שנת המבחן של הכנסייה ע"ש רוג'ר פדרר

לא משנה בכמה תארים עוד יזכה. בין המאבק בגיל למרדף אחר השלמות, יודעים פדרר ומעריציו האדוקים שיש לנצור כל רגע שלו על המגרש

גרדיאן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
גרדיאן

עבור עדת מעריציו, זהו חילול הקודש לתהות אפילו אם רוג'ר פדרר יזכה באליפות אוסטרליה, ולא משנה מה רומזות הראיות. לרבים, הוא מסמל כל מה שמרומם את המשחק גבוה מעל לשגרתי, מכניע בקלות את היריבים, הזמן וכוח המשיכה. אין כמעט מתקן טניס בו אינו חוזר לאתר של הצלחות קודמות. הוא הגיע למלבורן, בה הוכתר ב־2004, 2006, 2007 ו־2010, בידיעה שקבלת הפנים לכבודו תהיה חמה כמו בלונדון, פאריס, ניו יורק או באזל. פדרר נחשב מקודש בענף בו הערצה גובלת בדת וחוצה גבולות ארציים. ייתכן שיוכתר באוסטרליה בפעם החמישית – או שלא יזכה בגראנד סלאם נוסף. זהו חלק מהחידה שתלווה אותו עד שיפרוש.

כדי להשתיק את המפקפקים ולשמח את המאמינים, יהיה עליו ככל הנראה לנצח את אנדי מארי ונובאק ג'וקוביץ' בזה אחר זה בשלושת הימים האחרונים של הטורניר, הישג שאפילו פדרר חושב כי הוא סביר פחות משהיה בעבר. בנוגע לעתידו ארוך הטווח, סביר שעוד תקופה הרחק מראש הדרוג, שהיה בעבר רכושו הפרטי ובו החזיק אשתקד לזמן קצר, תשכנע את השחקן הגדול מכולם שזה הזמן להיפרד. פדרר לא רוצה לדעוך מול המצלמות, אפשרות שלא מענגת את אוהדיו. ועדיין, אנו נותרים מוקסמים.

פדדר עבר את הסיבוב הראשון, כמו גם אמיר וינטרוב ושחר פאר

"אתה הסיבה שאנחנו אוהבים טניס, רוג'ר!", צעק אוהד בריטי נרגש במהלך ניצחונו על מארי בגמר ווימבלדון האחרון. עוקצני ככל שזה עשוי היה להיות עבור הסקוטי בטורנירו הביתי, המפריע אמר אמת עבור עשרות אלפים. כמה חודשים מאוחר יותר, קול מחוצף דומה עלה מהיציע בגמר אליפות הסבב בלונדון – אחרי שמארי כבר ניצח את פדרר בגמר האולימפי.

פדרר ממריא מעל לבנאלי ומצייר קשתות מופלאות באווירצילום: אי–פי

עבור אלה שלא עובדים את כנסיית פדרר באותה אמונה עיוורת, הספקות מהדהדים: מה נשאר בטניס לשחקן שיהיה בן 32 באוגוסט, שנישואיו נראים מאושרים, שמחויבותו לבנותיו התאומות ברורה, שנוחותו החומרנית מובטחת? אחרי הכל, הוא זכה במספר שיא של 17 גראנד סלאמים, הרוויח מעל 76 מיליון דולר בפרסים ורבים נוספים מבלי לחבוט בכדור, שעה שספונסרים גדולים עמדו בתור כדי להעשירו.

בכל הנוגע למספרים, התשובה נראית ברורה. מגזין "פורבס" ממקם אותו חמישי בעולם בהכנסות בין הספורטאים. ועדיין, כמה שהישגיו מצופים בעושר ובשבחים, פדרר אומר שהעניין אינו הכסף. הוא אולי נע כמו צבי, אבל מדובר בחיה קדמונית ותחרותית. "אני רוצה לנסות להמשיך ככל שאוכל", אמר בדרכו לאוסטרליה, "איני רוצה להתמסמס. אנשים תמיד אומרים לי שהכל צריך להתפוגג בסוף, אבל אני לא בן 89".

פדרר הוא מהספורטאים הנדירים שלקריירה שלהם אין סימן קריאה ברור, בגלל שבורך גנטית במאפיינים פיסיים שכאילו הוזמנו לענף הזה, מפני שהוא אסיר לאהבתו לטניס וגם – קללת הגדולה – מאחר שהאלטרנטיבה היא מקום אפל ולא ידוע. דייויד בקהאם וטייגר וודס בני ה־37 חולקים עמו בטריטוריה הנשגבת הזו, מתריסים נגד הגיל והלא מאמינים. בשכונה מסוכנת יותר, פלויד מייוות'ר ג'וניור – בן 36 בחודש הבא ובלתי מנוצח בכמעט 16 שנים כמתאגרף מקצוען – מסרב לרדת מהזירה. לא ניתן להעלות על הדעת שמישהו מהם היה מגיע לטופ, שלא לדבר על להישאר שם זמן כה רב, ללא סם האובססיה.

צפו במיטב הנקודות של פדרר ב-2012:

במקרה של פדרר, המשחק חקוק עמוק כל כך בלב ישותו שהוא ודאי יהיה אבוד אם יטוהר מהתמכרותו, גם אם כותב הביוגרפיה שלו, רנה שטאופר, טוען שהשווייצי לא יישאר יותר משהוא רצוי. "פדרר מודע לכך שקריירת הטניס שלו ארעית, שלב בחיים", כותב שטאופר, "הוא יודע שיישאר לו מספיק זמן לעשות דברים אחרים – סנובורדינג, גולף, גידול ילדים, כיסוח דשא, טיגון נקניקיות או שתיית בירה עם חברים". שטאופר מוסיף, כאילו מדובר במכתב המלצה: "הוא קוסמופוליטי, רב־לשוני, מביע עצמו היטב וחושב לפני שהוא מדבר. הוא צנוע, לא יומרני, נאמן, מאוזן, מהימן וסימפטי. האם מישהו אי פעם מצא את פדרר סנוב יהיר, רברבן ולא נעים?".

המושלמות הזו לכאורה נשחקת על ידי קולות אחרים, מנותקים. "רוג'ר גם עונה לשאלות לא נוחות מבלי להתרגז או לחשוד", טוען שטאופר. יש שיחלקו על כך. מעט שחקנים זוכרים שאלות או את השואלים בצורה כה מפחידה (למעט, אולי איוון לנדל). וכמו סר אלכס פרגוסון, ההילה שלו מדכאת קריאת תיגר. ל"מר בחור נחמד" יש מגבלות, ולעתים האגו שלו נחשף. לא לחינם נולד לפדרר בטוויטר אלטר־אגו של פקחות זדונית. לפחות שחקן אחד בחדר ההלבשה יודע את זהות המענה.

פדרר, רגוע ללא עוררין רוב הזמן, הפגין רגישות בשנים האחרונות במשחקים מול נדאל, ג'וקוביץ', מארי ודל פוטרו – יריביו הקרובים ביותר; כנראה סימנים שהמושלמות מתרחקת ממנו יותר ויותר ("חיפוש המושלמות" היא כותרת המשנה לספרו של שטאופר). אחרי שהפסיד לתומאש ברדיך ברבע גמר אליפות ארה"ב האחרונה, פדרר היה מרוסק. איש לא זוכר שראה אותו בניתוח עצמי צורב כמו אז, כשהכריז: "אני זקוק לפגרה נואשות. אני פגוע, עייף ומותש וצריך חופש".

פדרר ידע כמה משמעותי היה ההפסד למישהו שגם ניצח אותו ברבע גמר ווימבלדון 2010. אם לא היה מארגן מחדש את לוח הזמנים, אילו גופו העמיד לכאורה היה מתחיל לחרוק, לאלה שדיברו על היחלשותו (למרות שזכה ב־2012 בווימבלדון ובחמישה תארים נוספים) עשוי היה להיות תיק. הוא היה נחוש להוכיח שטעו. כדי להיזהר מתשישות, לקח סיכון והגיע לאוסטרליה "קר" לחלוטין. מסע ראווה בדרום אמריקה היה הכנתו היחידה על המגרש מאז נובמבר. "לטווח ארוך", אמר ל"ספורטס אילוסטרייטד", "אני רוצה להישאר בריא וליהנות ממה שאני עושה. אני רוצה לחזור לסבב נלהב ומדורבן. לשם כך עלי ממש להתרחק מהכל, וזה מה שעשיתי בשבועיים־שלושה האחרונים אחרי תקופה דחוסה מאוד בדרום אמריקה ועוד שנה עמוסה. חשוב לי לבלות עם המשפחה".

דבר אחד שלא יקריב הוא השיטתיות. בעידן של קונפורמיזם בשתי ידיים, פדרר מעולם לא התפשר על נטייתו לעטר את המשחק במיומנות הייחודית שמבדילה אותו מעמיתיו. נטול רלוונטיות ככל שספורט עשוי להיראות אל מול מעשים אנושיים עמוקים יותר, פדרר ממשיך להציג הוד עוצמתי כל כך למלאכתו שעה שהוא ממריא מעל לבנאלי, מצייר קשתות מופלאות באוויר, רגליו משמשות כנפיים ומחבטו הארכה של כוונותיו המעודנות. אין מראה מקסים בטניס מפדרר מתפתל ברגע האחרון על קצות אצבעותיו כדי לנטוע חבטה לרוחב המגרש שני סנטימטר בתוך הקו – חוץ, אולי, מהרגע שהוא עושה זאת בחבטה לאורך הקו עם חבטת גב יד ביד אחת, ענתיקה שיש לנצור. אוהדיו הנאמנים יטענו כי הוא אמן בדיוק כמו הרקדן קרלוס אקוסטה. אחד ממעריציו בתקשורת, שחקן הקריקט לשעבר אד סמית', ציין באופן בלתי נשכח: "כל מי שאוהב בלט חייב להכיר ברוג'ר פדרר כאחד משלו".

ובין לבין, הוא גם מוצא זמן להעביר צחוקים עם בובספוגצילום: אי–פי

חלף רק מעט יותר מעשור מאז גיבורו של פדרר, פיט סמפראס, החליט שניצחונו על אנדרה אגאסי בגמר אליפות ארה"ב הוא רגע הולם לפרישה, שעה שכוחותיו נחלשו ושנה אחרי שהפסיד לפדרר הצעיר בווימבלדון. הוא היה בן 31 בגמר ההוא ב־2002, וכמו פדרר עתה צבר 14 שנים מדהימות כמקצוען. הם נולדו בהפרש של עשר שנים ושלושה ימים. הסימטריה מהממת כמו חבטת כף היד של פדרר.

ועדיין, את כל התחושות האלו הבעתי לפני שנה. מי יעז לכתוב את התסריט של פדרר? עלינו לנצור את כישרונו ככל שהוא רואה לנכון לחלוק בו. בסופו של דבר, הטניס שלו – בדיוק כמו זוהרו נטול הרבב – הוא מה שחשוב כשמדובר ברוג'ר פדרר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ