ונדה גלוב

שוטי שוטי אהובתי

אחרי 78 ימים, שעתיים ו־16 דקות, אין פלא שפרנסואה גבאר אומר "יש לנו מערכת יחסים נהדרת", הוא מתכוון ליאכטה שלו

אמיר ענבר
אמיר ענבר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אמיר ענבר
אמיר ענבר

"בהתחלה היינו קצת כמו זרים, בגלל שעקבתי אחרי לידתה והתפתחותה מהצד. בשבועות האחרונים האזנתי לה, הרגשתי אותה. נפלא לחוש את זה. יש לנו מערכת יחסים נהדרת", אומר פרנסואה גבאר. ללמדכם מה יכולים לעשות 78 ימים לבד בים לקשר בין ימאי לסירתו.

אם לדייק, מדובר ב־78 ימים, שעתיים ו־16 דקות. זהו פרק הזמן שחלף מאז יצאו גבאר ו"מאסיף" מהנמל בלה סאבלה דולון, מערב צרפת, ועד שחזרו אליו ביום ראשון, משלימים מסע מסביב לעולם וחשוב יותר – מנצחים במירוץ היאכטות "ונדה גלוב" בזמן שיא. בגיל 29 הפך גבאר לאלוף הצעיר בשבע מהדורות המירוץ. כאילו כדי לתת חותמת להישגו, עלה לחרטום הסירה מישל דז'ואיו, פעמיים אלוף "ונדה", משלים מעגל. לפני ארבע שנים, כשדז'ואיו זכה במירוץ הקודם ב־84 ימים, היה גבאר בין אלה שעלו לסירתו. כבר אז זכה הצרפתי הצעיר לתמיכת חברת הביטוח "מאסיף", שעוסקת בתחום הימי ובררה מועמדים בשאיפה לזכות ב"ונדה". כדי לשפר את סיכוייו – ניסיון בשיט יאכטות באורך 20 מטר לא היה לו כמעט - הוא ביקש את עזרתו של דז'ואיו, שהפך למנהל הפרויקט שלו. במארס האחרון, יממה לפני יום הולדתו, קיבל גבאר את היאכטה החדשה לקראת "ונדה". מערכת היחסים החלה ללבלב.

גבאר סיפון אהובתו. "זה אתגר חדש מדי יום"צילום: רויטרס

20 יאכטות ו־20 ימאים יצאו לדרך ב־10 בנובמבר. רק 14 שרדו את 11 הימים הראשונים וההגעה לקו המשווה. סכנות רבות ממתינות לימאים, ששטים לבד, ללא עוזרים וצוותים מסייעים. הם אחראים לניווט, לתיקונים ובמידת האפשר, לשמירה על עצמם. סם דייויס, האשה היחידה השנה, שרדה רק חמישה ימים עקב תורן שבור. ברנאר סטאם שבר שן. ז'אן לה קאם סיפר כיצד צלל מתחת לסירה כחצי שעה כדי לשחרר אותה מרשת. אלכס תומסון פרש ב־2005 בגלל נזק ליאכטה וב־2009 עקב דליפה. השנה הוא עומד לסיים שלישי, כמה ימים אחרי המנצח, לא לפני שהתנגש בחפץ ואיבד חלק מהקשר עם העולם. "חסר לי לדבר עם אשתי והצוות", סיפר, "אבל אנחנו עדיין מתקשרים דרך אימייל, כך שזה לא סוף העולם".

כן, גם בלב ים, הטכנולוגיה איתם. מחשבים משוכללים עם מערכות סיוע, לצד ציוד צילום המאפשר להם להעביר מידע לאינטרנט ולעוקבים אחריהם ולשוחח עם בני המשפחה. גבאר סיפר כי כשהחל במירוץ, הוא התכוון לסטות משיטת הפעולה של דז'ואיו ולתקשר עם יריביו. תקלה במנוע אחרי חמישה ימים שינתה את דעתו. "החלטתי לא לדבר על זה, כי אנשים עלולים לזהות חולשה. ואז ארמל ואני התחלנו להיאבק, ואתה לא יכול לחשוף רמז או מידע".

ארמל לה קליאק הוא בן ארצו ויריבו. השניים היו בין ארבעה מתחרים שברחו בשלב מוקדם. לאחר שווינסן ריו פרש, נכנסו שלושה יחד לאוקיאנוס ההודי. כשז'אן־פייר דיק נותר מאחור, נשארו במאבק לה קליאק וגבאר, שהתגבר על תקלת המנוע ("כל תיקון מוסיף לך ביטחון"). הקצב שלו היה מטורף והלם יותר את המירוצים הקצרים בהם התחרה עד כה. לפי הערכות, הוא נבע חלקית ממפרש שונה מאלה של מתחריו. ב־10 בדצמבר קבע גבאר שיא בשיט ליממה, 877.5 ק"מ. יתרונו הגיע בשיא ל־440 ק"מ, שעה שעבר ליד אפריקה, אוסטרליה ודרום אמריקה ועד שחזר לאירופה, כ־44,400 ק"מ סך הכל.

"למדתי הרבה במירוץ", אומר גבאר, "אם יש משהו שהפתיע אותי, זו העובדה שהמאמץ בוונדה הוא ארוך ומתמשך. לעולם לא מפסיק. כשדברים רצים מהר, אינך יכול לעשות דבר מלבד לרשום מה לא עובד. כשהמצב שקט, אתה מטפל במה שדורש תיקון – ואז מגיע הרגע הקשה הבא. המירוץ מאוד אינטנסיבי. לילות קשים הם בין הקשיים הגדולים, בעיקר כשזה רק תחילת המירוץ. אני מביט לאחור ותוהה איך הצלחתי להתמודד עם כל העניינים הללו ותפניות הגורל, במקביל או בזה אחר זה. לא יכולתי לנוח לרגע. אין אתגר אחד שהוא גדול מכולם, אלא אתגר חדש מדי יום. זה לעולם לא נגמר".

דוגמה טובה צצה דווקא כשזה כמעט נגמר: היממה האחרונה, כשלה קליאק מתקרב, אך כך גם הניצחון. "עד לחציית קו הסיום, לעולם לא תדע מה יכול לקרות", אמר גבאר, "הלילה האחרון היה קשה. היו גלים גדולים, רוחות של 35 קשר, ספינות מטען וסירות דיג, דברים שיכולים לסיים את המירוץ שלך". החששות התבדו: הוא הגיע לקו הסיום שלוש שעות לפני יריבו, כשאלפים מריעים. בדיוק כפי שהיה בין המריעים לפני ארבע שנים, כשדז'ואיו ניצח.

"מאסיף" חוצה את קו הסיום, שלוש שעות לפני כולםצילום: רויטרס
עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם

"פרנסואה התקשר אלי רק פעם אחת, וזה בעיקר בגלל שהיה צריך לדבר", סיפר אלוף אשתקד במהלך המירוץ, "אנשים לא מסוגלים להאמין שהוא ממש רגוע. כשפרנסואה אומר שהוא נהנה, הוא מתכוון לכך". הרי זה מה שרצה לעשות מאז ילדותו, כשהעריץ את המתחרים הראשונים בוונדה. הוא זוכר כיצד חגג את יום הולדתו השביעי בסירה עם הוריו, שלקחו אותו ואת אחיותיו למסע מסביב לעולם במשך שנה. יש לכך מחיר. לה קליאק החמיץ את יום ההולדת של בנו בן השנתיים. ילדו של גבאר בן כחצי שנה. "אחמיץ הרבה", הוא מודה, "אני יודע כמה זה קשה, אבל זו תהיה הזדמנות לחיות את החלום שלי, כך שלפעמים עליך להקריב קורבן".

עם שורה של שיאי מירוץ וצ'ק בסך 150 אלף ליש"ט, נראה שזה השתלם. "המירוץ המדהים שלך סיפק משהו נפלא לצפייה מהמושבים הזולים של החבורה הרודפת", מסר לו מייק גולדינג הוותיק, שעומד לסיים שישי, "אני בטוח שזו רק ההתחלה עבור צעיר עם כל כך הרבה כישרון". ייתכן, אך שעות אחרי סיום המירוץ גבאר לא רצה לשמוע על מסע נוסף מסביב לעולם: "צריך רצון רב כדי להתחרות בוונדה וכרגע אין לי אותו. אעשה זאת שוב רק אם ממש ארצה, אחרת זה מסוכן, לא בריא ויכול לחוש כמו עונש".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ