תראו, אנדרו פלינטוף יכול גם להרביץ

בעבר הוא סבל מבולימיה ודיכאון, ובבית הספר נטפלו אליו, אך קפטן נבחרת אנגליה לשעבר בקריקט החליט לפצוח בקריירה חדשה: כמתאגרף

סטיבן מוס, גרדיאן
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
סטיבן מוס, גרדיאן

בארבע השנים בין ניצחונותיה של אנגליה ב"אשס" ב-2005 וב-2009 היה אנדרו "פרדי" פלינטוף הספורטאי המפורסם בבריטניה. הכתרתו לספורטאי השנה של ה-BBC ב-2005 שיקפה את ההערכה כלפיו, לא רק כשחקן קריקט אלא גם כמי שהפגין את הרוח הנכונה במשחקו. הוא היה לאגדה. עד 2009, פציעות גבו את מחירן מגופו התמיר, 1.95 מטר. דווקא כשהיה אמור להיות בשיאו הוא נאלץ לוותר על משחקי טסט, הגרסה הארוכה של המשחק. ב-2010, בגיל 32 בלבד, פרש.

זה היה אכזרי לקריקט - הוא היה השחקן המבדר והכריזמטי של דורו - ואכזרי עוד יותר עבורו. פלינטוף אהב את המשחק. הוא מילא את חייו מגיל שש. כשעזב את בריטניה לטובת דובאי והמסים הנוחים שהציעה, החל להופיע בפרסומות לאופנה ולסופרמרקטים ושימש שופט בתכניות כישרונות ופרשן במשחקי דארטס, דאגת לו.

זה הרגיש נטול כיוון. כשפלינטוף הודיע לפני מספר חודשים שבכוונתו להפוך למתאגרף, דאגת אפילו יותר. זה נראה כתעלול זול - רשת "סקיי" עמדה לעקוב אחריו כדי לייצר סדרה בת שלושה פרקים על הקריירה החדשה שלו - או פריק שואו. גרסתו הנוכחית כחושה בהרבה בהשוואה לימיו כשחקן קריקט. ארבעה חודשים של אימונים עם אלוף העולם לשעבר במשקל נוצה בארי מגוויגן ובנו שיין, מאמן כושר, הורידו 18 ק"ג ממשקלו. לחייו התהדקו, באפו מורגשות המהלומות שספג באימונים. מראהו ביטל את השאלה הראשונה: זה לא תעלול. פלינטוף מתכוון לעשות זאת כמו שצריך.

אנדרו פלינטוף בקריירה הקודמת, כשחקן קריקט. בשלב מסוים הוא אף נחשב לספורטאי המפורסם אנגליהצילום: אי–פי

אבל מדוע הוא מעוניין בקריירת איגרוף בגיל 34? "זו היתה הזדמנות שלא יכולתי לסרב לה. אני חובב איגרוף מאז שהייתי ילד וצפיתי בטייסון. נפגשתי עם בארי לפני מעט יותר משנה. הוא איפשר לי להתאמן ואמר שיש לי חבטה לא רעה". כשנפגשו שוב כעבור מספר חודשים הציע מגוויגן לאמן אותו. ברכיו כבר לא מסוגלות לעמוד בדרישות של עולם הקריקט והוא לא יכול לצאת לריצות כביש, אך ביכולתו לחבוט ולנוע בזירה מהר יותר מיריבים במשקל כבד. לפחות הוא מאמין בכך.

שמונה חודשים מאוחר יותר, עומד פלינטוף להיכנס לזירה. ביום שישי הבא הוא יתמודד במנצ'סטר נגד האמריקאי ריצ'רד דוסון, 1.89 מטר ו-109 ק"ג. מגוויגן מתעקש שלא מדובר בעבודה בעיניים ושכל אחד מהשניים מסוגל לנצח.

תעלול זה לא, אם כך. מה לגבי הפריק שואו? האם זה לא רק מופע שמיועד למצלמות סקיי? בשלב הזה הוא מספר לי משהו שמרגיע אותי הן לגבי הקרב והן לגבי חוסר הכיוון שלו, לכאורה, מאז פרש. הוא אומר שהרעיון לעקוב אחר התקדמותו היה שלו ושל חברו, צלם במקצועו. הם שהציעו זאת לסקיי, והחברה שבבעלותם משמשת מפיקה שותפה בסדרה. אם זה פריק שואו, לפחות הפריק מנהל אותו.

רוב שחקני הקריקט הבכירים עברו בשנים האחרונות בקלות מחדר ההלבשה לתא השידור. "מעולם לא התלהבתי מזה", אומר פלינטוף, "אני אוהב קריקט, לוקח את הילדים למשחקים וצופה בבית כשאשתי מאפשרת לי, אבל אני רק בן 34 ולא רוצה לשבת מאחורי מיקרופון ולדבר על קריקט. אנשים פשוט רואים אותך מתבגר בטלוויזיה. זה כמו לנהל סגנון חיים של שחקן קריקט, אך בלי הריגוש שבמשחק". הוא שמח לפרשן פה ושם, אבל לא רוצה לקשקש 30 שנה. "חייב להיות לי להט לגבי משהו כדי לעשותו".

השנה הראשונה אחרי הפרישה היתה קשה, אבל נראה שפלינטוף נחת על רגליו. הוא, אשתו ושלושת ילדיהם הקטנים חזרו מדובאי לאנגליה. האם אימון מושך אותו? "אימון?", הוא נדהם, "ראית אותי כקפטן?". כהונתו כקפטן אנגליה אכן היתה אסון. נבחרתו הובסה 0-5 באוסטרליה ב-2006/07 והוא הורד לדרגת סגן קפטן. בהמשך הודח גם מהתפקיד הזה בגביע העולם 2007 אחרי שנפל מסירת פדלים בעת שהיה שתוי. שתייה - כפי שהדגימה הופעתו, מצועף עיניים, בקבלת פנים בבית ראש הממשלה ב-2005 - פגעה בו לעתים. בחודשיים האחרונים, הוא אומר, לא שתה טיפה לקראת הקרב.

בפרויקט החושפני ביותר בו היה מעורב שימש פלינטוף מגיש בסרט דוקומנטרי של ה-BBC בנוגע לדיכאון בקרב כוכבי ספורט. מדוע עשה זאת? "זה משהו שראיתי באחרים, ובמבט לאחור הבנתי שהרגשתי כך לעתים. התקשיתי אחרי פרישתי. לא התכוונתי לחשוף כל כך הרבה לגביי בתכנית, אבל חשבתי שכיוון שדיברתי על אחרים, יהיה שגוי אם לא אדבר על הניסיון שלי. זה עזר מאוד".

בסדרה הדוקומנטרית החדשה, הוא חוזר לעבר ומודה שבבית הספר נטפלו אליו בגלל כישורי הקריקט שלו. אחרי שצוייר כשמן בראשית שנות העשרים לחייו, הוא סבל מבולימיה. הוא גם מודה שאינו אוהב עימותים - בעיה עבור מתאגרף. בסדרה נראה פלינטוף חובט ביריב אימונים, מביט בדאגה ומיד ניגש לבדוק אם הוא בסדר. מגוויגן מבהיר לו שזה לא הרעיון. "בעסק הזה נפגעים", הוא אומר לפלינטוף. זה לא קריקט.

פלינטוף עדיין מתגעגע לענף הקודם שלו, אבל למד לחיות בלעדיו. "זה מרגיש כמו חיים קודמים. בשנה שעברה הייתי בתא הכבוד באיצטדיון לורד'ס. ירד גשם והראו משחק מ-2009, בו פסלתי כמה יריבים. בשום שלב לא זיהיתי את עצמי. פשוט צפיתי במשחק קריקט בו איזה בחור ירד על ברך אחת (קטע מפורסם בו כרע ברך כדי לחלוב תשואות מהקהל)".

חלק מעמיתיו מתקרבים לפרישה, ופלינטוף צופה להם קשיים. "זה יהיה הלם. דבר אחד שחסר לי הוא השגרה. לא אהבתי אותה במיוחד כששיחקתי, אבל נחמד שיש אותה". זו חלק מהסיבה שהתחיל להתאגרף: משמעת ואתגר חדש. "זה העלה מחדש את כל תחושות התחרות, מבנה וכניסה לכושר", הוא אומר. זה לא, כפי שחששתי, ניסיון נואש לשחזר את שנלקח ממנו. שום שד פנימי לא אומר לו שהוא חייב. "אני", הוא אומר, "עושה רק דברים שאני רוצה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ