מהוריקן סנדי ועד אנדי מארי - ענפים נוספים - הארץ
סיכום 2012

מהוריקן סנדי ועד אנדי מארי

הסופה שכמעט השביתה את השמחה בברוקלין, הסוודר של איוון לנדל, ויריבות הקריקט הגדולה בעולם - כתבי הניו יורק טיימס מסכמים שנה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

הכל הלך כשורה עבור הנטס. ביתם החדש בברוקלין הושלם, המדים שלהם הפכו ללהיט בקרב האוהדים, הסגל היה נוצץ מתמיד, ואת כל אלו הם תכננו לחשוף לעולם במשחק הראשון של העונה מול הניקס. אך אז הגיעה סנדי.

עם רחובות מוצפים, כשבנזין הופך למצרך נדיר והרכבת התחתית מושבתת, הדרבי הגדול של ניו יורק, שנקבע ל-1 בנובמבר, נדחה ועמו כל ההתרגשות דעכה לאטה.

ממסי עד לונה צ'מטאיי

יומיים לאחר מכן, כשמערכת התחבורה עדיין משותקת והעיר עסוקה בוויכוח האם לקיים כסדרו את המרתון המסורתי, הוחלט שלוח המשחקים של הנטס ימשיך כרגיל, והמשחק נגד טורונטו ראפטורס ייתקיים בברקלייס סנטר, גם במחיר כסאות ריקים במשחק הבכורה.

רחובות ברוקלין בזמן ההוריקן. מכירת חיסול הצילה את משחק הבכורהצילום: אי–פי

ציוץ בטוויטר של המושל אנדרו קואומו בבוקר המשחק בישר שהמצב חוזר לשגרה, ושארבע מתוך חמש רכבות חזרו לפעול, מידע שגאל את תושבי מנהטן שביקשו להגיע לברוקלין מהתורים הארוכים בתחנות האוטובוס, או מהוצאת בגדי הים מן הארון וצליחת האיסט ריבר בשחייה.

כאשר תחנת גרנד סנטרל המתה אנשים, יותר מקומץ כובעים עם לוגו הנטס נצפו ברציף, ונראה שהניו יורקרים מתחילים להאמין שהרכבת התחתית עוד תשוב לתפקד. ימים ספורים קודם לכן, המונים עשו את דרכם לעבודה ברגל, חוצים את גשר ברוקלין ומשתרכים חסרי אנרגיה ברחובות מנהטן; עתה החלה העיר לחזור לעצמה.

מהו סיפור השנה שלכם? ספרו לנו בפייסבוק של "ספורט הארץ"

דקות ספורות לפני פתיחת המשחק, הקהל כמעט מילא את היציעים, לא מעט בזכות מכירת חיסול מקוונת של הכרטיסים. זה לא היה משחק נאה לעין, כשהמארחים נופלים לפיגור מוקדם ורודפים אחר הראפטורס, אולם מחצית שנייה נהדרת הובילה לניצחון ראשון של קבוצה מקצוענית בברוקלין מאז 1957, 100-107.

בהתחשב בכל מה שעבר על המועדון במעבר מניו ג'רזי והתנאים הבעייתיים שליוו את פתיחת העונה, הכדורסל היה החלק הקל במשוואה.

שלווה סטואית

מחיאת כף בודדת. זה עתה שבר אנדי מארי את נובאק ג'וקוביץ' בפעם השנייה במערכה החמישית בגמר אליפות ארה"ב הפתוחה, וכל מה שקיבל ממאמנו, איוון לנדל, היתה מחיאת כף אחת עלובה. במערכה הקודמת, שהוכרעה אחרי סדרה של ראלים נהדרים, נעמדו על רגליהם 24 אלף הצופים באיצטדיון ארתור אש והריעו לטניסאי הסקוטי, אולם לנדל לא ראה את הצורך להצטרף אליהם.

היה קשה להסיר את העיניים מהמאמן באותו ערב, בשעה שהקהל המשולהב שהקיף אותו שאג ונאנח עם כל חבטה ועם כל עלייה לרשת. אפילו הנוכחות של שון קונרי, עטוף בשמיכה כחולה ובאגרוף קמוץ לעברו של חברו, לא הצליחה לערער את הרוגע של הצ'כי.

כאשר השמש שקעה על יום הקיץ החמים וג'וקוביץ' ומארי החלו כבר למלמל לעצמם ללא שליטה, לנדל היה סמל לשלווה סטואית – בסוודר אדום ומכנסיים קצרים לבנים, נשען קדימה, מרפק על הברך, סנטרו נתמך בכף היד.

אך זו הסיבה שהוא שם. זו הסיבה שמארי מינה אותו למאמן. לנדל יודע היטב איך ההרגשה להגיע שוב ושוב לבאר ולא לשתות ממנה. הוא יודע, כמו שמארי יודע, כמו שבריטניה כולה יודעת. לא תשמעו שום קריאת עידוד עד השריקה האחרונה.

לנדל בגמר ארה"ב. מחיאת כף אחת ויחידהצילום: אי–פי

מארי לקח אותנו לסיבוב על רכבת הרים ב-2012. שברון הלב שלו בהפסד בווימבלדון, כשכבר הוריד את רוג'ר פדרר על ברכיו, אך נכנע לגשם שהחל לפתע לרדת, הרס אותו; "אנחנו מתקרבים", אמר בדמעות. הזינוק המאושר שלו חודש לאחר מכן, עת הכניע את השווייצי על אותו מגרש, הפעם באולימפיאדה, היה כבר חלק מההצלחה הבריטית במשחקי לונדון. ארה"ב היתה משהו אחר. הקלה, זו המלה בה סיכם מארי את רגשותיו לאחר שגבר על ג'וקוביץ' באותו יום בספטמבר, ניצחון שהעניק לו גרנד סלאם ראשון בקריירה, הראשון של הבריטים בטורניר יחידים מאז פרד פרי ב-1936.

כאשר התואר היה גמור, חתום ונעול, חיבק מארי את הגביע והודה למאמנו בפני הקהל באיטדיון: "אני חושב שזה היה כמעט חיוך".

המשחק עצמו, שנמשך ארבע שעות ו-54 דקות, אפילו לא היה גמר הגרנד סלאם הארוך ביותר ב-2012: הכבוד שמור למפגש בין נולה לרפאל נדאל באוסטרליה, שהסתיים בניצחון הסרבי בתום מותחן של חמש שעות ו-53 דקות. היתה זו שנה של "האם אתה יכול להתעלות על זה" בטניס העולמי. ג'וקוביץ', נדאל, פדרר ומארי זכו כל אחד בגרנד סלאם. פדרר חזר למשך ארבעה חודשים לפסגת הדרוג. ג'וקוביץ' קטף שישה תארים וסיים את השנה כמספר 1. כמה חבל שפציעה בברך השביתה את נדאל זמן כה רב.

מארי משוחרר. ג'וקוביץ' עקבי. פדרר נחוש. נדאל בריא (בתקווה); נראה שבעונת 2013 לא ימצא לנדל מנוס מלקום ולהריע.

ואל אפר תשוב

לאורך רוב סוף המאה ה-20 וראשית המאה ה-21, היו מעט מאוד דברים בטוחים בספורט העולמי כמו התוצאה בגביע ה"אשס" - סדרה של חמישה משחקי טסט דו-שנתיים בין אנגליה לאוסטרליה. כמו שעון, האוסטרלים ניגפו את יריביהם, והשיגו שמונה ניצחונות רצופים בין השנים 2003-1989.

ב-2005 נפל דבר. אנגליה ניצחה, ודחקה את הכדורגל לעמודים האחוריים של הצהובונים. לאחר שהאוסטרלים יצאו עם ידם על העליונה ב-2007, השלימה אנגליה שתי זכיות רצופות ב-2009 ו-2011. בקיץ הבאה תשוב הסדרה, והציפיות גבוהות בשני צדיו של כדור הארץ.

הקריקט נוחל הצלחה מסחררת בחלקים גדולים של העולם לאחרונה, הודות לפורמט החדש הידוע כ"20-20", בו אורך המשחק אינו מתעלה על זה של משחק בייסבול ממוצע. ה"אשס" הוא עדיין סמל לקריקט הישן והקלאסי: הקבוצות משחקת סדרה של חמישה משחקים, כל אחת באורך חמישה ימים, לעתים כשש שעות בכל יום. שחקן בודד עשוי לחבוט במשך יום שלם. זהו לא משחק לאוהד המזדמן.

האנגלים חוגגים זכיה בגביע ב-2005. סופרים את הדקות למפגש הבאצילום: אי–פי

אם תשאלו את הטהרנים, דבר אינו מתעלה על גביע ה"אשס", במיוחד כשהוא נערך במגרשים אנגליים מהוללים, כמו שיקרה ב-2013. רוב אוהדי הקריקט באנגליה יספרו לכם כל פרט ופרט מסדרת המשחקים שארעה בלידס 1981, עת הנבחרת המקומית שבה ממצב אבוד, 227-111. מנגד, האוסטרלים גאים במיוחד בתבוסה 0-5 שהנחילו לאנגלים ב-2007, הניצחון החלק הראשון מאז 1921.

ראשיתו של הטורניר ב-1882, אחרי שאוסטרליה ניצחה את הנבחרת האנגלית ועיתון מקומי הכריז על מותו של הקיקט בבריטניה. "הגופה נשרפה והאפר (Ashes) נלקח לאוסטרליה", זעקה הכותרת. שבועות ספורים לאחר מכן, התארחה קבוצה אנגלית ביבשת הדרומית והקפטן שלה הכריז שהוא ישיב את האפר/אשס הביתה. כהוקרה, הוא קיבל כד זערורי, שבגובה 15 ס"מ כנראה היווה את הגביע הקטן ביותר בספורט המקצועני, והשאר היסטוריה.

מאזן הכוחות ההיסטורי עומד כעת על 30-31 לטובת אוסטרליה. האנגלים בוודאי ישמחו להשוות את הסדרה בקיץ הקרוב.

תגובות

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ