד לא רק בקרב שחמטאיות, אלא גם בצמרת השחמט הגברי.

למרות היעדרותה של יהודית פולגאר, אליפות אירופה הביאה לאילת כמה מהשחקניות הבכירות בתבל ובראשן אלופת העולם הו ייפאן. הו, כיום בת 18, זכתה בתואר כשהיתה בת 16 בלבד. היו שם גם הומפי קונרו מהודו, המדורגת שנייה בעולם, אלכסנדרה קוסטניוק, אלופת העולם בעבר (שניצחה את הו במחזור הראשון של הטורניר), ואנה מוזיצ'וק מסלובניה, שחותמת את רביעיית הגדולות בשחמט העולמי.

גם אלופת אירופה, ולנטינה גונינה מרוסיה, היתה בטורניר ועוד שחמטאיות רבות וטובות אחרות. כולן שחקניות מעמיקות ומוכשרות, ובכל זאת¬ הן מתחרות זו מול זו – ולא נגד גברים. גם התאחדות השחמט העולמית, פיד"א, מעניקה תארים נפרדים לגברים ולנשים. מדוע נהוגה הפרדה בין המינים? האם נשים נחותות ברמתן מגברים ואם כן, מה הסיבה לכך – הבנת משחק פחותה, התנהלות אמוציונלית יותר, חוסר סבלנות, נאיביות? ואולי מדובר באפליה מושרשת, שרוב נציגות המין הנשי השלימו אתה בלית ברירה?

מורי חן

במקרה של הו ייפאן, לא בטוח שמדובר בחוסר ברירה. כל הדלתות פתוחות לפני אלופת העולם הצעירה אי פעם, שסייעה לנבחרת סין לזכות בתואר העולמי הקבוצתי – בהפרש של שלוש נקודות מהסגנית רוסיה – ושהוסיפה השנה לשלל תאריה מדליית כסף אולימפית לנבחרות וזכייה שנייה ברציפות באליפות אירופה למועדונים, עם מועדון השחמט מונטה-קרלו.

הו גם מרבה להשתתף בתחרויות גברים. בינואר השנה, לדוגמה, השיגה מקום ראשון משותף בתחרות בגיברלטר, עם שמונה נקודות מתוך עשר. באותה תחרות השתתפו 55 שחמטאים גברים בדרגת רב אמן, 11 מהם בעלי דירוג של מעל 2,700 נקודות. "מדי פעם יוצא לי לשחק בתחרויות חזקות של גברים", אומרת אלופת העולם ל"הארץ". "זאת הזדמנות חשובה לצבור ניסיון ברמות הגבוהות ביותר".

לדבריה, יש הבדלים ברורים בין השחמט הנשי לשחמט של גברים. "החשיבה האסטרטגית של הגברים שונה ויש להם יותר רעיונות. השחמט הנשי הוא יותר אמוציונלי. אולי הוא אפילו סובל מרגישות יתרה. לכן טוב לפעמים לגוון בין תחרויות נשים וגברים. זה מועיל ובונה".

פורצות דרך

אבל יהודית פולגאר ושתי אחיותיה מוכיחות שוב ושוב שגם אם יש אמת באבחנות מסוג זה, נשים יכולות להביס גברים על הלוח. סופיה, האמצעית בין שלוש אחיות הפלא, סיימה זה עתה תחרות של משחקים סימולטניים, שבה התמודדה לבדה מול 17 שחמטאים גברים – וניצחה את כולם.

לימור אדרי

זה שלושה עשורים שהשם פולגאר מזוהה עם עוצמה ואיכות שכמעט אין דומות להן בשחמט הנשי. אביהן של שלוש האחיות, הפסיכולוג לאסלו פולגאר, קבע בזמנו: "גאונים לא נולדים כאלה. יש צורך ליצור ולעצב אותם".

בעבר אסר על בנותיו להתחרות נגד נשים, צעד שהביא לחרם על המשפחה מצד איגוד השחמט ההונגרי, שדרש מהאחיות להופיע באולימפיאדה. לאחר שהוסר החרם הצליחו האחיות פולגאר להביא להונגריה מדליית זהב באולימפיאדת סלוניקי (1988) ובאולימפיאדת נובי סאד (1990). את אולימפיאדת השחמט במוסקווה (1994) הן סיימו עם מדליית כסף. יהודית פולגאר, הצעירה בין השלוש, היתה האשה היחידה שנכנסה לעשירייה הראשונה בעולם ברשימת השחמטאים-הגברים. היא ניצחה את אלופי העולם בעבר גארי קספארוב ואנטולי קארפוב וממשיכה לייצג את הונגריה במסגרת נבחרת הגברים. סוזן (ז'וז'ה), האחות הגדולה לבית פולגאר, היתה אלופת העולם לנשים.

סופיה פולגאר, נשואה לרב האמן הישראלי יונה קוסאשווילי ואם לשניים, עוסקת עתה בהוראת שחמט ובתוכניות לפיתוח הענף, יחד עם אחיותיה. "מבחינה מקצועית, היום יש לא מעט שחמטאיות שמסוגלות לתת פייט לשחמטאים ברמות הגבוהות ביותר", היא אומרת. "לדעתי יש לפחות 20 שחמטאיות ברמה הזאת. מספרן ילך ויגדל.¬ סין והודו משקיעות משאבים כבירים באימונים ובתרגול אינסופי בדרך לצמרת. מדינות ברית המועצות לשעבר תמיד היו בין המובילות בשחמט והמגמה הזאת לא השתנתה.

"אנחנו פרצנו את הדרך לשחמט הנשי. הראינו לבנות שאפשר להתמודד עם גברים. בעבר היה ספק בכך, אפילו שפעם או פעמיים בדור הופיעו שחמטאיות נהדרות, שהיו קרובות ביכולתן לשחמטאים מהדרג העליון. אין סיבה אמיתית שנשים יהיו נחותות מגברים בשחמט. ההבדלים הם בעיקר תרבותיים.¬ הם קשורים למחויבות של נשים למשפחה, שברוב המקרים גורמת לסיום הקריירה השחמטאית או לדעיכתה".

על אחותה הצעירה, יהודית, מספרת סופיה פולגאר: "כשהיא היתה בת שמונה-תשע הבנו שהיא עשויה מחומר של אלופים. אופן החשיבה שלה שונה מקו המחשבה הרגיל של שחמטאיות. יש לה מחשבה חריפה, שאיפה לתפוס עמדות טקטיות, גישה נטולת אמוציות מיותרות. היא מקצוענית לכל דבר. ההבדל בינה לבין בוריס גלפנד הישראלי, סגן אלוף העולם, או לשחקנים גברים רבים אחרים מהצמרת העולמית, הוא שגידול הילדים ועול המשפחה מוטלים בעיקר עליה, גם אם יש לה בעל נהדר".

חייה המקצועיים של סופיה פולגאר עצמה יכלו להיות נוחים למדי. היא נשואה לרופא, שהוא גם רב אמן בשחמט. למרות זאת, היא כמעט אינה משחקת באופן פעיל. אולי מתוך מודעות למאמץ שאשה המבקשת להימנות עם הצמרת העולמית נדרשת להשקיע.

"בצעירותנו, ולאורך שנים, נדרשנו להשקיע בשחמט שבע-שמונה שעות ביום. עבדנו עם מאמנים מקצועיים ובלעדיהם.¬ הרי את אבא התחלנו לנצח כבר כשהיינו בנות שמונה".
תרגול שחמט אינו ממלא את כל סדר היום של שחקני הצמרת, שמשקיעים גם לא מעט בכושר גופני. "יהודית מקדישה יותר משעתיים ביום לפעילות גופנית", אומרת סופיה פולגאר. "זה חלק בלתי נפרד מחיי השחמטאי המקצועי, לא משנה אם מדובר בגבר או באשה. גם שחמטאיות אחרות נוהגות כך".

קשב וריכוז

בתחרות באילת ניכר, עם זאת, הבדל ברור בין גברים לנשים. השחמטאיות ישבו ליד השולחנות וכמעט לא עזבו אותם. אפילו אלופת העולם הו הרשתה לעצמה לקום רק לעתים נדירות ורוב הזמן התמקדה בלוח המשובץ. לעומתן, הגברים העדיפו לטייל ולא לשבת ליד הלוח ברגעים שבהם לא שקדו על המהלך הבא.

אלדאר מוחאמטוב, מאמן קבוצת הנשים SCSH, בעל דרגת אמן בינלאומי, עקב בערנות אחרי הביצועים של השחקניות. "שחמטאית היא אדם אמוציונלי, במיוחד אם היא מפספסת משהו", הוא אומר. "אם היא לא שמה לב לאיזה פרט, זה עלול לגרור סדרה של טעויות ולהביא להפסד. היציבות שלהן אינה דומה לזאת של גברים, גם אם מדובר בשחקניות בעלות תואר רב אמן. לטעמי, העבודה עם מאמנים חשובה מאוד לנשים, גם בפן המקצועי וגם בפן הפסיכולוגי – במיוחד אם מדובר במקצועניות לכל דבר ועניין".

לדעתו של מוחאמטוב, בצמרת העולמית אין היום די שחקניות שעשויות לאיים על ההגמוניה הגברית. "לא נראה שיש מספיק שחקניות טובות. רק הו ייפאן מסתמנת כאי של יציבות. מוזיצ'וק מוכשרת, אבל היא לא יציבה ולעתים תכופות היא מאבדת ריכוז. קוסטניוק ניחנה בהבנת משחק עמוקה ובטכניקה ראויה, אבל היא מתקשה לשמור על ריכוז לאורך זמן".

אסתר מלאכי, פסיכולוגית, מתלווה לבעלה, אמן השחמט הוותיק אברהם מלאכי. הצפייה בתחרויות שחמט הביאה אותה למסקנות על ההבדלים בין נשים לגברים. "ידוע שאשה היא יצור יותר שיתופי מאשר גבר. גברים הם יותר אוטונומיים ונוטים למאבקים, נשים יותר שיתופיות ותלותיות. אשה רואה הרבה יותר פרטים מגבר, אבל בקרב נשים קיימת בעיית זיכרון גדולה בהשוואה לגברים. אולי זה פוגע באופן מסוים בהתקדמות של אלה שעוסקות בשחמט, תחום שבו יש צורך לשמר הרבה מידע בזיכרון".

בלי פאניקה!

רב האמן ויטלי גולוד הוא מאמן נבחרת הנשים של ישראל בשבע השנים האחרונות. זה שש שנים הוא ממלא גם את תפקיד קפטן הנבחרת באולימפיאדות ובאליפויות אירופה. "הכנה פסיכולוגית חיונית לשחמטאיות. 50% מההצלחה טמונים ביכולת לשכנע אותן שהכל טוב. מעבר לכך, עדיף להתמקד בתוכנית שנלמדה ביסודיות ולא להעמיס וריאנטים. חשוב מאוד שתהיה להן תוכנית שתאפשר להשיג עמדה טובה על הלוח ולנסות לנחש איזו פתיחה תיווצר במשחק. אחרת קיים סיכוי לפאניקה מיותרת".

במקרה של הפסד, מוסיף גולוד, עדיף לא לגשת לשחקנית מיד, אלא להמתין קצת כדי לאפשר לה להירגע. "נשים בדרך כלל אינן נשארות לנתח את המשחק אחרי סיומו, להבדיל משחמטאים-גברים. לפעמים אני שואל מדוע זה ככה והן עונות, 'פשוט נמאס לי לראות את הפרצוף שלה'. נשים גם מתעייפות במהירות רבה יותר מגברים". לדבריו, נשים, בעיקר מגיל 40 ומעלה, מאבדות את הריכוז מוקדם יותר. "באופן כללי, נשים נצמדות יותר ללוח, מתוך חשש לאבד את הריכוז. אצל גברים זה שונה מאוד".

בוריס פוסטובסקי, ששפט בתחרות באילת, הוא אגדה מהלכת בקרב השחמטאים הבכירים של ברית המועצות לשעבר. פוסטובסקי, שמתגורר כיום בארצות הברית, היה עשרות שנים קפטן נבחרת הגברים ¬של בריה"מ ולאחר מכן של רוסיה, וכמעט תמיד זכו שחקניו במדליית זהב אולימפית או אירופית. הוא הכיר מקרוב את כל השחמטאיות הגדולות של העידן הסובייטי, שבו נבחרת הנשים של בריה"מ שלטה ללא עוררין בשחמט העולמי¬ ושחקניות יחידות החליפו ביניהן את תואר אלופת העולם.

לדברי פוסטובסקי, "מאז ימיה של ורה מנצ'יק, השחמטאית הצ'כית שהיתה אלופת העולם מ-1927 עד 1944, ועד להכתרתה של נונה גפרינדאשווילי הגיאורגית ב-1962, אלופות העולם הסובייטיות (לודמילה רודנקו ואליזבטה ביקובה) לא היו אפילו ברמה של אמן בדירוג של הגברים. לכל היותר הן שיחקו ברמה של מועמד לאמן חזק. האלופות עצמן העדיפו להתכונן לקרבות שלהן על התואר העולמי דווקא באמצעות השתתפות בטורנירים בדרגה של מועמד לאמן. גפרינדאשווילי, מהגדולות שבאלופות העולם, התחילה את הקריירה שלה בטורנירים של גברים. שם היא התקדמה מבחינה ספורטיבית ועבדה על היסודות – וכך עלתה לצמרת. דברים דומים אפשר להגיד על אלה קושניר, ששיחקה בדו-קרב על התואר העולמי וזכתה במדי נבחרת ישראל בזהב האולימפי בחיפה ב-1976. גם היא התאמנה עם שחמטאים-גברים וזה סלל את דרכה לצמרת העולמית".

פוסטובסקי גם מותח ביקורת על מה שהוא מגדיר שימוש יתר במחשב, אשר לדעתו פוגע ביצירתיות של השחקנים ובזיכרון שלהם. "יהודית פולגאר היא תופעה יוצאת דופן בשחמט הנשי. שחקנים אחרים זקוקים למאמן פנאטי ממש, לפדגוג בעל אופי חזק. ילדים, בנים ובנות, צריכים להתחיל ללמוד בין גיל ארבע לגיל תשע. לפני כן זה מזיק, אחרי כן¬ לא מועיל".

יש לו גם עצה מעשית – כל שחמטאי, גבר או אשה, צריך להתקלח פעמיים ביום¬ במים קרים. "זאת ההמלצה שלי, גם לשחמטאיות – אף על פי שאשה ביסודה חזקה יותר מגבר מבחינה גופנית. מבחינה מנטלית, אשה שמשחקת שחמט פחות שאפתנית מגבר. מבחינה פסיכולוגית היא יציבה יותר. מורי ורבי, מאמן השחמט הדגול והפסיכולוג ייבגני קונסטנטינופולסקי, היה אומר: 'קודם כל, יש ליצור אווירה של שלווה'. הכוונה היתה די ברורה: יש להגיע למשחקים במצב רוח טוב, לא מתוח או עצבני. לאווירה הזאת יתרמו התרבות הכללית, שיקולים רפואיים, ההשכלה וההכנה המקצועית. בעניין הזה אין הבדל בין נשים לגברים. אולי דווקא לנשים יהיה קל יותר להסתגל ולהתקדם".
 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#