אנה קסל, גרדיאן
אנה קסל, גרדיאן

"הו, יש הבדל גדול", אומרת ג'סיקה אניס בהתייחסה לשינויים בחייה מאז זכייתה במדליית זהב באולימפיאדת לונדון. "יש הבדל גדול לעומת איך שזה היה לפני המשחקים". רק השבוע קבוצת תלמידים ניגשה אליה וביקשה להתחבק עמה. "לא ידעתי איך להגיב. חשבתי 'למה שהם ירצו לחבק דווקא אותי?'", היא צוחקת.

החינניות של אלופת קרב 7 הטרייה מקרינה שני ניגודים: מחד, היא הפנים של לונדון 2012, ומאידך, זו הבת של השכן, שלגמרי במקרה הצליחה לסחוב אחריה אומה שלמה, למרות רף ציפיות גבוה ולחצים בלתי אפשריים, בוודאי עבור אתלטית המתחרה באולימפיאדה הראשונה שלה.

כעת היא מסיירת ברחבי מדינה, מקדמת את האוטוביוגרפיה החדש שלה. את פניה מקבלים תורים ארוכים, המשתרכים מחנויות הספרים הממוזגות הלאה אל הרחוב ואל הקור האנגלי של אמצע דצמבר, הומים אנשים המחכים בסבלנות לפגוש את הנסיכה הספורטיבית. "מעולם לא חוויתי דבר כזה, לפגוש כמות כה גדולה של בני אדם. אני מוצאת את זה מוזר מאוד שאנשים מתרגשים לפגוש אותי", אומרת אניס, רק בת 26, ומיד מוסרת רשימה קצרה של מתנות שהומטרו עליה מאז הקיץ האחרון בלונדון. הדבר המוזר מכל, אליו היא מודה שאינה הצליחה עוד להתרגל, הוא הבנות הפורצות בבכי כשהן רואות אותה. "כן, בכי אמתי. עם דמעות!", היא מספרת. "אני מרגישה כאילו אני בלהקת בנים. שאלתי אותן: 'למה אתן בוכות', והן אפילו לא הצליחו לענות לי. ואז אני כמעט התחלתי לבכות. חשבתי: 'הו, אתן לא עצובות, נכון?'".

אניס באולימפיאדה. הספוראית הבריטית היחידה שמקום שני היה נחשב ככשלוןצילום: אי–פי

ברחובות, בחנויות, כולם קוראים בשמה; צועקים, לוחשים. חלק עושים זאת בדיסקרטיות, אחרים בהתרגשות, אבל כולם רוצים להגניב מבט, לצלם תמונה, לזכות בחתימה. "הילדים הקטנים קוראים לי 'ג'סיקאניס'. הם תמיד צועקים לקראתי: 'ג'סיקאניס, ג'סיקאניס!'", היא מספרת, מחייכת. "בבית, בשפילד, האנשים מרגישים כאילו הם מכירים אותי אישית ופשוט קוראים לי 'ג'ס'. זה די נחמד, למען האמת".

ביום ראשון האחרון בחר הציבור הבריטי את אנשי השנה בספורט. אניס, שבשנתיים האחרונות סיימה במקום השלישי, הגיעה הפעם שנייה, כשרק רוכב האופניים בראדלי וויגינס מקדים אותה. עבור כל ספורטאי שהשתתף במשאל ניתן היה להרכיב רשימת טיעונים ייחודית מדוע הוא זכאי לזכות בכבוד; לגבי אניס, רוב ההסברים היו סבים לבטח  סביב יכולתה לעמוד בלחצים לא פשוטים, בהיותה האתלטית הבריטית היחידה שמדליית כסף היתה נתפשת עבורה ככישלון. אפילו הנסיך הארי זרק לעברה הערה כאשר השניים נפגשו בכפר האולימפי: "אני מבין שאין עליך הרבה לחץ", התבדח.

לכתבות ועדכונים נוספים הצטרפו לעמוד הפייסבוק של "ספורט הארץ"

איכשהו הצליחה אניס לעמוד בציפיות ולפרוח בהופעתה באיצטדיון במזרח לונדון. ההפרש בו ניצחה את התחרות היה השלישי בגודלו באולימפיאדה, והתוצאה שקבעה היתה שיא בריטי חדש. איך עשתה זאת? בזכות התעלמות מוחלטת מהעולם, התחמקות מהעיתונים והאינטרנט, ופרישה למחנה אימונים בפורטוגל. "רק עכשיו אני מבינה שההורים שלי ואנדי, ארוסי, השתדלו ככל יכולתם להשאיר אותי רגועה. הם פחדו שאתעצבן. הם ידעו כמה זה חשוב לי, ודאגו מהלחצים שהועמסו עלי, אבל לא הייתי מודעת לכך בזמן אמת".

ייתכן שהדבר המוזר מכל, מספרת אניס, הוא הצפייה בשידורים החוזרים של ההופעה שלה בלונדון. למראה כל שבע התחרויות, החל מריצת המשוכות, דרך הקפיצה לגובה, הקפיצה לרוחק, ריצת ה-200, זריקת הכידון, הדיפת כדור ברזל וכלה בריצה המסיימת ל-800 מטרים, אניס מודה שהיא בקושי מזהה את עצמה. "אני מרגישה כאילו מעולם לא הייתי חלק מזה, כאילו זו לא אני על המסלול. זה די מוזר. התחושה היא שאני צופה במישהו אחר ואני חושבת לעצמי: 'וואו, הבחורות הללו ממש טובות!'. זו חוויה מאוד סוריאליסטית".

בטקס ספורטאי השנה. "למה שהם ירצו לחבק דווקא אותי?"צילום: אי–פי

"אני תמיד צופה בתחרויות עבר שלי כדי ללמוד היכן עלי להשתפר", היא מספרת, "אולם זו הפעם הראשונה בה התנתקתי לחלוטין מהדמות על המרקע. אולי בגלל שזו האולימפיאדה, שכל כך שונה מכל אליפות אחרת. שמעתי אינספור סיפורים על המשחקים, אולם כיוון שמעולם לא הייתי חלק מהם התקשתי לדמיין את החוויה, עד שלקחתי בה חלק".

אחרי כל השנים האלו בחליפות אימונים, כשהיא מדלגת ממתקן למתקן ורצה בקור בין הגבעות של שפילד, איך היא מרגישה להיות סלבריטי, אחת שעוברת בין תכניות האירוח בטלוויזיה ומציגה לראווה את מדליית הזהב הנוצצת שלה? "ארר, אני לא מחשיבה את עצמי כידוענית", היא משיבה. האם עתה תפנה מקום ברשימת המוזמנים לחתונה עבור חבריה המפורסמים החדשים? "לא, לא, לא, לא", היא עונה, מזועזעת קלות. "הכל נשאר כשהיה: חברים קרובים ומשפחה בלבד.

"בשורה התחתונה אני אתלטית. אני רוצה להיות מוכרת בזכות מה שאני עושה ובזכות הישגי באתלטיקה. כל השאר הם רק תוספות נחמדות. זה סוריאליסטי לחלוטין להשתתף בכל אותן תכניות שאני רגילה לראות מן המיטה בבית".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ