אלעד זאבי
אלעד זאבי

אחרי זכייתו השביעית ברולאן גארוס, עמה עקף את ביורן בורג במניין התארים בפאריס, נשאל רפאל נדאל אם כעת הוא מתכנן לפרוש, פחות או יותר בגיל בו עשה זאת השוודי. היחיד שלא חייך למשמע השאלה היה נדאל, שהשיב בשיא הרצינות: "אהיה על המגרש כל עוד הפציעות לא יעצרו אותי". בגיל 26, הוא מכיר את מגרעות גופו טוב מכדי להתבדח על פרישה ולהוסיף למשוואה גם קארמה רעה.

המשך העונה שלו כאילו הדגיש את חשיבותה של רצינות בנושאים הללו. שלושה שבועות אחר כך, בשלהי יוני, הגיע ההפסד ללוקאש רוסול בסיבוב השני בווימבלדון. מאז, הוא לא שיחק. פציעה מוכרת מדי בברך חיסלה לו את המחצית השנייה של העונה, לרבות המשחקים האולימפיים. "זה נשמע רציני", אמר רוג'ר פדרר באוגוסט, אחרי שידידו-יריבו פרש מאליפות ארה"ב. "זה אפילו די מפחיד לטווח הארוך".

הצטרפו לדף הפייסבוק של ספורט הארץ

העולם לא נזקק לדיאגנוזה של פדרר כדי לחזור לעסוק בשאלות הנצחיות בהקשר של נדאל. האם המחיר, הפיסי והפסיכולוגי, שגבתה ממנו תקופה ארוכה נוספת מחוץ לסבב יהיה כבד מדי? מה המצב האמיתי של ברכו השמאלית? ואולי חשוב מכל, האם נקבע תאריך תפוגה לקריירה של אחד מהטניסאים הגדולים בהיסטוריה?

נדאל. מרוצה מהמצב הנוכחיצילום: אי–פי

נדאל עצמו מאמין שהתשובות הן "לא", "סביר" ו"עדיין לא", בהתאמה, אם כי הוא מקפיד לנקוט בלשון זהירה. "בכל יום אני חש טוב יותר, אחרת לא הייתי על המגרש", אמר באימון פתוח למצלמות בסוף החודש שעבר, שנועד להראות שהוא בדרך הנכונה, "אני מרוצה מהמצב הנוכחי, וכך גם רופאיי. צריך להמשיך לעבוד ולבחון כל יום לגופו".

מי שבחן את גופו מחדש כל יום בתקופה האחרונה כבר מתורגל בקאמבקים מסוג זה. הפציעה הנוכחית ¬ קרע חלקי בגיד, בנוסף לטנדניטיס, דלקת כרונית ממנה הוא סובל שנים ¬ היא רק החוליה העדכנית בשרשרת פציעות שמלווה אותו כצל אפל מאז היה נער. איכשהו, הכל תמיד חוזר ליום ההוא ב-2005 אצל מומחה כפות רגליים שאבחן כי עצם שממוקמת באמצע כף רגלו של נדאל לא התפתחה כראוי, המליץ לו לפרוש וגרם למשפחה שלמה לדמוע.

האלטרנטיבה שנבחרה היתה עיצוב מדרסים מיוחדים שיתאימו לעצם וימתנו את הכאבים, אבל את המחיר נדרש נדאל לשלם בתשלומים בהמשך הקריירה. "הרופא הזהיר שיש בכך סיכון עתידי", כתב באוטוביוגרפיה, "בעקבות השינוי יופר איזון המשקל שמופעל על הרגליים, מה שעלול לגרום נזק לחלקים אחרים בגופי, כמו הגב או הברכיים". בתחילת השנה גילה טוני נדאל, הדוד והמאמן המיתולוגי, כי "ב-2005 חשבנו שיחזיק מעמד אולי שנתיים". ואז הוסיף: "אבל כעת כבר 2012, ואנחנו עדיין כאן".

אם יש סיבה לצפי אופטימי, היא טמונה בתקדימים. נדאל נפל לא מעט, אבל תמיד נעמד על רגליו וחזר לרוץ. בגיל 19 צלע על קביים, חבט בכדורים כשהוא ישוב על כיסא והתגבר על "החור השחור של חיי". ב-2007 החל לסבול לראשונה מכאבים בברכיו. ב-2009, הכאבים עלו לו בהפסד ראשון ברולאן גארוס והרחיקו אותו זמנית מהמגרשים.

"רבים תהו אם אחזור אי פעם למיטבי", כתב על התקופה ההיא, שמזכירה מאוד את החודשים האחרונים מבחינת אופי הפציעה ותקופת ההיעדרות, "פרישתי באליפות אוסטרליה סיפקה להם תחמושת נוספת, אבל זה רק דירבן אותי". עונת 2010 הענקית שלו אחרי האליפות ההיא, במהלכה זכה בשלושה תארי גראנד סלאם, היוותה תשובה לכל מי שטען כי "נדאל רושם צ'קים שגופו לא מסוגל לפדות", משפט שאמר אנדרה אגאסי ושיקף את התזה לפיה סגנון משחקו השוחק מקצר את שנותיו כמקצוען. לנדאל אולי חסרות עצם נורמלית בכף הרגל וברכיים בריאות, אבל חוסן מנטלי יש לו בשפע.

"ממש לא", ענה טוני בקצרה בשבוע שעבר כשנשאל אם אחיינו הרהר לאחרונה בפרישה, "אחרי כל מה שעברנו, העבודה הפסיכולוגית עם רפא כבר נעשתה. הוא מכיר בכך שיש עליות וירידות". בראיון שהעניק לתחנת רדיו בספרד לפני מספר ימים, נדאל נשמע כמי שמוכן נפשית לירידה שתגיע לפני העלייה: "התוצאות לא מטרידות אותי כרגע. צריכים להיות מציאותיים ¬ איני צפוי לזכות באליפות אוסטרליה. לא אקח קשה גם ירידה למקום ה-15 בעולם, אם בתוך תוכי אדע שאני מסוגל לעלות. המטרה היא להיות מוכן ב-100% לעונת החימר".

זה לא מקרי. אולי יותר מאי פעם, תכנן נדאל לפרטי פרטים את הלו"ז בעונה הקרובה. החודשים הראשונים ¬ החל בטורניר ראווה באבו דאבי בסוף דצמבר ¬ סומנו למעשה כהכנה לעונה האמיתית, זו שמשוחקת על המשטח האהוב עליו. היא תתחיל בפברואר, באקפולקו, כשבהמשך הוא מתוכנן להפגין נוכחות בביתו השני במונטה קרלו (טורניר בו זכה מדי שנה מאז 2005), בברצלונה, במדריד, ברומא וכמובן ברולאן גארוס.

נדאל ופדרר. "אני לא מאמין שהוא נעדר לזמן רב כל כך" אמר השווייציצילום: רויטרס

"למרות שקשה לתמרן יותר מדי בלו"ז, ננסה לתת עדיפות לחימר", הודה נדאל, "זה משטח פחות אגרסיבי עבור גופי". דודו אמנם לא האשים את העונה הצפופה בפציעות, אבל הגדיר זאת כך: "זה כמו שבפורמולה 1 לא ינקטו צעדים למזעור הסיכון להתרסקות של נהגים. הפציעות הן לא אשמת הלו"ז, אבל הוא בהחלט לא עוזר".

החשש מהעומס ומהמגרשים הקשים מובן, שכן הדרך הפיסית חזרה היתה ארוכה. מלבד זמן איכות עם המשפחה, דיג, גולף ופוקר ¬ הלהיט התורן בחיי החברה שלו ¬ נדאל עבד כמעט כל יום בחצי שנה האחרונה עם מכשירים מיוחדים לברכיו בחדר הכושר. במקביל קיבל זריקות שנועדו לרפא את הגיד במסגרת טיפול שהחל כבר לפני שנתיים. צוותו הוותיק, לרבות שני רופאים, פיסיותרפיסט ומאמן כושר, תמך בו בכל צעד שעשה בביתו במאיורקה. "הוא לא הפסיק לעבוד לרגע", צוטט אחד מהם ב"אל מונדו דפורטיבו". 

שאלת הגראנד סלאם ה-12 היא האם זה יספיק כדי להתמודד עם ג'וקוביץ', מארי ופדרר ב-2013. לא כולם מאמינים שהתשובה חיובית. "ההיסטוריה מלמדת שבעיות הברכיים לא הולכות להיעלם, אלא אם כן ייקח הפסקה ארוכה באמת מהמשחק או שיגביל עצמו לטורנירים ספציפיים עם מרווחים ארוכים ביניהם", טוען פיטר בודו מTennis.com-, "אם יחליט שהאפשרות האחרונה היא הדרך היחידה להאריך את הקריירה, ויבחר לשחק רק על חימר ודשא, למשל, האם יצליח להתמודד עם מעמד חדש בסבב, בו לא יתמודד יותר על ראשות הדרוג? אלו שאלות שחייבים לשאול כדי להתכונן לעתיד, אם כי במקרה של נדאל וברכיו, הוא לוט בערפל".

מי שבכל זאת מקווה לעתיד ורוד, יאמץ את דברי האנשים שמכירים את נדאל טוב מכולם. "תופעת נדאל היא כמו הספר 'רצח על האוריינט אקספרס'", הגדיר זאת בעבר מאמן הכושר הוותיק של הספרדי, חואן פורסאדס, "כמו שמתברר בסוף שתריסר אנשים נטלו חלק ברצח של אדם אחד, כך צריכה להיות הגישה בנוגע לרפא. אם מתמקדים בהיבט בודד, כמצבו הפיסי, מחמיצים סיפור גדול בהרבה". אם נדאל מכין תפנית נוספת בעלילת הקריירה שרבים נוטים להספיד כבר שנים, ההשוואה ליצירה של אגתה כריסטי באמת תהיה מושלמת.

הפציעות וההיעדרויות של נדאל
2004
נעדר סך הכל 90 יום עקב שתי פציעות
2005
נעדר סך הכל 90 יום עקב שלוש פציעות
2009
לקח פסק זמן של 75 יום כדי להתמודד עם בעיות בברכיים
2012
נעדר מאז סוף יוני בעקבות בעיה בברך שמאל

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ