זכית במדליה? נחש מי על הקו

השיחות בין נבחרי ציבור לספורטאים שהתעלו נעות בין מחוות נחמדות להזויות. קווים לדמותו של הפידבק הממלכתי, שהופך בנקל לקאלט

אלעד זאבי
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אלעד זאבי

ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו: שלום ישי, מזל טוב
ישי עוליאל, מנצח טורניר האורנג'-בול בטניס עד גיל 12: תודה רבה
נתניהו: אתה אלוף, אלוף אמיתי. יש לך באמת הישג יוצא מהכלל...
עוליאל: תודה
נתניהו: ואני בטוח שאם זה מה שאתה עושה בגילך...
עוליאל: כן
נתניהו: הבאת הרבה הרבה כבוד למדינת ישראל
עוליאל: תודה רבה
נתניהו: ואני בטוח שגם ההורים שלך גאים בך, נכון?
עוליאל: כן, בטוח
נתניהו: הלו?
עוליאל: הלו?
נתניהו: אני אמרתי שאני בטוח שההורים שלך גאים בכך, נכון?
עוליאל: כן, כן, בטח
נתניהו: תדע שכל עם ישראל גאה בך
עוליאל: תודה רבה
נתניהו: תעלה ותצליח
עוליאל: תודה רבה

ישי עוליאל הפך השבוע לספורטאי הצעיר ביותר שזוכה לנהל בטלפון דיאלוג מביך למחצה עם ראש ממשלת ישראל (איזשהו ראש ממשלת ישראל). חילופי הדברים הללו, שהפכו לסוג של גושפנקא להישג ספורטיבי, מתנהלים במתכונת כמעט קבועה. האישיות הממלכתית התורנית מדברת על כבוד, גאווה ותחי מדינת ישראל, בעוד שהספורטאי בצד השני של הקו – שבשנים האחרונות זוכה בדרך כלל לתיעוד מצולם של הסיטואציה - פולט הברות קצרות ומסמיק מילולית. אלא אם כן קוראים לו פיני גרשון, כמובן.

צפו בשיחה בין ישי עוליאל לראש הממשלה:

בעשורים הראשונים שלאחר הקמת המדינה, הכל היה יותר תמים. החברה בישראל התלכדה באופן הומוגני מאחורי כל משימה ספורטיבית, שבאמת הפכה למשימה לאומית. פוליטיקאים לא מיהרו לברך את הספורטאים כי לשכת ראש הממשלה היתה צריכה להוציא הודעה שבישרה על כך, אלא כי הם ראו בתחרות הבינלאומית שליחות רצינית. ביולי 1956, שיגרה גולדה מאיר מברק לשגרירות ישראל במוסקווה אחרי המשחק של נבחרת ישראל בכדורגל, שיבחה את הופעתם הנהדרת של השחקנים ותיארה את ההתרגשות של אלה שהאזינו ברדיו. וזה עוד במשחק בו הובסה הנבחרת 5:0.

גרשוני בין פרס ונתניהו. שיחות שהפכו לשגרהצילום: לע"מ

הצטרפו לדף הפייסבוק של ספורט הארץ

"שחר, אהלן, עשית אותנו כל כך שמחים. אני עקבתי אחריך כל העשרה ימים האלה ולא חדלתי להתפעל מקור הרוח שלך, מהשקט הנפשי שלך, מהביטחון העצמי שלך ומההרגשה הפנימית שלך שהקרנת לנו, שאתה בסוף תביא מדליה... תדע לך, שהרבה מאוד דמעות שמחה זולגות מעיניים של ישראלים. זהו, רק תשמור על עצמך והעתיד לפניך, והעתיד של מדינת ישראל לפניה והכל יהיה בסדר".
(ראש הממשלה אהוד אולמרט מרגיע את שחר צוברי שהעתיד של מדינת ישראל לפניה ושהכל יהיה בסדר, רגע אחרי שזכה במדליה אולימפית בבייג'ין 2008)

בימים בהם הכינוי "הקבוצה של המדינה" לא נאמר בציניות ו\או התלוו אליו קיתונות של בוז מילולי, מכבי תל אביב היתה הנמענת הכמעט בלעדית לפידבק ממלכתי. בעידן נטול פלאפונים, התגובה המיידית לניצחון ב-1977 על צסק"א מוסקווה בווירטון היתה קבלת פנים בלשכתו של ראש הממשלה יצחק רבין בקריה בתל אביב. אגב, על הזכייה בגביע אירופה לאלופות ב-7 באפריל באותה שנה הוא לא הספיק לברך: מאוחר יותר באותו ערב הודיע על התפטרותו בעקבות חשיפת פרשת חשבון הדולרים של רעייתו.

פרס וזאבי. גם מי שלא מצליח זוכה לשיחהצילום: לע"מ

רבין הספיק לברך את יעל ארד ב-1992, בשיחת טלפון לברצלונה, יום לאחר זכייתה במדליה אולימפית ישראלית ראשונה ("ישראל מודה לך, יעל"), ונשיא המדינה חיים הרצוג אף שיגר מברק ברכה - זכר לעידן שכבר לא יחזור. בשנים הבאות, עם הזינוק הטכנולוגי, הכל הפך מיידי יותר ורשמי הרבה פחות. זעקות ה"פיני? פיני?" של אריאל שרון, אחרי הזכייה של מכבי תל אביב בסופרוליג ב-2001, חרותות עד היום בזיכרון הקולקטיבי. באופן כללי, כמעט כל שיחה ביניהם – והיו לא מעט כאלה בתחילת העשור הקודם – הפכה לקאלט בפוטנציה. גרשון, שקיבל מראש הממשלה דאז שיחת טלפון אפילו אחרי ניצחון על ורוצלאב (!) בשמינית הגמר (!), הפך את העסק לפארסה מבלי שהתכוון – מספיק שפשוט היה פיני גרשון. עוד לא נולד הפוליטיקאי שלא שבר אתו דיסטנס, והיו מספיק שהוכיחו את התזה הזו (בין היתר אהוד "פיני, זה אהוד" אולמרט).

"תשמור על ביטחון ישראל ועל עם ישראל. עשית את זה דרך כל מלחמות ישראל, ואני מאחל לך בהצלחה מחר במשאל הליכוד. אני מקווה שיהיו לך יותר אחוזים משלנו, ולנו היו הערב 55%"
(פיני גרשון מעודד את ראש הממשלה אריאל שרון, אחרי הזכייה ביורוליג ב-2004)

בשנים האחרונות השיחות הללו הפכו לשגרה. כמעט כל הישג ספורטיבי משמעותי זוכה לפידבק ממלכתי ישיר, מראש הממשלה או מהאזרח מספר אחת. נשיא המדינה, שמעון פרס, אמנם נאלץ להמתין עד שהצליח לתפוס לפני שנה את לי קורזיץ – שבמהלך חגיגות זכייתה באליפות העולם הפילה את הסלולארי למים וסיננה בלי כוונה את בית הנשיא – אבל כשתפס אותה לבסוף, דיבר איתה ארוכות, בנינוחות אופיינית. כשמדובר בדרגים כאלה, תמיד יימצא האיש שיצמיד במהירות טלפון לאוזן של קורזיץ-אריק זאבי-אלכס שטילוב-נועם גרשוני התורן.

כבר שנים שלשכת ראש הממשלה דואגת לפרסם בהתמדה כי התקיימה שיחה עם מישהו שעשה משהו, אפילו עם מישהו שהיה אמור לעשות משהו ולא עשה. "אזרחי ישראל גאים בך, תישאר זקוף על הרגליים החזקות שלך", עודד ראש הממשלה נתניהו את שטילוב, שקיווה למדליה וסיים שישי בגמר התעמלות הקרקע במשחקים האולימפיים בלונדון. "אריק, אל תיפול רוחך", הפציר הנשיא פרס בזאבי, אחרי הדחתו המוקדמת מלונדון, "אמנם אתה המתאבק הכי מבוגר שהיה באולימפיאדה, אבל אתה עדיין יכול להיאבק יפה ולשמור על גאווה". זאבי, אגב, מיישם את הקו האופטימי\פטריוטי\ממלכתי בקריירה החדשה שלו כפרזנטור של משרד התמ"ת.

צפו בנשיא המדינה מחזק את אריק זאבי:

"מזל טוב, ריגשת את כולנו. נתת שוס בשביל מדינת ישראל"
(ראש הממשלה בנימין נתניהו מברך את אריק זאבי אחרי זכייתו באליפות אירופה השנה, ומפגין בקיאות בסלנג הפופולרי)

בסופו של דבר, כל עוד הן לא הופכות למופע אימים הזוי, כפי שקרה עם הזינוק של לימור לבנת לעבר גל פרידמן על הפודיום באולימפיאדת אתונה - המחוות הללו יכולות להיות נחמדות. נשיא מדינה שמקדיש מזמנו לשיחת עידוד או ברכה עם ספורטאי, או ראש ממשלה שעושה זאת, זה דבר נחמד. לפאתוס אמנם כבר אין את אותה התייחסות רצינית תהומית, והמדרון למחוזות הציניות הוא חלקלק בהרבה מבעבר, אבל ספורטאים שמקבלים את השיחות הללו מעריכים אותן.

ועדיין, יש שני דברים שעשויים להפוך אותן לנחמדות אפילו יותר: אם לשכות ראש הממשלה\הנשיא יפסיקו להפיץ את דבר קיומן באובססיביות מחשידה - על גבול ניסיון שקוף להשיג רווח פוליטי - ואם בסוף השיחה האישיות הממלכתית תבטיח להשקיע עוד כמה שקלים בענף של הספורטאי בעקבות ההישג. כי עם כל הכבוד, עם כבוד וגאווה למדינת ישראל לא תמיד גומרים את החודש.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ