אגרופים למען השלום על אדמת אפגנסיטן

מול קהל ביתי תומך, השתתף חאמיד רחימי בקרב המקצועני הראשון שנערך במדינה מוכת המלחמות ועזר להראות צד אחר שלה

אמה גרהאם-האריסון, גרדיאן
קאבול
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אמה גרהאם-האריסון, גרדיאן
קאבול

זו היתה הופעת בכורה לא אופיינית עבור ענף האיגרוף. הזירה עטופת הקטיפה נבנתה במיוחד כדי להתאים למנהיגים הזקנים של השבטים האפגניים, הקהל נופף בשלטים עליהם היה כתוב "אנחנו רוצים שלום", בירה לא היתה, וגם לא נשים מצודדות לבושות בביקיני זעיר.

אך קאבול היתה מלאה בהתרגשות לקראת אירוח קרב איגרוף מקצועני, לראשונה בתולדות אפגניסטן. ההתרגשות היתה גדולה במיוחד משום שאחד המתמודדים הוא משלהם - חאמיד רחימי, מתאגרף ממוצא אפגני-גרמני - שהתמודד על תואר אליפות העולם של WBU במשקל בינוני, בקרב שקודם בתור "הקרב על השלום".

בעיר בה פעילויות הפנאי מעטות ואירועי הספורט כמעט שלא קיימים, הסתערו אוהדים רבים על הקרב. הם שברו תכניות חסכון ומכרו פריטים יקרי ערך כדי לקנות כרטיסים שמחירם נע בין 60 דולר (שווה ערך לשכר ממוצע של שבועיים עבודה באפגניסטן) ועד 150 למקומות באזור ה-VIP, בכורסאות דמויות עור, ששקיות הפלסטיק עדיין עוטפות את הידיות החדשות.

רחימי (משמאל), במהלך הקרב. היה דומיננטי לכל אורכוצילום: אי–פי

הצטרפו לדף הפייסבוק של ספורט הארץ

"נאלצתי להקריב את האייפון שלי כדי לקנות כרטיס", מספר אסאק בן ה-25, סוכן מכירות ומתאגרף חובב מצפון המדינה, שצפה בקרב שהועבר בשידור חי ל-52 מדינות ברחבי העולם.

לפני ההתמודדות, הקהל שאג "אללה אכבר" כשהתבקש להתפלל לניצחונו של רחימי, וכמעט שפספס את הברכה של המתאגרף המקומי לקהל. "זו היתה המשאלה הגדולה ביותר שלי, לערוך קרב על אדמתי", אמר לצופים, "כשדיברתי בגרמניה על עריכת קרב כאן, צחקו עלי ואמרו 'יש שם מלחמה, זה בלתי אפשרי'". יריבו של רחימי, הטנזני סעיד מבלווה, ישב בצד במהלך הקרנבל סביב המתאגרף הביתי, אך קיבל גם הוא קבלת פנים חמה מהקהל.

בעזרת האוהדים שלט רחימי בקרב ובסיבוב השביעי חבט את החבטה שהשיגה לו את חגורת הזהב. רחימי נמלט מאפגניסטן לפני שני עשורים, כשהמדינה עמדה על סף מלחמת אזרחים. משפחתו התמקמה בגרמניה והפליט הצעיר גילה את כשרונו כשהתעמת עם בריונים שהתעמרו בו בבית הספר החדש. הוא ניצח את כל הקרבות המקצוענים שלו, מלבד אחד, ותמיד רצה לחזור הביתה.

הקהל האפגני חוגג את ניצחונו של רחימיצילום: אי–פי

השנה הוא חזר לקאבול כדי לתכנן את הקרב על השלום, עם אמו פאטימה, שהיתה מנהלת בית ספר לפני שעזבו את המדינה, ועם אחיו וואחיד. הם נדהמו מהשפעות ההרס של המלחמה על מדינתם ואזרחיה. מראה הקבצנים המצטופפים בפינות הרחוב גרמו לוואחיד - קשוח ושרירי לפחות כמו אחיו - לבכות.

"היו לי דמעות בעיניים כשראיתי ילדים בגילם של שני הבנים הצעירים שלי מתחננים לכסף ברחוב", אמר, בעודו עוזר לאחיו להתכונן לקרב. עבור ילדים רבים, הצפייה ברחימי זוכה בתואר ומקדיש את ניצחונו לאפגניסטן היה הלילה הטוב בחייהם. "הייתי כל כך נרגש כל היום, שלא הצלחתי לאכול", סיפר עאסף עבדאללה בן ה-14, "ואני יודע שאהיה ער כל הלילה".

למרות שהיו טענות על הארגון והסדר הלוקים בחסר, הקרב עבר בהצלחה מסחררת. התמונה שראה העולם היא שהאפגנים נלחמים רק בזירה, וחוגגים מחוץ לה. "מאז שהבנתי שרחימי ניצח, לא הפסקתי לרקוד", אומר ג'מאל בן ה-10, שחגג את הניצחון בפיזוזים ברחובות, "לעולם לא אשכח את הלילה הזה".

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ