אנדי רודיק: "טניס נעשה ספורט קשה, פיזית ומנטלית"

האמריקני, שזכה בגראנד סלאם בגיל 21, לא מאמין שטניסאים צעירים יאיימו בקרוב על תארים, ורואה באנדי מארי מודל לחיקוי

סיימון אוונס, רויטרס
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
סיימון אוונס, רויטרס

אנדי רודיק, שדורג בשיאו במקום הראשון בעולם ופרש ממשחק פעיל בספטמבר האחרון זמן קצר לאחר שמלאו לו 30, טוען שהעליוניות הפיזית של דור השחקנים הנוכחי מקשה על טניסאים בעשור הרביעי לחייהם להתמודד ברמות הגבוהות מחד, ולא משאירה סיכוי לכוחות צעירים לפרוץ, מאידך.

"בוריס בקר זכה בוויבלדון בגיל 17, רפאל נדאל ניצח באליפות צרפת בגיל 19, וגם אני זכיתי באליפות ארצות הברית כשהייתי בן 21. היום, אין אפילו בן עשרה אחד לרפואה בין 100 הראשונים בעולם; הם פשוט לא מספיק חזקים בשלב הזה של הקריירה.

"המשחק הפך ליותר פיזי ולוח המשחקים ליותר אינטנסיבי. טניס נעשה לספורט קשה - הן גופנית והן מנטלית", הוסיף רודיק, האמריקני האחרון שזכה בגראנד סלאם, אי-שם בשנת 2003.

רודיק, נפרד מן הקהל במשחקו האחרון באליפות ארה"בצילום: רויטרס

לחדשות ועדכונים נוספים הצטרפו לעמוד הפייסבוק של "ספורט הארץ"

כדוגמה לטיעוניו, הוא מתייחס לאנדי מארי,הידוע בקרב טניסאי הצמרת כחובב אימונים. הוא אף מבלה את מרבית הפגרה, לרבות חופשת חג המולד, באימונים נמרצים בחום של מיאמי. רודיק אומר שהוא התרגש לראות שסוף סוף העבודה הקשה של חברו הסקוטי השתלמה, עת זכה בגיל 25 בגראנד סלאם הראשון שלו, מוקדם יותר השנה באליפות ארצות הברית הפתוחה. "הוא הבין את זה, הוא הבין מה זה דורש. נראה שלאורך השנים הוא נטען בעוד ועוד מוטיבציה, אולי עקב הלחץ הגדול שהוא היה נתון בו. הוא עבד אפילו קשה יותר, וזה דבר שחייבים לכבד.

"אני לא חושב שראו את זה עליו כאשר הוא היה בן 19. הוא לקח ללב כל משחק ובכל הפסד היה נדמה שהוא עומד להישבר. הייתי באמת שמח לראות אותו מצליח לבסוף", סיפר רודיק. "סוד קטן שיש בין החבר'ה שזכו בגראנד סלאם הוא שאנחנו לא רוצים ששחקנים נוספים יזכו בתואר. זו מעין אחוה מיוחדת. אבל אני עודדתי את אנדי לאורך כל הדרך, הוא פשוט שחקן טוב מדי בשביל לא להצטרף למועדון".

אין זה צירוף מקרים שרודיק צופה למארי סדרת ניצחונות בטורנירים בחמש השנים הקרובות, אז יגיע הסקוטי לגיל 30 - הגיל שהאמריקני טוען שהגוף כבר לא מצליח לעמוד במעמסה הפיזית הכרוכה בהתמודדות בצמרת העולמית.

לא מתגעגע

רודיק, שהגיע שלוש פעמים לגמר ווימבלדון, טוען שפרישתו לא נבעה מכך שחדל לאהוב טניס, אלא מפני שהתקשה לעמוד בקצב של סבב ה-ATP: "מעולם לא התמרמרתי על המשחק, תמיד אהבתי טניס ונהניתי מטניס. פשוט הגוף שלי לא איפשר לי יותר להתחרות ברמות אליהן הייתי רגיל, ולא רציתי להתפשר על משחק ברמות נמוכות יותר".

האמריקני ישוב למגרש בסוף חודש נובמבר במסגרת טורניר ראווה במיאמי. למרות שיתמודד מול מארי וחואן קרלוס פררו, שפרש אף הוא לאחרונה, רודיק מתעקש שאינו מתגעגע. "אין לי כרגע עניין ליטול חלק בטורניר מקצועני. לא פרשתי על מנת להיות בסבב. אני אוהב לשחק טניס, אני אוהב להיות שחקן טניס, אולם אני לא מעוניין יותר להתרוצץ על פני הגלובוס מטורניר לטורניר, והגוף שלי לא בנוי עוד לשחיקה היומיומית".

והוא אכן נהנה מן הפרישה. מאז שיצא לגמלאות, רודיק מבלה זמן לא מועט על אופני ההרים שלו ומודה שאינו מקפיד במיוחד על הדיאטה שלו. "יש הבדל גדול בין 'לעשות כושר' ובין להתאמן – ואין ספק שלאחרונה אני עושה את הפעולה הראשונה", הוא מספר.

באולימפיאדת לונדון. "הגוף שלי לא בנוי עוד לשחיקה היומיומית"צילום: רויטרס

רבים חשבו שלאחר פרישתו, שרודיק, הרהוט והבטוח בעצמו, יעשה לפרשן טלוויזיה מצליח, אולם כרגע קריירה תקשורתית אינה קורצת לו. "אם להיות כן, אני חושב שהייתי יכול להיות מוצלח בטלוויזיה, אולם איני בטוח שהייתי מעוניין להיות כבול באולפן ולצפות בטניס 12 שעות ביממה אחרי שהפסקתי לשחק".

הוא אינו ממהר להתחייב על כיוון חדש בחיים. קרן המסייעת לילדים במצוקה, מעסיקה אותו רוב שעות היממה, לדבריו יותר מאשר הזמן שהוא מקדיש לאשתו, הדוגמנית והשחקנית ברוקלין דקר.

למרות שלא היה מתנגד אם אחד מהפסדיו בגמר בווימבלדון היה הופך בין לילה לגראנד סלאם שני, הוא טוען שהעבר לא מטריד אותו: "בנוגע לקריירה המקצוענית שלי, אני די גאה בה. אני לא חושב שהחמצתי או שפספסתי דבר: לא בורכתי בכשרון ווירטואוזי כמו פדרר, לא בעליוניות פיזיולוגית כמו נדאל, וגם לא בגיוון שיש לאנדי מארי. אני באמת ובתמים חושב שהשגתי את המירב שהייתי יכול. במבט לאחור, אני מאושר על תרומתי לטניס".

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ