טניס |

דברים שחובה להספיק ב־25 שניות

ראשי סבב הגברים החליטו לאכוף את חוק הזמנים שתפקידו למנוע מהטניסאים להתעכב יותר מדי בין נקודות. השחקנים חלוקים בעניין

אמיר ענבר
אמיר ענבר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

לוקאש קובוט, הטניסאי הפולני, לא ישכח רגע מיוחד מטורניר דוחא ב־2005, אז שיחק בזוגות יחד עם אוליבר מראק. "הגשתי ופגעתי בראשו", מספר קובוט, "הכדור לא ניתז ימינה או שמאלה, אלא קפץ 20 מטר באוויר, נחת ונפל עליו שוב. היתה לי הגשה שנייה ולא הייתי מסוגל להפסיק לצחוק. ספגתי אזהרת זמן".

קובוט צחק אז כל הדרך לתואר. בשבועיים הראשונים של 2013, לעומת זאת, נראה שאיש לא צוחק. למי יש זמן לכך, כשאתה מרגיש כי מישהו עוקב אחריך בשבע עיניים ומאיים להעניש אותך בגין כל שנייה מיותרת. "השופט הביט בי כל המשחק", התלונן ג'ון איזנר בטורניר סידני בשבוע שעבר, "הוא עשה זאת בכל פעם שהסתכלתי לכיוונו. זה מסיח את דעתך".

תשומת הלב לא היתה כה רבה בספטמבר כאשר בסבב הגברים (ATP) הכריזו על עדכון לחוק הזמנים, המאפשר להעניש שחקן שמתעכב מעל 25 שניות בין נקודות. בעבר, עבירה ראשונה היתה גוררת אזהרה והשנייה עולה בנקודה למי שמשך זמן. החל ב־2013, העבירה השנייה ואילך עולה בנקודה רק לשחקן המחזיר, שלרוב גם כך אינו הגורם למשיכת זמן. המגיש האטי משלם בהגשה בלבד ועובר להגשה שנייה. השינוי, בו תמכה מועצת השחקנים, התקבל באדישות יחסית. הרי החוק היה קיים בשנים האחרונות ושופטים מיעטו לעשות בו שימוש. מרגע שהשחקנים חזרו למגרש לפני שבועיים וחצי התברר ששינוי קטן עושה הבדל גדול. לשופטים קל יותר לפעול כשהסיכוי להעניש שחקן בנקודה פוחת. בטורנירי וההכנה היו עשרות עבירות, והשחקנים התעוררו.

ג'וקוביץ' ממהר להתנגב בדרך לנקודה הבאה צילום: רויטרס

"עליתי למגרש ולא ממש חשבתי", סיפר איזנר, "היתה קריאה נגדי כבר במשחקון ההגשה השני שלי. תמיד נעתי לאט ואני מזיע הרבה. הרגשתי שאני לא יכול לגשת למגבת. אני לא אוהב את החוק, הוא פוגע בקצב שלי, בזרימה, ואני בטוח שגם באחרים".

לכל שחקן יש שגרה משלו. חלקן מפורסמות – כמו הקפצות הכדור של נובאק ג'וקוביץ' או המשיכה של רפאל נדאל במכנסיים. לא סתם מוזכרים עתה השניים ללא הרף. אנדי מארי סיפר בתמהון כי גורם משמעותי בשינוי החוק היה גמר אליפות אוסטרליה ביניהם, שארך 5:53 שעות. אמנם אין מדידות זמן רשמיות בין נקודות, אך ג'וקוביץ' ונדאל לקחו לעתים קרובות 30 שניות ומעלה. "אני חושב שכולם מסכימים שמדובר במשחק קלאסי", אומר מארי, "מראים אותו בכל פעם שיש עיכוב במשחק או שמישהו נפצע. זה לא שאנשי הטלוויזיה שנאו אותו ולא יראו אותו שוב לעולם".

צפו בנדאל מקבל אזהרה:

ואכן, קשה לתלות את השינוי בלחץ כלשהו של ראשי הערוצים להגביל את אורך המשחקים. לכל מי שמשדר טניס ברור כי הוא יודע מתי זה מתחיל, אך לא מתי יסתיים. נראה שהעניין מקצועי, ויש בו היגיון. "אני לא רוצה שאוהדים יגידו שנדרשות חמש דקות כדי לראות חמש נקודות", הצהיר רוג'ר פדרר. פט קאש, אלוף ווימבלדון בעבר, ציין: "לא משנה כמה אנחנו אוהבים לחזות בג'וקוביץ' מקפיץ, האוהדים רוצים לראות טניס".

במידה רבה, הם רואים טניס יותר מבעבר. תהליך האטת המגרשים וריבוי השחקנים שמתרכזים בעבודה מהקו האחורי הפכו את המשחקים לארוכים יותר. לא סתם נקבעו בשנים האחרונות שיאים, בין אם מדובר בגמר הגראנד סלאם הארוך ביותר (ג'וקוביץ' - נדאל, כמובן) או המשחק הארוך ביותר (איזנר - מאהו בווימבלדון 2010). פועל יוצא מזה הוא גם ההכרח לקחת אוויר בין הנקודות, לנוכח דרישות פיסיות כה תובעניות. "הגמר בין נדאל לג'וקוביץ' היה שש שעות של טניס איכותי", מציין לייטון יואיט, "אנחנו לא רוצים לפגוע בחבר'ה שעושים את זה".

ובכל זאת, מארי, איזנר, ברדיך, מונפיס – כולם היו בין השחקנים שנענשו בצ'נאי, בריסביין וסידני. אז גם התגלו הבעיות. בתחרויות המתקיימות בתנאי חום ולחות קשים, השחקנים זקוקים ליותר זמן כדי להתנגב. "אני שחור, אני מזיע הרבה", אמר מונפיס והצחיק את השופט, אך ויכוחים כאלה רק משכו עוד יותר זמן. מצב בו שחקן נענש כשכבר הקפיץ את הכדור נראה די מגוחך. שחקנים שנענשו איבדו לעתים ריכוז והתקשו לחזור לעצמם, אולי גם בגלל הצורך לשבור את השגרה בין הנקודות.

"אני בעד קפדנות, אבל אולי היו צריכים קודם להגדיל את המסגרת, כי 25 שניות עוברות די מהר", אומר מארי, "כל מה שצריך זה ששרוך ייפרם ואתה חוצה את הגבול. זה שגוי שאנשים אומרים שהם ראויים ליותר זמן אחרי נקודה ארוכה, כי למי שחזק יותר פיסית צריך להיות יתרון, אבל מוגזם להתחיל עם 25 שניות כי שחקנים לא רגילים לקצב הזה".

צפו בנדאל וג'וקוביץ' מבזבזים זמן. הרבה זמן:

אם 25 זה מעט, מה לגבי 20? כך קובע החוק בטורנירי הגראנד סלאם, שנמצאים תחת המטרייה של התאחדות הטניס הבינלאומית. אלא שכמו בסבב הנשים – גם בו מדבר החוק על 20 שניות – הפער בין הכתוב לנאכף גדול. נדיר לראות שחקנים נענשים בגין עבירות זמן בתחרויות הגדולות. השופט הראשי באליפות אוסטרליה, וויין מקיואן, הבהיר כי יבקש מהשופטים להשתמש בהיגיון. "איננו רוצים ששחקנים ייענשו אחרי נקודה נהדרת, אבל גם לא שיתעכבו בכוונה. זה הנושא שאנו מסמנים", אמר, "לפעמים שחקנים צריכים זמן להתאושש, במיוחד בחום או במשחק ארוך. אינך רוצה להרוג את המשחק". מנהל האליפות, קרייג טיילי, הצהיר: "לא נעשה דבר שונה מבעבר. עדיין נאכוף את חוק 20 השניות". מדובר למעשה בדבר והיפוכו. בפועל, באמת לא השתנה הרבה ובמלבורן לא ממש אוכפים את החוק.

טוב שכך, ככל הנראה. "קשה להסתגל כשיש לך שגרה של שנים. ממש צריך להתאמן על זה", אומר ברדיך. הגבלת זמן אולי ראויה, אך לא כאשר לטורנירים שונים יש חוקים שונים. מעבר לכך, קיום תחרויות הגברים בגראנד סלאמים בשיטת הטוב מחמש מערכות אמור רק להעניק להם יותר זמן, לא פחות. אפילו פדרר, שתמך באכיפה קפדנית יותר, הודה שיש לתת זמן להתאוששות בתום נקודות ארוכות, פרט שציין גם נדאל. ג'וקוביץ', מצדו, הודה שלא יוכל לבוא בטענות אם ייענש.

ואחרים? "לשחקנים לוקח זמן להסתגל לשינויים", אומר בראד דרואט, נשיא ATP, "לפני 40 שנה, כשהוספנו את שובר השוויון, היתה שערורייה גדולה. תראו את זה עכשיו".

עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ