מהפכת המקצוענות של נבחרת הכדוריד - ענפים נוספים - הארץ

מהפכת המקצוענות של נבחרת הכדוריד

נבחרת ישראל נכנסה לעידן חדש וצועדת לעבר המקצוענות, בדרך (אולי) לריו 2016. אלא שעבור דור השחקנים הוותיק מדובר בסוף עידן

אורי טלשיר
אורי טלשיר
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
אורי טלשיר
אורי טלשיר

לפני כחודש וחצי התקיימה פגישה בין דראגן ג'וקיץ', המאמן החדש של נבחרת ישראל בכדוריד, לבין שמונה שחקנים בכירים בסגל הלאומי. המשותף לקאדר: כולם מעל גיל 26 ולפיכך אינם נמנים על סגל הזהב של היחידה לספורט הישגי, המתוגמל בעבור הופעה לאימונים. המאמן הסרבי, שהדריך את נבחרת בריטניה במשחקים האולימפיים והגיע לישראל כדי להוביל את הכדוריד המקומי לעבר המקצוענות, הציג בפני השמינייה את חזונו הספורטיבי. כדי להטמיע את השיטה, הבהיר ג'וקיץ', הם יידרשו להופיע באופן קבוע לשלושה אימוני בוקר בכל שבוע, וצפה גידול משמעותי גם במכסת הימים שיוקדשו למחנות אימונים בארץ ובחו"ל.

השחקנים, שלאורך כל הקריירה החזיקו במשרה מקבילה לכדוריד, ידעו שמדובר במצב חדש בו לפתע הופך הענף מעיסוק חצי-מקצועני למחויבות אמיתית. כולם תהו באזני המאמן ואנשי האיגוד כיצד, אם בכלל, ניתן יהיה לפצות אותם בעבור ההופעה לאימונים והפסד ימי העבודה. יו"ר האיגוד, דורון שמחי, הודיע שיבדוק האם יוכל להגדיל את הסיוע שניתן לו מהוועד האולימפי, אבל לא הבטיח דבר.

ג'וקיץ' (עם הכדור) באימון הנבחרת. "סבא שלי בנה בתים, אבי בנה מפעלים ואני בונה קבוצות"צילום: ניר קידר

לחדשות ולעדכונים נוספים הצטרפו לעמוד הפייסבוק של "ספורט הארץ"

כך, מבלי שקיבלו הבטחה מפורשת, הסכימו שבעה מהם להתייצב לפקודת הסרבי. היחיד שסרב על הסף היה עופר לוזון, הפיבוט החסון שמתפקד במהלך היום כמהנדס הבנייה של איצטדיון הכדורגל החדש בחיפה. התמסרות מלאה לנבחרת, ידע הבעל הטרי בן ה-27, אינה אפשרית במצבו. "אמנם מרוויחים מהכדוריד, אבל העתיד שלי הוא בהנדסת בניין", משתף לוזון, "אני לא יכול לזרוק לפח את מה שעשיתי. יתר השחקנים עשו דבר מדהים. הם לקחו סיכון, עדיין לא התפטרו מהעבודות והחלו להפסיד ימי עבודה כדי להגיע לאימוני הבוקר".

בשונה מלוזון, יואמן נאמן היה מאלה שהשתוקקו להקריב את עיסוקיהם האחרים למען המטרה. "היינו מוכנים לקחת צעד אחורה בחיים הפרטיים כדי לצעוד קדימה בכדוריד", מסביר מי שעד לא מזמן היה קפטן הנבחרת, "ידענו שיש לנו הזדמנות לתפוס טרמפ חיובי ורצינו להיות כמו החבר'ה הצעירים בסגל הזהב. קיווינו להיות בנבחרת עד הסוף ולא לעשות חצי דרך".

לפני כשבועיים חזר שמחי אל השחקנים ובישר להם כי אין ביכולתו לממן עבורם סיוע נוסף. המשמעות: אם ברצונם להתמסר לנבחרת ולנטוש את מקומות העבודה שלהם, יהיה עליהם לעשות זאת ללא פיצוי כספי. בנסיבות הללו הצטרפו נאמן, גל אברהם ואמיר לנגליב ללוזון ועזבו את הנבחרת. "ייתכן שקצת הפתענו את האיגוד", מנתח נאמן בדיעבד את הנכונות של השחקנים להתייצב לאימונים, "מלכתחילה הם לא כל כך ספרו אותנו, התייחסו לדור שלנו כאל דור מיושב וכנראה חשבו שנוותר מיד על הנבחרת, אבל האהבה שלנו לכדוריד גדולה מדי. אנחנו דור המדבר".

גם בלעדיהם גיבש ג'וקיץ' תכנית עבודה לארבע השנים הקרובות, בניסיון להוליך את הנבחרת לאולימפיאדת ריו 2016. "עד היום הנבחרת היתה מתכנסת שבוע לפני משימה, אבל המאמן דורש עבודה לאורך כל השנה", מסביר שמחי, "אני מבין את השחקנים המבוגרים שכבר נכנסו למעגל החיים וקשה להם להיות חלק מהמהלך. הם רוצים להיות מקצוענים, אך כרגע אין לנו את היכולת לתת להם מענה. הייתי מעדיף לראות את כולם, אולם כשאי אפשר לקבל הכל, נשתדל לקחת את המרב".

לרשותו של המאמן הסרבי עומדים כעת השחקנים הוותיקים שנותרו בקאדר, שחקני נבחרת העתודה וכמובן סגל הזהב. מהתבשיל הזה ירקח את המתכון שאמור להוביל את הנבחרת להישגים משופרים.

"אחרי הקמפיין הקרוב יוכל ג'וקיץ' לבחור את השחקנים איתם הוא יוצא לדרך", מתכונן שמחי, "הסגל הזה יתמקצע בשנתיים הקרובות כדי להגיע להישגים. השחקנים הצעירים יוכלו לפרוש תואר אקדמי, להתאמן בבוקר עם הנבחרת ולהיות בערב עם הקבוצות. אני מקווה שזו הדרך הנכונה ביותר לקדם את הענף בארץ, ושבעתיד לא תהיה להם בעיה להתפרנס מכדוריד. נייחל לשינויים בתקציבים כדי שנוכל להציע לשחקנים היותר מבוגרים לחזור".

עופר לוזון. "אמנם מרוויחים מהכדוריד, אבל העתיד שלי הוא בהנדסת בניין"צילום: ניר קידר

וישנה, איך לא, סוגיית ג'וקיץ'. שוב מאמן זר - הפעם ממדינה שהיא אחת מיצואניות שחקני הכדוריד הגדולות בתבל - שמופיע במטרה לשנות את הרגלי העבודה והחשיבה הספורטיביים שלנו. "סבא שלי בנה הרבה בתים, אבי היה מהנדס ובנה מפעלים, ואני כל חיי עשיתי אותו דבר ובניתי קבוצות", מספר הסרבי, "בבריטניה קיבלתי את הנבחרת ב-2009 ברמה פחותה מאפס ויצרתי קבוצה מאנשים שלא שיחקו מעולם כדוריד. בנינו שם את הענף, וזו היתה משימה מדהימה. כיום, 60 אלף ילדים התחילו לשחק כדוריד בבריטניה. אלו לא רק התוצאות, אלא מה שמתרחש מעבר".

כעת ינסה ג'וקיץ' להניח את אבני היסוד גם כאן. "כמובן שזו חוויה חדשה עבורי, משום שמדובר במנטליות אחרת, במסורת שונה ובתפישה מסוימת של אנשים כלפי הספורט", הוא מדגיש, "אבל בסופו של דבר הכדוריד נשאר כשהיה. כדי להדביק את הפער בינינו לבין הרמה הבינלאומית הגבוהה נצטרך לפחות 20 משחקים בשנה, כי את הניסיון הבינלאומי לא צוברים באימונים.

"אני לא אוהב להשתמש במלים גדולות כמו מהפכה, אבל אני רוצה לשים את הדברים במקום. אם נרצה להשתוות לנבחרות הטובות ביותר, נצטרך לנהוג כמוהן. עלינו להיות יותר מקצוענים, יותר מרוכזים ולהבין טוב יותר את המשחק. החשיבה של כולם לגבי הכדוריד צריכה להשתנות, כי אדם אחד לא יכול לשנות כלום לבדו. אני מוכן למשימה ומלא באנרגיה ובתשוקה כדי לבנות את הכדוריד בישראל. לפעמים נדרשים יותר זמן, כסף ועצבים על מנת ללמד צעירים, אבל כך נוכל לשנות את העתיד".

אלא שההווה, כאמור, רחוק מלהיות מושלם. כאשר ג'וקיץ' ונבחרת ישראל יפתחו מחר את קמפיין מוקדמות אליפות אירופה מול צ'כיה העדיפה, ארבעת הוותיקים יישארו בבית. "מדובר בתהליך מבורך ובריא לכדוריד, אבל יש תחושת פספוס אדירה", מודה לוזון, "חלמנו על זה בתור ילדים ואם המהלך היה נרקם לפני שלוש שנים, היתה לנו בחירה טבעית וקלה".

אחרי 14 שנים במדים הלאומיים, גם נאמן בן ה-32 יצפה בראשית התהליך מהצד ויתפלל לטוויסט בעלילה. "זה כואב, כמו ריק שקשה לי למלא", הוא מסכם, "אחרי שהתקבלה ההחלטה שאלתי את עצמי ‘מה קורה מחר?'. עדיין יש לי פנטזיה שפתאום דברים ייפתרו, שיעבור יום, שבוע או חודש ויגידו לי ‘אנחנו רוצים אותך בנבחרת'. הכדור בידיים שלהם".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ