יאללה! ספורט |

האיום האיראני על החרמון

בפסגות המושלגות הנישאות מעל טהראן, הרחק מעינו הבוחנת של שילטון האייתולות, נהנים האיראנים לא רק מספורט החורף

אילן גולדמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אילן גולדמן

החורף הגיע גם לאיראן. פסגות ההרים סביב טהראן כבר מכוסות בשלג רך ולבן ובשבועות האחרונים אלפי מקומיים עושים דרכם על הכביש המפותל שמוביל אל דיזין - אחד מאתרי הסקי המבוקשים במדינה. למשך כמה שעות, כולם ישחקו בשלג וישכחו את המחנק הכלכלי, הבחירות הקרבות לנשיאות ואפילו את האיומים החלולים המגיעים בכל יום ממדינת הציונים. "אנחנו מציעים לכם עונת סקי ארוכה יותר משל האירופאים", מכריזות הפרסומות המזמינות את התיירים המקומיים והזרים לטפס לדיזין, "בסה"כ 80 ק"מ מטהראן". איפה עוד תוכלו למצוא במזרח התיכון אתר סקי שרכבליו ישאו אתכם לגובה 3,600 מטר, "ויכול להתחרות באתרים הטובים ביותר בהרי הרוקי ואירופה"?

זו המציאות החורפית באיראן. רכסים משוננים ומושלגים, מעליות סקי עמוסות בעשרות מחליקים, תחרויות סקי עונתיות המציגות את מיטב הגולשים שהרפובליקה האסלאמית גידלה, וקרוב ל-20 אתרי סקי הפזורים לאורכה ולרוחבה של המדינה. במובנים מזרח תיכוניים, איראן היא מעצמת סקי. מלבד לבנון וטורקיה, האיראנים הם היחידים באזור המקיימים תחרויות באופן סדיר, ולזכותם יאמר כי משנות ה-50 הצליחו לשלוח כמעט באופן קבוע נציגים לאולימפיאדת החורף.

"מה שהופך את ההרים שלנו ליעד גלישה פופולארי במזה"ת ובעולם הם גובהם של האתרים", מסבירים נציגי אתר "סקי איראן" לכל מי שרק מביע עניין, "תנאי מזג האוויר והגובה הופכים את השלג שלנו לאיכותי מאוד".

דיזין. "הייתי צריך לצבוט את עצמי כדי להיזכר שאני באיראן"צילום: עלי מג'דפאר / CC

    מבין שלל אתרי הסקי האיראניים, דיזין הוא ללא ספק המלך הבלתי מעורער. האתר המפואר שהוקם בסוף שנות ה-60' שוכן בלב הרי האלבורז – נסיעה של שעה וחצי מטהראן העמוסה – ובסיסו ממוקם בגובה של 2,650 מטר (מה שמעניק לו יתרון של 350 מטר על אתר הסקי הגבוה באירופה). "השלג שם מושלם, הנופים מרהיבים והייתי צריך לצבוט את עצמי כדי להיזכר שאני באיראן", כתב ג'ולי דום, עיתונאי בריטי אשר יצא לחקור את נפלאות הסקי בארץ האייתולות. מסופר כי האתר גם היה חביב מאוד בזמנו על השאה רזא פהלווי ואשתו.

    "הדבר האחרון שעולה בראשם של אנשים בהקשר של איראן, הם הרים בגובה 4,000 מטר, מלאים בשלג לבן וצח ובקתות ציוריות למרגלות ההרים", טוענת מרג'אן טהראני, במאית אמריקאית ממוצא איראני שמנסה בשנה האחרונה לגייס 125 אלף דולר לפרויקט שאמור להפגיש גולשי סנובורד אמריקאים עם עמיתיהם האיראנים. "בגלל הדרך שבה איראן מוצגת בתקשורת האמריקאית, אנשים תמיד קושרים אותה למתיחות פוליטית או קונפליקט כלשהו", היא אומרת.

    אבל במציאות הדברים נראים מעט אחרת. "ככל שאתה מתרחק אל תוך ההרים, כך מרגישים פחות את האחיזה של המדינה האסלאמית", דיווח דום אחרי שביקר במדינה ב-2008, "כמעט שלא ראינו שם את התמונות של האייתולה חומייני ואפילו נשים בבורקה היו מחזה נדיר". לדבריו של הבריטי, השיממון נטול המבקרים שדיזין חווה ביומיום, מתחלף בסוף השבוע בקרנבל בו אלפי איראנים אמידים, בעלי מכוניות פאר וחזות מערבית, צובאים על שערי האתר והמעליות. הזקנים האסלאמיים הארוכים שנהוג לראות בבירה, בקושי קיימים, הוא טוען. "המולות שלנו (אנשי הדת; א.ג) פשוט לא גולשים", הסביר המדריך האיראני שהתלווה אליו.

    מתירנות היא שם המשחק של אתרי הסקי הגדולים באיראן. בשנים האחרונות, מלבד השלג האיכותי והמחירים הנמוכים (עלותו של יום סקי נעה בין 2 ל-8 יורו), הדרך היחידה של מפעילי האתרים לקרוץ לתיירים הזרים שחששו להגיע למדינה הייתה באמצעות עצימת עין חלקית לדרישותיו המוסריות של המשטר. למרות ההפרדה הברורה שהתקיימה בין גברים לנשים במעליות הסקי ולעיתים אף במסלולים, מבקרים סיפרו כי במורדות ההרים, בתוך האכסניות והמלונות, האלכוהול זרם בהיחבא, מוזיקה נשית התנגנה בקולי קולות, ומפגשים מעורבים נמשכו אל תוך שעות הלילה המאוחרות. "כמו לגבי דברים רבים באיראן, כולם פשוט עצמו עיניים", הסביר דום את התופעה שקיבעה את אתרי הסקי האיראניים כמקום מפגשם הסודי של זוגות איראנים רבים.

    "ההרים הם האזור האוטונומי הבלתי רשמי של צעירים איראנים מהמעמדות הגבוהים", מעיד העיתונאי והצלם, טרוויס בירד, "רק שם תוכל למצוא נשים איראניות שלובשות בגדים צמודים ומאפשרות לשיערן המשגע להתפזר".

    אלבומי התמונות שצילם בירד באתרי הסקי האיראניים אינם משאירים מקום לספק: על אף שלטי הצניעות והאזהרה האסלאמיים בתחתית האתרים, נשים עשירות שעברו ניתוחי אף מגיעות למקומות כמו דיזין כדי להשוויץ במרכולתן החדשה, בחורות צעירות במשקפי שמש אופנתיים מאזינות לשירים באמצעות "אייפוד", סנובורדים יוקרתיים מושענים בכל פינה ומיטב אופנת הסקי שכסף יכול לקנות דוהרת במורד ההר. משגיחות רק עיניהם הבוחנות של מנהיגי הדת שניבטות מתוך כרזות ענק על הזוגות המתנשקים.

    אך בחורף שעבר משהו השתנה. לרגע היה נדמה כי מישהו בטהראן מתכוון לעצור את החגיגה ה"אסורה" באתרי הסקי. חוק חדש שהתקין המשטר האסלאמי קבע כי נשים איראניות לא יוכלו לגלוש יותר ללא ליווי של "בעל, אב או אח". בן לילה הישגה המדהים של מארג'אן קאלהור – האישה הראשונה שייצגה את המדינה באולימפיאדת החורף של ונקובר (2010) – נשכח כלא היה. למרבה התדהמה, כשנשאל על כך לפני מספר חודשים על ידי פירס מורגן מ-CNN, הכחיש הנשיא האיראני, מחמוד אחמדינג'אד, את הדבר: "הפעם הראשונה שאני שומע על כך, זה כאן אצלך", טען בתוקף הנשיא בפני מורגן.

    האיראנים אינם מוכנים לוותר בקלות על חירותם היחסית. נכון לפתיחת עונת הסקי הנוכחית, דיווחים רבים המופצים ברשת מציירים תמונה אופטימית בה ה"הבסיג'" – מעין משטרת מתנדבים אשר אחראית על אכיפת החוקים המוסריים באיראן – מתקשה לקיים את הצו החדש באתרי הסקי. על אף שלל הכרזות החדשות שצצו עם פרצופו של מנהיג הדת ח'אמנאי, "אין שום שינוי דרמטי במרומי ההרים", מספר הגולש ומפיק סרטי הסקי וורן מילר, "זה לא כל כך פשוט לתפוס את הצעירים האיראנים על השלג".

    עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם

    תגיות:

    תגובות

    הזינו שם שיוצג באתר
    משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ