אילן גולדמן
אילן גולדמן

בין אם נודה בכך או לא, החלום הרטוב של רובנו היה ונשאר "סיבוב" על מכונית מירוץ. הרי מי לא מפנטז על דהירה במהירויות מסחררות, על החלקה מבוקרת בסיבובים מסוכנים, או פשוט על נהמה מטלטלת של מנוע אכזרי. עד כמה שזה רדוד, די במחשבה על כוחה המתפרץ של מכונת שכזו, כדי להעלות חיוך של סיפוק על שפתי מפנטזים שכמותנו.

אבל בינינו מתהלכים גם כאלו שחיים את החלום. דובי מילר, מורה להיסטוריה ומחנך בן 44 ממרכז הארץ, זוכה מדי כמה שבועות לפתוח את דלתה הירוקה-לבנה של סובארו אימפרזה טורבו משופרת, כדי לתפוס את מושב הנווט בסדרת מירוצי הראלי ששוטפת את ישראל לאחרונה. כיצד הפנטזיה של מחצית הגברים בעולם נראית מבפנים? "זה טירוף. אתה מרגיש למשך כמה דקות שאתה חי את המציאות בהילוך גבוה".

הסובארו המפלצתית שמנהיג מילר לצדו של הנהג המנוסה ניר בן ארי, היא זו שמאפשרת להפוך את החלום למציאות. על פי רישיון "הכלי התחרותי" שהנפיק להם משרד הספורט, רכבם (בבעלות בן ארי) מתהדר בנפח מנוע של 2.0 ליטרים והספק שעומד על לא פחות מ-260 כוחות סוס. הרכב תוכנן ע"י מעצב מכוניות קנדי והוכנס בו גיר מירוצים מיוחד, שעל פי מילר "מאפשר יחסי העברה קצרים יותר ותאוצות ביניים מהירות יותר בין פניה לפניה". גם המתלים והספק האוויר למנוע עברו שיפור.

דני לוי, יו"ר התאחדות הספורט המוטורי לשעבר: "ידענו שברגע שהמדינה תשתלט על התחום זה ייגמר במכרזים מפוקפקים והתנהלות בלתי תקינה"צילום: דנה רודיץ'

אחרי תהליך הפשטה, שבין השאר כלל מזגן ומושבים (וכל סממן המזכיר מכונית משפחתית), משקלו הנקי של הרכב עומד על 1,590 ק"ג – כולל כלוב ההתהפכות שעבר בדיקת עומסים של הטכניון, ונועד להציל את חיי הצמד במקרה של תאונה קטלנית. בתוך המכונית, נקשרים הנהגים לרתמה שמעוגנת בחמש נקודות ומונעת מהם תזוזה, "לא משנה כמה קשים יהיו הזעזועים". מטף חירום וסרבלי נהיגה חסיני אש הותקנו כפריטי חובה נוספים.

מחוץ לרכב ימתינו למתבונן צמיגי מירוצים קשוחים למראה, מדבקות צבעוניות של נותני החסות, ועיצוב צעקני שמשדר דבר אחד בלבד: המכונה הזו נולדה למהירות וכמה שיותר ממנה. מעוניינים לרכוש? על פי הערכות גסות, תכינו לפחות חצי מיליון שקלים.

את הנווט, המראה החיצוני של המכונית או הנתונים המפוצצים, פחות מעניינים. תפקידו של מילר הוא להביא את המכונית לקו הסיום במהירות הגבוהה ביותר תוך צמצום הסכנות ונזקים. התנאים אינם פשוטים: הפעם הראשונה שחברי הצוות יראו את המסלול תהיה רק בבוקר המירוץ וגם אז, "יש חלון זמן מצומצם שבו מותר לך לעבור עליו", מסביר מילר. "אתה נוסע במסלול ב-30 קמ"ש ורושם במחברת קטנה את כל מה שאתה רואה". מדובר בעשרות סיבובים חדים, מהמורות, בורות, קפיצות וסלעים שאורבים לצוותים על המסלול.

החיים בתוך הרכב מתנהלים בקצב מסחרר. הנווט והנהג מתקשרים ביניהם בשפה מוסכמת מראש שמצריכה תיאום מושלם וחדות. פניה ימינה תהפוך ל-"י", פניה לשמאל פשוט תכונה "ש" – הכל מקוצר ומותאם לאוזניו של נהג ראלי, שצריך לקלוט הוראות במהירות הנושקת ל-150 קמ"ש.

בזמן אמת, יצעק הנווט את כיוון הסיבוב כשהוא מצמיד לו גם ספרה בין 0 ל-6, שנועדה לציין את עוצמתו. "0 היא פניה חזקה ומסוכנת, 2 ו-3 יתריעו מפני פניה של 95 מעלות. 6 הוא סיבוב מהיר שניתן לקחת בפול גז", מפרשן מילר. "הכל קורה מאוד מהר ואתה חייב להכין את הנהג בזמן". זה הולך ומסתבך. מחברתו של מילר מלאה בעוד עשרות סימנים, שחלקם, כמו המשולש שמשמעותו "שמיים" ומתריע מפני קפיצות מסוכנות, עשויים לעשות את ההבדל בין ניצחון להפסד. "השפה והמינוחים", הוא מדגיש, "משתנים בין צוות לצוות".

זה לא מפחיד לשבת בחוסר אונים כשמישהו אחר שולט בהגה?
"ממש לא. אין רגע שאתה לא בשליטה. בסופו של דבר, הנהג פועל על פי ההוראות שלך וכשאתה אומר לו לפנות ימינה או שמאלה, הוא עושה את זה. אפשר להגיד שאתה בעצם מוביל סוג של ריקוד. אם אתה לא מרגיש בטוח עם נהג מסוים, כפי שקרה לי בעבר, אז אתה פשוט לא נוסע אתו. באופן אישי, אני סומך על ניר בעיניים עצומות".

אי פעם נקלעתם למצב מסוכן?
"לא התהפכנו אף פעם אם לזה אתה מתכוון, אבל היה לנו ריחוף אחד ממש גבוה ליד קרית גת. הגענו לאיזו קפיצת עפר במהירות גבוהה מדי, משהו כמו 100 קמ"ש, אולי אפילו יותר, ופשוט ריחפנו באוויר כמו F-15. אחרי כמה שניות נחתנו על האף של האוטו וריסקנו את המתלים לחלוטין".

אבל הריגוש שמור גם לרגעים אחרים. מילר - דמות נצחית בסצנת המירוצים הישראלית, עוד מראשית שנות ה-80 - מספר כי הרגעים המותחים ביותר מבחינתו הם הדקות שקודמות לזינוק: "יש לך שקט מופתי בתוך הרכב", הוא מתאר, "אתה מתדרך את הנהג ולא שומע דבר מלבד נהמות המנוע והספירה לאחור של השופט. האדרנלין עולה ככל שהשניות עוברות. אתה נכנס ל'מוד' ורק מחכה לרגע שבו המירוץ יוזנק ותרגיש את ה'קיק' שידביק אותך למושב". בשישי הקרוב, יזכה מילר לשחזר את התחושה המוכרת בראלי ספרינט של ערד, כחלק מסבב אליפות ישראל.

"השנתיים הקרובות יקבעו את עתידנו", חוזה מילר, "אני רק יכול לקוות שיתייחסו אלינו ברצינות ולא כגימיק"צילום: באדיבות דובי מילר

"המדינה רצתה להמציא את הגלגל"
הפעם יש סיבות נוספות להתרגשות. אחרי שנחשבו לזן נכחד ונעלמו לחלוטין מהנוף הספורטיבי הישראלי, תחרויות הראלי מתחילות השנה תהליך של קאמבק - בהחלט לא דבר שיש לקחת כמובן מאליו. הפעם האחרונה שענף מירוצי המכוניות פעל כהלכה היה אי שם בראשית שנות ה-80, כשאשקלון, באר שבע ועפולה נחשבו לבירות הנהיגה הבלתי מעורערות של ישראל. נהגים ותיקים מספרים על ענף פורח וליגת מירוצים מלהיבה שהתנהלה באין מפריע, ואפילו על נהגים שהגיעו אלינו מחו"ל.

מה השתבש? "ב-1999 החליטה המדינה להפסיק הכול", טוען דני לוי, נהג ותיק ויו"ר התאחדות הספורט המוטורי לשעבר, "מישהו שם למעלה החליט שללא מיסוד הענף לא יהיו מירוצים, וברגע אחד הפכנו מספורטאים לעבריינים", הוא מסביר. הנהגים שיכלו להרשות זאת לעצמם קיפלו זנב והלכו להתחרות מעבר לים; אחרים העדיפו לפרוש, והיו גם מי שבחרו לשחק בחתול ועכבר עם רשויות החוק.

ב-2005 הושגה פריצת הדרך המיוחלת. מאבק עיקש שהוביל לוי בערכאות גבוהות הוליד את "חוק הספורט המוטורי", שנועד להסדיר את קיומו החוקי של ענף מירוצי מכוניות בישראל. חלפו שבע שנים נוספות של מאבקים בירוקרטים סבוכים - במהלכם גם הוקמה הרשות לנהיגה ספורטיבית וגובשו תקנות שיאפשרו את קיום התחרויות - עד שליגת מירוצי הראלי יצאה לדרך.

למרות שהיה הכוח המניע מאחורי המהלך ההיסטורי, לוי סבור שהיתה זו בעצם תחילתו של הסוף: "המדינה נכנסה לתחום ורצתה להמציא את הגלגל", הוא מספר ל"הארץ", "החוק המוטורי סירס את הספורט והפך את המדינה לרגולאטור שעל פיו יישק דבר. ידענו שברגע שהמדינה תשתלט על התחום זה ייגמר במכרזים מפוקפקים והתנהלות בלתי תקינה, אבל בית המשפט לא השאיר לנו ברירה. זה היה זה או כלום", הוא מסביר.

לוי טוען בתוקף, כי האנשים שמנהלים כיום את הענף אינם מגיעים מהתחום ולא מבינים את מהותו. את מרבית האש מכוון אל עבר יו"ר הרשות לנהיגה ספורטיבית, יוסי ניסן, שלדבריו מערים "קשיים בירוקרטים מיותרים", ואף מינה יועץ חיצוני בעל אינטרסים. לדברי הנהגים, וביניהם לוי, הבעיה העיקרית נעוצה בעלויות האדירות הכרוכות בייבוא רכב מירוצים: "מה שעולה בחו"ל 60 אלף יורו, יעלה בארץ 150 אלף", הם מסבירים, "בישראל לא מכירים במכונית מירוץ כציוד ספורטיבי".

נווט או איש ברזל?
למרות שהנושא הפיננסי גדע את חלומו להיות נהג מירוצים, מעדיף מילר להתרחק מהפוליטיקה הפנימית עד כמה שאפשר. הוא מכיר בחבלי הלידה הקשים שמלווים את הענף, אך סבור שהרשות לנהיגה  ספורטיבית והעומדים בראשה עושים ככל יכולתם כדי לקדם את התחום. "השנתיים הקרובות יקבעו את עתידנו", הוא חוזה, "אני רק יכול לקוות שיתייחסו אלינו ברצינות ולא כגימיק". על אף הגידול במספר הצופים והנהגים על המסלול, הוא לא מאמין כי אי פעם נראה כאן מירוצי פורמולה 1 או סבב אליפות עולם בראלי.

כנראה שזה קול הניסיון מדבר מגרונו. מילר נושם מרוצי מכוניות מגיל 14 – "מימי אשקלון" כפי שזקני הענף נוהגים לומר – ולזכותו יאמר כי שרד את השפל הגדול של הענף. אל הניווט הוא נכנס רק בשנים האחרונות ולמד את המלאכה מאפס; "יצרתי קשר עם נווטים באמצעות האינטרנט ושאבתי מהם מידע", מספר מיש שכיום נחשב לאחד המנוסים בתחום בארץ.

למרבה הפלא, הניווט תופס רק חלק מזערי בחייו. מלבד היותו מורה בבית ספר בשרון, מקדיש מילר לפחות 20 שעות בשבוע לאימונים לתחרות איש ברזל. מאחוריו כבר שלושה מרתונים, תחרויות טריאתלון רבות, ואלפי שעות רכיבה על אופניים. "העובדה שיש לי רגליים חזקות מסייעת לי להתמודד על הלחצים בתוך הרכב", הוא טוען.

דובי מילר בראלי חצרים. מורה, מחנך, נווט ואיש ברזלצילום: אביתר מילר

בתור ספורטאי מגוון, אחד מפחדיו הגדולים הוא "שתהיה התנגשות בין תחרויות הריצה והטריאתלון למירוצי הראלי". עצם המחשבה על בחירה בין התחומים מלחיצה אותו, ועד לפני מספר חודשים הוא כלל לא העלה על דעתו שתרחיש כזה אפשרי בישראל. כעת, הוא נאלץ לתכנן את לוח המירוצים שלו חודשים מראש. "אני רודף אחרי מארגני האירועים ומנסה לקבל מהם תאריכים סופיים", הוא מגלה. אך הנווט יודע, שאם התכניות הגרנדיוזיות של הרשות לנהיגה ספורטיבית ומשרד הספורט יצאו לפועל, בחירות קשות מחכות על הדרך. כשאתה רוצה לחיות את החלום הרטוב של מרבית הגברים, זה כנראה סיכון קטן שעליך לקחת.

תגובת משרד הספורט
משרד הספורט הוביל בשנים האחרונות מספר מהלכים חיוניים שבזכותם הספורט המוטורי בכלל וענף הראלי בפרט זוכים כעת לתנופה עצומה. כך למשל הושלמה התקנת 15 תקנות לחוק הנהיגה הספורטיבית בשיתוף עם שמונה משרדי ממשלה שונים, הקצאת שני מיליון שקלים, בסיוע משרד האוצר, להסדרת  הביטוח להתאחדויות הספורט המוטורי שאיפשרו את קיומם של המירוצים החוקיים, הקצאת 1.5 מיליון שקלים לקיום שני אירועי ספורט מוטורי לפחות בכל אחת מחמשת ההתאחדויות, סיוע מלא להתאחדויות כשנתקלו בקשיים בירוקרטים, הקצאת סכום של 400 אלף שקלים לבניית כלי תחרותי, השתתפות קבוצה מאוניברסיטת בן גוריון במירוץ פורמולה SAE והשתתפותם של שני נהגים שייצגו את ישראל בראלי דאקר, הכרה של המדינה ותמיכה בחמש ההתאחדויות ספורט מוטורי הזוכות לסיוע חסר תקדים מצד משרד הספורט לקיים תחרויות כל אחת בתחומה.

בשנה שעברה התקיים המירוץ החוקי הראשון ומאז נערכו כבר 14 תחרויות. בסוף השבוע הקרטב צפויות להתקיים שלוש תחרויות נוספות בענפי ספורט שונים. כולן, ללא יוצא מן הכלל, עברו בהצלחה רבה מכל הבחינות, מה שמוכיח כי הרשות פועלת מתוך שיקולים עניינים ומקצועיים בכדי לקדם את הספורט המוטורי בישראל. יתרה מזאת, הענף עדיין בחיתוליו וסובל ממיעוט ספונסרים. לכן מקצה המדינה משאבים שוטפים בכדי להמשיך ולקיים מירוצים, וכל זאת במטרה להביא את הספורט המוטורי למימוש הפוטנציאל האדיר שטמון בו.

יובהר כי אין בכוונת משרד הספורט להתייחס להשמצות חסרות כל בסיס שהועלו בכתבה. יוסי ניסן, ראש הרשות לנהיגה ספורטיבית, כמו גם היועץ המקצועי לרשות, נבחרו בהליכי מכרז בכפוף לנהלים ובאישור הלשכה המשפטית, כאשר עם מינויו חתם עם כניסתו לתפקיד על הסכם ניגוד עניינים. יובהר כי כל הטיעונים בדבר ניגוד עניינים של היועץ והיעדר ניסיון של ראש הרשות הועלו מספר פעמים בעבר, נבחנו ע"י היועצת המשפטית של משרד הספורט ונשללו על הסף.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ