בייסבול |

היכל התהילה או היכל הבושה?

בזמן שגזענים ומכורים למין נכללים ברשימה המפוארת, בונדס וקלמנס האגדיים נותרו מחוצה לה עקב שימוש לכאורה בחומרים אסורים

טיילר קפנר וביל פנינגטון, ניו יורק טיימס
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
טיילר קפנר וביל פנינגטון, ניו יורק טיימס

היתה זו הפעם הראשונה בה בארי בונדס ורוג'ר קלמנס אולי החובט והפיצ'ר המעוטרים בתולדות הענף נכללו ברשימת המועמדים להיכל התהילה של הבייסבול. התוצאות הן משאל העם המהדהד ביותר סביב מורשת הסטרואידים במשחק.

בונדס, מלך ההום-ראנס של כל הזמנים, קיבל את קולותיהם של 36.2% בלבד מהמצביעים, עיתונאי בייסבול, שרשאים להצביע לעשרה אנשים. קלמנס, בעל מספר שיא של שבע זכיות בתואר  הפיצ'ר המצטיין של העונה, זכה ל-37.6%. שניהם נותרו הרחק מ-75% הנדרשים, ומחוץ להיכל התהילה.

לראשונה מאז 1996, הצבעת העיתונאים לא צירפה להיכל אפילו אדם אחד. "ייקח זמן להיסטוריה להסתדר", אמר נשיאו ג'ף איידלסון, "איני מופתע לאור העידן הבלתי יציב בו מדובר". עבור ענף שקשריו לחומרים משפרי ביצועים גררו דיונים בקונגרס, התנצלויות פומביות מצד שחקנים, ספרים חושפניים ומשפטים פדרליים, ההצבעה הזו היוותה רגע חשוב.

העיתונאים קבעו ששניים מגדולי השחקנים לא יזכו לכבוד הגדול ביותר בענף, לפחות
בינתיים. אולי לנצח. בונדס וקלמנס לא לבד. מארק מגווייר, שהודה בשימוש בסמים, קיבל רק 16.9%, הנמוך ביותר בשבע השנים בהן ניתן להצביע עבורו. סמי סוסה, שנטען כי נכשל בבדיקה ב-2003, הופיע לראשונה כמועמד וקיבל רק 12.5%.

אפילו מייק פיאצה, חשוד בעיני רבים ללא דבר שיקשר אותו לסטרואידים, הסתפק ב-57.8%. היכל התהילה עדיין יקיים בקיץ את הטקס השנתי שלו, אבל השלושה שייכנסו להיכל - שופט, בעלים ותופס - מתו בשנות השלושים ונבחרו בדצמבר על ידי ועדת הוותיקים.

זו תהיה הפעם הראשונה מאז 1960 שטקס הכניסה להיכל לא יכלול אנשים חיים. "אחרי מה שנכתב ונאמר בשנים האחרונות, אני לא מאוד מופתע", ציין קלמנס בטוויטר. שחקנים המקושרים לסטרואידים, אם כך, נדחים בצורה מהדהדת על ידי מצביעים ולא בפעם
הראשונה, אבל קביעת גבול מוסרי היא נושא עדין בהיכל תהילה שרשימת חבריו כוללת
גזענים, שיכורים, רמאים ואלימים. ברוחו של גראוצ'ו מרקס, שסרב להצטרף למועדון שמוכן לקבלו כחבר, האין רשימת הנבלים של ההיכל בן 77 השנים מתאימה ככפפה לבונדס ולקלמנס?

רוברט וו. כהן, שחיבר את הספר "היכל התהילה של הבייסבול היכל הבושה?", משחזר סדרת מעשים איומים שביצעו חברי ההיכל. "בייסבול תמיד לקה בצביעות כשזה נגע בגיבוריו", אמר, "בתאוריה, כשמדובר בהצבעות כאלו, זה נכון שלאופי צריכה להיות חשיבות, אבל ברגע שהכנסת את טיי קוב, כיצד תוכל להשאיר בחוץ מישהו אחר?".

קוב הוא ללא ספק חבר היכל התהילה שזכה למספר האזכורים הגבוה ביותר בכל פעם שהועלה נושא האישיות. הוא מצויר כגזען והתעמת מספר פעמים עם אפרו-אמריקאים מחוץ למגרש.

אחד העימותים הללו גרר את האשמתו בניסיון רצח. יחד עם טריס ספיקר, עוד חבר בהיכל, הוא קושר להטיית משחקים. חוקרים כתבו שהשניים היו חברים בקו קלוקס קלאן, אם כי הדבר לא הוכח. "אין לנו קדושים לבנים כטיח בהיכל התהילה", אומר ג'ון ת'ורן, היסטוריון בייסבול, "רבים מהם היו רחוקים מלהיות דמויות לחיקוי ברמה המוסרית".

קוב, שקיבל 222 מ-226 קולות אפשריים בהצבעה הראשונה להיכל ב-1936, אינו לבד כשמדובר בגזענות בקרב כוכבי העבר. "קאפ אנסון סייע ביצירת הפרדה המבוססת על צבע עור בשנות השמונים של המאה ה-19", אומר ת'ורן על שחקן הבסיס הראשון והמנג'ר של שיקגו קאבס, שצורף להיכל ב-1939, "הוא היה נחוש".

שוב ושוב סרב אנסון לעלות למגרש אם סגל היריבה כלל שחורים. רבים חברו אליו. בעלי שיקגו ווייט סוקס, צ'רלס קומיסקי, חבר ההיכל מאז 1939, "חשף" את האפרו-אמריקאי צ'רלי גרנט, שהתחזה לאינדיאני בסגל קדם העונה של בולטימור אוריולס. מי שפיקח על מדיניות ההפרדה במשך שלושה עשורים היה הקומישינר קנסו מאונטן לאנדיס ממחזור 1944.

כשמת באותה שנה נולדה היוזמה לנפץ את מחסום הגזע, מהלך שהביא להגעת ג'קי רובינסון לברוקלין דודג'רס ב-1947. עם זאת, לבוסטון רד סוקס בבעלות טום יוקי (מחזור
1980) לא היה שחקן שחור עד 1959. פעמים רבות, הרשעים בהיכל נחשבים יותר לפרחחים מאשר לנבלים.

בייב רות' (מחזור 1936), שתיין ורודף נשים, אך פופולרי ונערץ, משתייך לקטגוריה. קייסי סטנגל (1966) קרא פעם לפול וויינר (1952) "שחקן חינני". מדוע? "בגלל שהוא היה מסוגל לגלוש לעבר הבסיס השני מבלי שהבקבוק בכיסו יישבר". גלאבר קליוולנד אלכסנדר (1938) הגיש טוב יותר כשהוא שיכור, לפי ביל ויק (1991), בעלי קבוצתו פילדלפיה פליירס.

היו גם אחרים. הפיצ'ר גיילורד פרי (1991) נהג למרוח על כדורים רוק, וזלין וחומרים אחרים כדי לבלבל חובטים. אורלנדו ספדה נכלא לעשרה חודשים אחרי שנעצר ב-1975 בגין הברחת מריחואנה בפורטו ריקו. איגוד עיתונאי הבייסבול לא בחר בו להיכל התהילה. ב-1999 עשתה זאת ועדת הוותיקים.

אחרים הודו בשימוש בסמים חברתיים (פול מוליטור, מחזור 2004) או בבעיות הימורים (רוג'רס הורנסבי, 1942). ווייד בוגס (2005) בגד באשתו ובראיון טלוויזיוני חשף שהוא מכור למין. "אבל יש הבדל משמעותי בין שחקן שעושה דברים בלתי ראויים שאינם קשורים למקצועו לבין שחקן שעושה דברים לא ראויים שמשפיעים על המשחק", אומר ביל ג'יימס, סטטיסטיקאי ומחבר ספרי בייסבול.

בדיון בשאלת זכאותם של שחקנים המקושרים לסטרואידים להיבחר להיכל, קו מחשבה מוכר הוא שיש הבדל משמעותי בין פשעים נגד החברה לבין פשעים נגד המשחק. שחקן יכול, למשל, להימנע מתשלום מסים ועדיין לזכות בחסדי ההיכל (דיוק סניידר, 1980).

מנגד, שחקנים מסוימים כמו פיט רוז, שהימר על משחקים כלל אינם יכולים להיות מועמדים. נראה ששימוש בסטרואידים כדי לחבוט עוד כמה הום-ראנס משתייך לאותה קטגוריה בעיני מצביעים רבים. "להיבחר להיכל זה כבוד, לא משהו שמגיע לך", אמר ג'יימס והגן על סעיף האישיות המופיע במסמכי ההצבעה, "המצביעים בוחרים למי להעניק את הכבוד".

בסופו של דבר, אי ההסכמה הפומבית בנוגע למעמדם הנצחי של שחקנים כמו בונדס וקלמנס מהווה רמז חיובי לערכו של הספורטאי המקצועני באמריקה. כפי שת'ורן מציין, שחקני בייסבול בעידנים מוקדמים התמודדו עם יחס דומה לזה שנשמר למופעי קרקס או לפרוצות. "היו דוחים אותם במלונות", אמר ת'ורן, "הם לא נחשבו לחברה הולמת ומנומסת. היום, הם גיבורים ודמויות לחיקוי".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ