אורי טלשיר
אורי טלשיר
אורי טלשיר
אורי טלשיר

לפני שנתיים, כשדורג במקום ה-278 בעולם, לא נכלל בנבחרת ישראל וטרם נכנס לתודעה הציבורית, הפתיע אמיר וינטרוב את דודי סלע, המחבט הבכיר בארץ, והוכתר לאלוף ישראל. "התקדמנו מעט מאז הזכייה ההיא", מחייך וינטרוב, "היום אני כבר לא אנונימי, מכירים אותי בכל הארץ ולא רק ברמת השרון. זה מחמם את הלב ומראה לי שמעריכים את מה שאני עושה. אני עובר ליד ספורטאים, גם בכדורגל ובכדורסל, וכולם יודעים מי אני. זו הרגשה טובה, יודעים שאני ספורטאי לגיטימי".

שלשום, חמוש בלגיטימציה הזו, בניסיון שצבר בסבב ובשלל ניצחונות מרהיבים שהחזירו את ישראל לבית העליון בגביע דייויס, וינטרוב שוב הכניע את סלע הפייבוריט וזכה באליפות שנייה. "הזכייה הזו חשובה ומוסיפה לרפרטואר, אבל מבחינת הקריירה בסבב היא לא נותנת הרבה", מחדד המדורג 194, "אני שמח להיות אלוף הארץ, אך אשמח עוד יותר להצליח בסבב. כרגע זה יותר חשוב לי".

האמונה והביטחון שצבר בשבת מתווספים לעוד כמה תהליכים חיוביים שעברו על וינטרוב בן ה-26 בעת החולפת. מימון לטיסות מאיגוד הטניס, לאור העפלת הנבחרת לבית העליון, והסכם חסות עם בנק דיסקונט מאפשרים לו להתחיל את השנה עם שקט די נדיר בגזרה הכלכלית. כבר בחמישי הקרוב הוא יארוז מזוודות וימריא לקצה הגלובוס כדי להשתתף במוקדמות אליפות אוסטרליה. הפעם, בניגוד לעבר המנוכר, יצטרף אליו חברו הטוב ומאמנו, רם טפר.

וינטרוב. "כשאני מפסיד אני כבר לא לוקח ללב יותר מדי"צילום: ניר קידר

"הדבר שיותר קשה מהטניס עצמו הוא הבדידות, להיות לבד שמונה חודשים בשנה", משתף וינטרוב במסעות שחווה עד כה, "כשיש עוד מישהו זה נראה אחרת. גם כשאתה עייף, כשקשה לך וכשנמאס, יש עוד מישהו להיות אתו ואתה לא צריך לעבור לבד את מסכת העינויים הזו. עוד מישהו עובר את זה אתך וזה נותן הרבה כוח".

שלמה צורף, מאמנו הראשי ומהגורמים הבולטים בתחייתו, מדגיש את חשיבות הפרטנר במסע. "עד עכשיו היינו צריכים לאלתר. הוא היה לבד רוב הזמן וזה היה קשה מאוד", מעיד צורף, "הקטע המנטלי אצל אמיר חשוב מאוד, ולכן צריך שכל הזמן יהיה אתו מישהו שירגיע ויסדר לו את הראש לפני משחקים. תחרות היא כמו מירוץ, ולפני שמכונית יוצאת לדרך עושים לה את הכוונונים הנכונים. גם תוך כדי משחק יש הרבה לחצים. פתאום השחקן הולך לאיבוד, נמצא במערבולת ורק מישהו מבחוץ יכול לאפס אותו. בשיא הקושי הוא מסתכל עליך, מקבל אנרגיות וזה עושה את כל ההבדל, במיוחד אצל אמיר, שהוא יותר רגיש. צריך לדעת איך להכין אותו ולתת לו את החיזוק".

את וינטרוב עוטפת כעת שכבה מרופדת מאי פעם. פרט לצורף ולטפר, עובדים עמו גם מאמן הכושר אורן בר נור ופסיכולוג הספורט עמוס מיתר. כולם ינסו לסייע לו לבצע העונה את הקפיצה המשמעותית באמת, בתקווה שתחל בהופעה ראשונה בהגרלה הראשית בטורניר גראנד סלאם. "אני לא ילד", הוא מדגיש, "לא יהיו לי משאבים כל החיים, והשנה יש לי את התנאים להצליח, כך שעכשיו זו באמת ההזדמנות".

כשדורג בשולי המאייה השלישית, סיפר וינטרוב על התלאות שעבר בטורנירים נידחים ברחבי תבל. הדילוג למאייה השנייה, הוא מבהיר, לא הוביל לשינוי מהותי. "התנאים קצת יותר טובים, המלונות טיפה יותר יפים ואני טס לטורנירי גראנד סלאם, כך שיש לי כמה תחרויות יפות בשנה, אבל הרוב המכריע הוא טיסות לאוזבקיסטן ולהודו, וזה לא תענוג גדול. אני לא יכול להפסיק לשחק, עלי לאגור כמה שיותר נקודות כדי להתקדם בדרוג, אז אין לי מנוחה. אני ממשיך את השנה עד אמצע דצמבר, וכבר בסוף השבוע מתחיל שנה חדשה. כבר כמה שנים לא יוצא לי לנוח. אני עדיין לא מרוויח סכומים שאפשר להגיד עליהם 'וואו', אבל כרגע הכסף לא מנחה אותי. אם היה, כבר הייתי צריך לפרוש מזמן".

וינטרוב. שעה ורבע הספיקו לוצילום: ניר קידר

האם 194 זה המיקום הריאלי שלו? "המקום שלך הוא המקום הריאלי, זה מה שהתוצאות שלי שוות. אין פה קסמים. אם אני מצליח בגביע דייויס ולא מצליח בתחרויות בסבב, כנראה ששם אני לא מספיק טוב. ברור שיש הבדל עצום בין טיסה ביחד עם נבחרת, כשמאחוריי יש ארבעה שחקנים, שני מאמנים וארבעה רופאים, לבין מסעות בהם אני לבד ועושה הכל בעצמי. בדייויס עשיתי תוצאות שאף אחד לא ציפה שאעשה. גם אני לא".

הניסיון שצבר בסבב עיצב תפישה בוגרת ומפוכחת. "בין אם אני מפסיד או מנצח, צריך לדעת ליהנות מהדרך. פעם, לפני טיסות, אמרתי לעצמי 'וואי, עוד פעם אוזבקיסטן'. והיום אני רואה את זה בתור חוויה ולא רק דבר רע. כשאני מפסיד, אני כבר לא לוקח ללב יותר מדי ומבין שבשבוע הבא יהיה עוד משחק. הגיל עושה את שלו. ההתפתחות ושנה נוספת של ניסיון בטניס מלמדות אותי לקבל כל דבר בפרופורציות. אמנם מאוד שמחתי כשזכיתי באליפות ישראל, אבל לא קפצתי עד השמים כמו בפעם הראשונה. זה כיף, משמח וטוב, אבל הרבה יותר רגוע מאשר בפעם ההיא".

גם לגבי מטרות, דרוגים והישגים בשנה הבאה נוקט האלוף הטרי בזהירות המתבקשת. מגיש, אך לא רץ מיד לרשת. "ברור שאשמח להתקדם לטופ 100, אבל אין טעם לנקוב במספר. אני רוצה להעביר את השנה עם חיוך. עכשיו אני מחייך, ואשמח לסיים את השנה הבאה ועדיין להיות עם אותו חיוך. עבורי, זה יהיה סימן שהתקדמתי ושהכל הלך כמו שרציתי. אם פדרר אומר שהוא צריך להשתפר, אז כולנו צריכים. פרט לאמונה ועבודה קשה, עלי לגלות יותר עקביות. קורה שאני מנצח שחקן שמדורג 120 בעולם, ולמחרת מפסיד לשחקן מהמקום ה-250. אני מתקדם כל הזמן, אבל רוצה עוד, לא עוצר פה. אעשה הכל בשביל לפרוץ".

"זו שנה קריטית", חוזה צורף, "אמנם הוא בן 26, אבל בגלל שלא שיחק ביותר מדי טורנירים והיתה לו הפסקה באמצע, מבחינה פיסית ומנטלית הוא לא שחוק. אמיר רעב, ויש לו את המוטיבציה והמצברים המנטליים לשחק עוד הרבה שנים".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ