NFL

כמה ענקים הג'איינטס באמת?

פעם גדולים ופעם קטנים - שני משחקים נותרו לאלופה מניו יורק כדי להשתחל לפלייאוף. מי יודע איזו משתי גרסאותיה תופיע אליהם

ניר צדוק
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניר צדוק

מחצית המשחק מול אטלנטה ביום ראשון, חדר ההלבשה של ניו יורק ג'איינטס. מוקדם יותר הבטיחו להקדיש את הופעתם לניצולי הטבח בבית הספר בניוטאון, קונטיקט. כעת, בפיגור 17-0, פונה טום קופלין, ותיק מאמני הליגה, לחניכיו ומנסה לעודד אותם. הוא ראה מספיק דברים ב-43 שנות קריירה שתחילתה עוד במכללת סירקיוז של סוף שנות השישים. כמה רגעים קודם לכן, לאחר עוד ניסיון כושל להמיר דאון רביעי, סינן בזעם מילה שנקלטה היטב במצלמת הטלוויזיה, אך מקומה לא יוכר בעולם הדפוס. כעת, הרגיש, התאים יותר הליטוף מאשר הנזיפה.

"למען האמת", פתח בדבריו, "לא שיחקנו כל כך גרוע". ואם כן, חשב, כשאיליי מאנינג נחטף כבר במהלך השני שלו במשחק וההתקפה כושלת שלוש פעמים בניסיונות להמיר דאון רביעי מטווח קצר, גרוע יותר כבר לא יהיה. לדעתו, נותר עדיין המשחק בטווח השגה. בסיום, היתה התוצאה 0-34.

"שיחקנו רע מאוד", פתח קופלין את דבריו במסיבת העיתונאים שלאחר המשחק וחזר בשנית על המילה 'מאוד'. רגעים ספורים לאחר מכן פינה את הבמה. לא היה הרבה מה לומר, לא היה צורך להסביר. מעולם לא הושפלה כך אלופה מכהנת. הרחק משם, בניו יורק, צלצל הטלפון של אחמד ברדשואו, הראנינג-בק של הג'ייאנטס, שלא הצטרף לנסיעה בשל מתיחה בברכו השמאלית. "עד כמה גרוע זה נראה מהטלוויזיה?", שאל אותו אחד מחבריו לקבוצה. "אם הייתי שם דברים היו נראים אחרת", השיב ברדשואו, טיפוס מוחצן שלא זקוק לתא טלפון וגלימה כדי לחשוב שהוא סופרמן.

מאנינג מופל מול אטלנטה, האם מגע הקסם יחזור במאני טיים?צילום: רויטרס

אלא שהצרות של הג'ייאנטס עמוקות יותר. גדולות מאלו המצטיירות בנפשו המגלומנית של אחד משחקניה. קשה, על אף זוג טבעות האליפות המעטרות את אצבעות מרבית שחקני הסגל, לאמוד את כוחם האמיתי. אלופים או עלובים? תלוי את מי, ובעיקר מתי, שואלים. כשהם מנצחים, הם עושים זאת בצורה המשכנעת ביותר; כך מחצו את סן פרנסיסקו במפרץ 3-26, התעללו בגרין ביי וניו אורלינס כשהעלו מולן 90 נקודות על הלוח לעומת 37 בלבד, ויכלו, בסופה של דרמה גדולה, גם לדאלאס ומגרשה הביתי. כשניגפו בפני סינסינטי, פילדלפיה ופיטסבורג, נראו בעליבותם כמו החלשות שבקבוצות הליגה.

הצטרפו לדף הפייסבוק של ספורט הארץ

זו עונה שלישית ברציפות שהפסד בשבוע ה-15 מערער את סיכויי הג'איינטס להמשיך אל הפלייאוף. בעונה שעברה, שני ניצחונות במחזורי הסיום ייצרו מומנטום שכמו שימן את דרכם של הענקים אל גביע לומברדי. כשהם במקום השלישי בבית המזרחי והתשיעי בחטיבת האן.אף.סי כולה, ניצחונות בבולטימור ובבית על פילדלפיה בשני המחזורים האחרונים הם הכרח. הפסד, אפילו אחד, וימצאו עצמם מחוץ לחגיגה, צופים בריקוד הגדול, רק בטלוויזיה. כעת תידרש מהקבוצה ההפכפכה ביותר להישאר על צד אחד, הצד הנכון. "אין מקום לטעויות", אמר בסיום שחקן ההגנה אוסי יומניורה, "אולי כבר ביצענו את כולן מול אטלנטה".

הסיטואציה חילקה את הקבוצה לשניים. בצד האחד, הרגוע יותר, ניצבים קופלין ובנו המועדף, מאנינג. "תקווה היא מילה נחמדה", אמר המאמן לניו יורק טיימס, "זהו עול כבד להיות מאוכזבים כפי שאנחנו עכשיו, אך כעת, כשהסיטואציה מחייבת אותנו לשמור על תקווה, אני מאמין שזה יצליח להרים אותנו למעלה".

מורגל להידחק עם הגב אל הקיר, הוא תולה את תקוותיו במאנינג, ווינר מוכח שמתקשה עד כה לנפק את רשימת הנסים שחולל בעונה שעברה. שבעה מהפכים ברבע הרביעי היו לו אז, העונה רק שלושה. "אנחנו יודעים לזהות הזדמנות כשאנחנו רואים אותה", אמר הקוורטרבק בביטחון כשהבין גם הוא, כמו מאמנו, שדי להם בשני ניצחונות כדי להניח מאחוריהם קמפיין מבולבל ולהתפנות לדבר האמיתי. "מרגש להיות במצב בו עדיין הכל תלוי בך. אם נסיים כראש בית או לא, העיקר שנהיה בפלייאוף", אמר, "אם אתה בפנים, אתה בפנים".

מאנינג וקופלין. המאמן הוותיק ממשיך להאמין בבן המועדףצילום: רויטרס

תפקידו של מאנינג הרואי מטבעו. באותיות של זהב, מעמדו הרם של הקוורטרבק בספורט האמריקאי נקבע בעיקר בזכות יכולתו להתעלות ברגעי האמת. נטייתו להסתכל על המשחק ועל עונה, קשה ככל שתהיה, כפלטפורמה לגאולה בסופו של דבר אינה משותפת לכל השחקנים. ג'ייסון פייר-פול הוא לא קוורטרבק, אלא אחד שאוכל אותם לארוחת בוקר. הוא רואה את המשחק מזווית שונה, יותר אפלה ופחות פוטוגנית. "נמאס כבר לשמוע על מה שהיה בעונה שעברה", אמר לאחר המשחק וכמו שלח רמז למי מחבריו שמתכוון להסתמך על העבר בכדי להבטיח את העתיד, "אני מודאג משום שזה לא אומר שום דבר. אי אפשר לומר 'טוב, היינו כבר במצב הזה בעבר והצלחנו'. צריך פשוט לשחק". "חייבת להיות תחושה של בהילות", חיזק אותו חברו לחוליה, כריס קנטי. "חטפנו סטירה חזקה". חזקה כל כך, עלולה להותיר סימן שלא יימחה עד לתחילת העונה הבאה.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ