רוג'ר פדרר מגלה את דרום אמריקה - ענפים נוספים - הארץ

רוג'ר פדרר מגלה את דרום אמריקה

הטניסאי השוויצי, שמנצל את הפגרה מהסבב למסע משחקי ראווה, מקבל אהבה ללא תנאים מאנשי היבשת ומעניק להם בחזרה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
כריסטופר קלארי, ניו יורק טיימס

הבלדה "All by Myself" של אריק קרמן התנגנה ברדיו המכונית ביום חמישי שעבר, בזמן ש פתח את הדלת, חמק דרך הכניסה והתיישב במושב המרווח, בדרך לעוד נסיעה לילית חזרה לבית מלון. הרכב שהסיע את הטניסאי והניידת המשטרתית שליוותה אותו, התרחקו מאיצטדיון הטניס בבואנוס איירס. בדרכה, חלפה השיירה על פני שורה ארוכה של אוהדים מקומיים. חלקם עקפו בקלילות את המחסומים והחלו לרוץ לצד חלונות המכונית, צועקים: "רוג'ר!", או לחילופין, במקרה ונוצר קשר עין אקראי, שותקים בפליאה. "להתראות", סינן פדרר מבעד לזגוגית, מהנהן ומחייך מבלי לחשוף את שיניו. "האם זה מתחיל להיות נורמלי אחרי זמן מה?", שאלתי. "זה?" השיב, קולו עולה, "לא, לא, לא. זה בלתי יאומן".

ניתן היה לחשוב שפדרר, בשלב המתקדם של הקריירה שוברת השיאים שלו, הספיק כבר לראות ולחוות את כל סוגי ההערצה, אולם סבב הטניס העונתי הרגיל מסתבר, הוא מקום מגונן למדי, המספק רוטינה קבועה ומוכרת.

ממסי עד לונה צ'מטאיי

מסע משחקי הראווה של השוויצי בדרום אמריקה, שהסתיים בשבוע שעבר, היה הכי רחוק שאפשר מווימבלדון, הן במרחק והן בהוויה. ייתכן ודווקא כאן קל יותר להבחין איזו דרך ארוכה עשה פדרר מאז היה נער פלא עם תסרוקת פוני מהאקדמיה בבזל.

פדרר בכובע קולומביאני מסורתי. הפעם הראשונה של השוויצי על אדמת דרא"מצילום: אי–פי

"הם מלאי תשוקה כאן", אומר פדרר. "ראיתי יותר התמוטטויות עצבים של אוהדים כאן, בדרום אמריקה, מאשר בכל מקום אחר בעולם. הם בוכים, רועדים והם לא סובלים מיראת כבוד, אבל הם פשוט כל כך שמחים לפגוש אותך. נראה שהם לא מאמינים שהם זכו לפגוש אותי. לפחות 20 אנשים חיבקו ונישקו אותי והיו כל כך שמחים, אתה יודע, פשוט לזכות בהזדמנות לגעת בי. מצד שני, הם גילו הבנה מלאה כאשר הבינו שאיני יכול לתת חתימות עוד עקב הנסיבות".

השגעון סביב הטניסאי בן ה-31 נובע ככל הנראה מהעובדה שזוהי הפעם הראשונה שלו על אדמת דרום אמריקה כמקצוען וביקורו הראשון בשלוש המדינות בהם מתקיימים המשחקים: ברזיל, ארגנטינה וקולומביה. קשה לומר שהטיול לדרום אמריקה נבע ממניעים אלטרואיסטיים. פדרר קיים שישה משחקים ביבשת, שניים מהם באיצטדיונים ארעיים של 20 אלף מושבים שנבנו בטיגרה, הפרבר הצפוני של בואנוס איירס. לפי התקשורת המקומית, הוא שילשל לכיסו שני מיליון דולר עבור כל משחק – לרבות הופעות בטלוויזיה ובמסיבות עיתונאים – סכום שבוודאי הפך את מסע הראווה לאחד הרווחיים אי פעם בתולדות הענף.

ב-13 הימים הללו הרוויח פדרר יותר כסף מאשר שמונה וחצי מיליון הדולרים שגרף כמענקי זכייה במהלך עונת, 2012, עונה בה שב למקום הראשון בדרוג וקטף שישה תארים, לרבות הגרנד סלאם ה-17 בקריירה, בווימבלדון.

הסכומים הנאים בוודאי לא חמקו מעיניהם של ראשי סבב ה-ATP. הפגרה העונה ארוכה בשבועיים ביחס לשנים קודמות, דבר שחייב לוח זמנים הדוק יותר לקראת סוף השנה ואילץ את פדרר לוותר על אירוע "מאסטרס 1,000", שנערך בפאריס בנובמבר.

על לוח הזמנים של תחרויות הראווה הוא שמר ומתעקש שכסף לא היה המניע העיקרי. "כשהעונה קצרה מן הרגיל, אפשר לתכנן נסיעה לדרום אמריקה כמו זו", הוא מסביר. "כמובן שאפשר לארגן ביקור של יום אחד, אולם אני בשלב הזה של חיי שנסיעות שכאלו אינן משתלמות עבורי. חשתי צורך לארגן משהו שבאמת ישאיר חותם: עבורי ועבור האוהדים".

"הרעיון הראשוני היה לקיים שלושה, אולי ארבעה משחקים, אך בסוף המארגנים רצו שאבצע 'הדרן' כאן בארגנטינה ובסאו פאולו. 'זה הולך לעלות לי בעוד ארבעה ימים', חשבתי, אבל אם אני כבר כאן, למה לא?", מסביר פדרר, "אני מאוד אוהב לעשות את זה ולמראה ההתלהבות העצומה, כנראה שיש שוק לאירועים מסוג זה. באופן אישי, תמיד רציתי לבקר בדרום אמריקה, ומבחינה מקצועית, הטניס כאן מאוד מתקדם".

למען האמת, היבשת הלטינית ראתה ימים יפים יותר. גיז'רמו וילאס, הארגנטינאי ארוך השיער, זכה בארבעה גרנד סלאמים ואף כתב שירה בין התחרויות. גוסטבו קוארטן מברזיל זכה שלוש פעמים ברולאן גארוס ומרסלו ריוס הצ'ילאני, שהזכיר במזגו את ג'ון מקנרו, דורג בשיאו במקום הראשון בעולם.

פדרר מלהטט בככדור לעיני האוהדים בברזיל. "האהבה פה היא ללא תנאים" צילום: אי–פי

כיום, רק שלושה דרום אמריקאים מדורגים בין 50 המקומות הראשונים בסבב ה-ATP: הארגנטינאים חואן מרטין דל פוטרו וחואן מונאקו במקומות 7 ו-12 בהתאמה, וטומאז בלוצ'י מברזיל במקום ה-33. אצל הנשים המצב אף גרוע יותר, ללא אף טניסאית דרום אמריקאית אחת בין 100 המובילות. ייתכן והמגמה תשתנה ככל שאולימפיאדת ריו 2016 תתקרב, וכאשר בבוגוטה, בירת קולומביה, יושק טורניר חדש, שבעקבותיו צפויות עוד ערים לטיניות להצטרף לסבב.

פדרר, חובב מושבע של היסטורית טניס, עשה כמיטב יכולתו לכבד את העבר: הוא החליף חבטות בסאו פאולו עם מריה בואנו בת ה-73, כוכבת העבר הברזילאית שזכתה בשבעה תארי גרנד סלאם. לאחר מכן התרועע עם גבריאלה סבאטיני הארגנטינאית, אלופת ארצות הברית ב-1990.

ביקורו לא נשאר רק בגבולות עולם הטניס. הוא נפגש עם נשיאת ארגניטנה, כריסטינה פרננדס דה קירשנר, במשכנה הרשמי בבואנוס איירס וקיבל לדבריו עור ברווז, עת שוחח עם אגדת הכדורגל הברזילאית פלה בסאו פאולו. "זה היה עוצמתי מאוד", סיפר פדרר, "זה בלתי יאומן שהוא באמת קיים, הרי הכרתי אותו רק מהטלוויזיה ומהעיתונים. הוא היה מתוק, מלא תשוקה, אדם גדול מן החיים".

אולם גם אם הטניס ממשיך לנגוס בפופולריות של הכדורגל, במיוחד בדרום אמריקה, היה זה הרגע של פדרר – אפילו שהוא ממוקם שני בעולם, אחרי נובאק ג'וקבוביץ' – לבחוש בקלחת העולמית. "לא מעט מדורגים ראשונים שיחקו כאן בארגנטינה: ג'ון מקנרו, ג'ימי קונורס, ביורג בורג, אולם מעולם לא ראיתי דבר שכזה", מספר חוזה לואיס קלרק, שחקן העבר הארגנטינאי, שהיה מבין אלה שעודדו את פדרר לצאת למסע בדרום אמריקה. "התגובה של האנשים מדהימה, כולם השתגעו".

זו אכן היתה סצינה יוצאת דופן מחוץ למגרש. אולם האח"מים בטיגרה הציג מקבץ מרשים של רגליים משולבות כהלכה, חולצות צמודות, כריכים אכולים למחצה וידוענים ארגנטינאים שלטשו עיניים בידוענים ארגנטינאים אחרים. שלושה פסלי זהב של דמויות גבריות מעורטלות הונחו אחר כבוד בלובי, אוחזים במחבטי טניס, בתנוחה שאפילו פדרר לא יצליח להוציא ממנה חבטה ראויה.

הגעתו של פדרר לאמריקה הדרומית עוכבה בקרוב לשעה בשל חשש ליציבות היציעים הזמניים. אולם השוויצי ודל פוטרו עלו לבסוף למגרש ושיחקו לעיני הקהל הגדול ביותר שהגיע לצפות בטניס בארגנטינה, כאשר השחקן המקומי מנצח בשלוש מערכות בערב הראשון, ופדרר בשתיים למחרת. ראווה או לא, היו אלה משחקי רגשיים ושני השחקנים נסחפו בהתלהבות הקהל והפגינו טניס ברמה גבוהה למדי. פדרר אף חבט שני כדורים מבין רגליו בשלב מסוים.

"היה זה לילה נהדר, אולם מוזר במקצת עבור חואן מרטין", סיפר מאמנו, פרנקו דאווין. "הוא שיחק בביתו בארגנטינה, אך הצופים עודדו את פדרר". "זו היתה חוויה חוץ גופית, אני כמעט לא מאמין שזה אכן קרה", סיכם פדרר, בעודו מתבונן בהמונים מבעד לשמשת המכונית הדוהרת אל תוך הלילה. "אני חש כה בר מזל ולדעתי זו אחת הסיבות בזכותן ארצה להמשיך לשחק עוד כמה שנים. דברים כאלו לא יחזרו עוד ברגע שאפרוש".

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ