בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

לקרוא ללא הגבלה, רק עם מינוי דיגיטלי בהארץ  

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ולריה מקסיוטה: "אני לא מצליחה לישון בגלל הכאבים"

המתעמלת, שנפצעה קשה בגבה באותה נפילה כואבת מהמקבילים באולימפיאדה, רוצה לשים סוף סוף את לונדון מאחוריה ולצאת לדרך חדשה

11תגובות

ב-27 בספטמבר, כחודשיים אחרי הנפילות המאכזבות בתרגילי הקורה והקרקע באולימפיאדת לונדון, הונחתה על ולריה מקסיוטה הבשורה ששינתה את חייה. על השולחן במשרדי איגוד ההתעמלות הונח דו"ח רפואי המנתח את הפציעות בגבה של מקסיוטה, זכר לאותן מעידות כואבות במשחקים האולימפיים. "צלצלו אלי מן האיגוד והודיעו שבגלל הדו"ח, אין לי אישור להיכנס לאולם ההתעמלות", נזכרת מקסיוטה, "הם אמרו שזה מסוכן שאתאמן ולא רצו לקחת אחריות. לשמוע על מצבי מרופא זה דבר אחד, אבל כשמתקשרים אליי מהאיגוד, האיגוד שלי, ואומרים שאני לא יכולה להתאמן, זה כבר הרבה יותר קשה".

אותו היום היה גם יום הולדתה של מקסיוטה. לא היו שם נרות או בלונים, רק תסכול עמוק. "לאורך כל היום ישבתי ליד הטלפון, התקשרתי לאנשים וניסיתי להשיג אישור, אבל לא הצלחתי", היא מתארת. "לא רק שלא חגגתי, אלא הרגשתי שביום אחד נגמרו לי כל החיים. אחרי 20 שנה בענף, שהיה כל חיי, נסגרה בפניי הדלת. ידעתי שאני לא עשויה מברזל, אבל כל כך התרגלתי להתעמלות וכל כך אהבתי את זה. במשך חודש שלם הייתי בטראומה, לא ידעתי איך אסתדר בלי זה".

כמו יתר הספורטאים שייצגו את ישראל בלונדון, זכאית מקסיוטה לתמיכה כלכלית עד סוף השנה הנוכחית. המתעמלת ראתה את הנולד והחליטה לפתוח חוג בלט בפרדס חנה, יישוב מגוריה. "רציתי שיהיה לי משהו ביד, כדי שבתחילת השנה הבאה, כשהסיוע ייגמר, לא אצטרך להתחיל מאפס", היא מסבירה.

רויטרס

לקראת שיעור הבכורה, שהתקיים שלשום, הסתובבה מקסיוטה בגנים ובבתי הספר באזור ופיזרה פלאיירים, שהזמינו את הזאטוטות ליהנות מהדרכתה הצמודה של המתעמלת האולימפית. לבסוף, חמש בנות בגילאי 6-5 עשו איתה את הספתח. "חשבתי שיגיעו יותר ילדות, אבל אמרו לי שזו רק ההתחלה ושלא אדאג", היא מספרת, "ההורים שמחו וגם אני, היה לי קל להתמודד עם הבנות. כולן הקשיבו וניסו לעשות מה שהסברתי, זה היה מאוד נעים ומרגש".

כתבות ועדכונים נוספים גם בעמוד הפייסבוק של "ספורט הארץ"

פרט ליוזמת הבלט, מאמנת מקסיוטה את המתעמלות הצעירות של ע.ל.ה רעננה. במקביל נרשמה ללימודי פילאטיס, בתקווה לפתוח חוג ובעתיד אף להקים סטודיו משלה. הודות למלגת הלימודים שמציע לה הוועד האולימפי, היא מתכוונת להגשים חלום ילדות. "אני רוצה להיות מעצבת טקסטיל", היא מתארת בחיוך רחב, "מגיל קטן אני מתעסקת עם הצבעים והעיטורים שעל בגדי הגוף. תמיד הבגד שלי היה יוצא דופן. אשמח לעצב קולקציה של בגדי גוף להתעמלות בפרט ובגדי ספורט לנשים באופן כללי. הרי בארץ לא מייצרים אותם, רק מייבאים מארצות הברית, אז למה שלא נעצב לעצמנו?". 

בין לבין, ממשיכה מקסיוטה להתמודד עם מחושים בגבה ומטופלת בווינגייט. לא מדובר רק בחוסר היכולת להתאמן, אלא בשגרת החיים שנפגמה. "אי אפשר לצפות את זה, פתאום הכאבים מתעוררים ולא מפסיקים במשך 4-3 ימים. לפעמים אני לא מצליחה לישון בלילה בגלל הכאבים".

עמוק בלב, עדיין יש סיכוי קטן שתחזרי להתאמן?
"אצלי עדיין יש, אבל אצל הרופא שלי כבר אין. אני מאוד רוצה ומאוד מתגעגעת, כל כך רוצה לקפוץ, לנסות תרגיל חדש, אבל אי אפשר. זו פציעה חמורה, והעניין כרגע הוא לא אימונים, אלא לשפר את מצבי בכדי שאוכל לחזור ולחיות כמו שצריך, בלי כאבים. אני מתגעגעת לגלגולים, למהירות, לגובה ולסיבובים, אבל חייבת להסתכל קדימה לעבר החיים החדשים. ברור שזה מאוד חסר לי, בדיוק עכשיו התקיימה תחרות גביע העולם והשתתפו בה כל החברות שלי, אלו שאני פוגשת בתחרויות. ראיתי שהן הצליחו וברכתי אותן. קשה לי שהן שם ואני פה בבית".

נמרוד גליקמן

כמעט בכל הזדמנות שנקרית בדרכם, ספורטאים מכל קצוות תבל מספרים בערגה על כמיהתם להשתתף במשחקים האולימפיים. מקסיוטה, לעומת זאת, רוצה לשכוח את הופעתה הראשונה ואולי גם האחרונה בבמה המרכזית. "מספיק", היא נאנחת, "אני מנסה כבר לא לחשוב על האולימפיאדה. היו לי ימים קשים מאוד אחרי לונדון. בשבילי זו לא היתה חוויה. הגעתי יומיים לפני התחרות ולא היה לי זמן להתרגל למשהו, הכל היה כל כך מהר, ופתאום נפלתי. לא נהניתי ואני לא חושבת שזה היה משהו טוב בחיים שלי. היה לי מאוד קשה להתמודד עם כל הסיפור. נפרדתי מהמאמן ורציתי להתחיל הכל מההתחלה. התחלתי להתאמן בתל אביב ולחפש מאמן, אבל בסופו של דבר הפציעה מנעה ממני להמשיך".

בימים שאחרי לונדון לגלגו על הופעתה, אבל היום הדברים נראים אחרת. "וואו, זו את, ראינו אותך באולימפיאדה, כל הכבוד!", התפעלו ממנה הילדים כאשר הגיעה לבית הספר ושיווקה את חוג הבלט. "בכל זאת, מבינים שהשקעתי בספורט הרבה מאמץ וזמן", היא מעידה, "הם פונים אלי בנחמדות, מכבדים אותי ולא סתם מקניטים אותי שנפלתי. היום אפילו חילקתי חתימות".

וכך, כשהיא רק בת 25, מתחילה מקסיוטה פרק חדש. את הפנטזיות על פודיום אולימפי, מחליפות כעת משאלות כמו סטודיו פרטי לפילאטיס, בגדי גוף מתוצרת עצמית וכן, "אולי גם להיות מאמנת נבחרת ישראל".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות שאולי פספסתם

*#