גביע דייויס

הצרפתים באו לבדר או לנצח?

האופי הצרפתי גורם לטניסאים המקומיים להעדיף את היפה על פני האפקטיבי. כנראה שהיום (14:00) מול נבחרת ישראל זה יספיק להם

אלעד זאבי
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אלעד זאבי

בהחלט יכול להיות שחבטת השנה בטניס כבר התרחשה בתחילת החודש, בסיבוב הראשון של טורניר אוקלנד בניו זילנד. אחרי שהפסיד את המערכה הראשונה ובפיגור 1-0 בשנייה, בנואה פייר הצרפתי שיגר ווינר קשתי מעל ראשו של יין-סון לו הטייוואני. בין הרגליים. תוך כדי דילוג.

זה לא היה מקרי. הוא לא חבט כך כדי להציל נקודה או כי זו היתה הדרך היחידה להגיע לכדור. הוא עשה זאת מאותה סיבה שהוא מנסה בסביבות 25 חבטות דרופ־שוט מדי משחק - פשוט כי הוא יכול. את המשחק באוקלנד, אגב, סיים פייר עם הפסד, אבל גם עם חיוך ממזרי על פניו. בגיל 23 הוא עדיין לא הגיע לגבהים שסומנו לו בצעירותו - כרגע הוא מדורג 42 בעולם - אבל האיש נהנה לתת שואו. בעיני רבים, זאת בדיוק הבעיה של הטניס הצרפתי.

לכאורה, כל התנאים שם. בצרפת יש למעלה מ־32 אלף מגרשי טניס, 9,000 מהם מקורים. הענף פופולרי, האקדמיות הרבות מפוצצות והכישרונות צפים כלפי מעלה: בין 100 הראשונים בעולם יש כיום עשרה שחקנים צרפתים, יותר מכל מדינה אחרת פרט לספרד (13). בעשירייה הראשונה יש לצרפת שני נציגים, ובשמינית הגמר באליפות אוסטרליה האחרונה היו לה ארבעה. לכאורה דור זהב, אבל משהו מהותי חסר. גראנד סלאם אחד לרפואה ב־30 השנים האחרונות, למשל.

התיאוריה השולטת היא שסגנון ברירת המחדל של הטניסאים הצרפתים, שמעדיפים סטייל על פני אפקטיביות, מונע מהם להתקדם לשלב הבא. "אחת הבעיות היא שבצרפת אמביציה אינה נחשבת מחמאה", הסביר ל"גרנטלנד" עיתונאי הטניס הוותיק של "ל'אקיפ", פיליפ באווין, "זו כמעט מלה רעה. 'הא, תראו אותו, יש לו אמביציה'. כך שזו סיטואציה בעייתית עבור ספורטאי. ברגע שהוא אמביציוזי מדי, יהיו כאלה שילעגו לו. אנחנו, לדוגמה, לעולם לא היינו נכנסים לסיטואציה כמו המלחמה בעיראק. מצד שני, יכול להיות שלעולם לא ננצח במשהו".

בתקופה הנוכחית, זו בדיוק ההרגשה של העוסקים במלאכה. ערב הרולאן גארוס האחרון, הכריז המחבט הצרפתי הבכיר, ג'ו־וילפריד צונגה, כי לטניסאי צרפתי אין סיכוי לזכות בטורניר. הוא ספג ביקורת, בין היתר מיאניק נואה - הצרפתי האחרון שזכה בגראנד סלאם, ברולאן גארוס 1983 - שטען כי "הדבר הגרוע ביותר זה לא לחלום, והטניסאים הצרפתים אינם חולמים". אלא שצונגה לא חזר בו. "בכל שנה ישאלו אותו דבר, ובכל שנה התשובה שלי תשאר זהה", אמר לאחר שהודח ברבע הגמר על ידי נובאק ג'וקוביץ', "כל עוד אחד מאתנו לא יעשה זאת, לא נוכל לטעון שאנחנו מסוגלים".

ג'ו וילפריד צונגה. שביעי בעולם, ראשון עבור צרפתצילום: אי–פי

צונגה, שהצהיר בעבר כי בכל פעם שהוא עולה למגרש מדובר עבורו ב"חוויה בידורית", הוא שחקן שנוטה לקחת סיכונים ומקריב מדי פעם נקודות בשביל המהלך היפה והמסובך יותר. בן ארצו, גאל מונפיס, מוקצן הרבה יותר. גם בגיל 26 הוא נראה כמי שמסרב להפנים שדרופ־שוט מוצלח מאחורי הגב אחרי סלטה באוויר שווה בדיוק כמו חבטת גב יד עוצמתית מהקו האחורי. "אני אוהב לעשות דברים משוגעים על המגרש, זה חלק ממני", הסביר בשנה שעברה, "המטרה היא שהקהל יחוש את התשוקה שלי".

השאלה היא אם מדובר בתשוקה לבדר או לנצח. מעבר לבעיה הסגנונית, באווין מצביע גם על פגם באופי שמעכב את הצרפתים. "הטניסאים הספרדים, למשל, לא ממש מוערכים בצרפת, בגלל סגנון המשחק השוחק שלהם. הם לוחמים, אבל הקהל הצרפתי מעדיף שחקנים התקפיים. למרות שהם טובים ומוכשרים, הצרפתים אינם לוחמים".
לא כולם מסכימים עם התזות הללו. "יש לנו מדליסטים אולימפיים, נבחרת כדורגל שזכתה בגביע העולם ואלופים כמעט בכל ענף, משחייה ועד אתלטיקה", אמר טניסאי העבר גי פורז'ה ל"רויטרס", "בעוד עשר שנים, כשיהיה לנו שחקן שיזכה בטורנירי גראנד סלאם, ישאלו 'מה השתנה', אבל התשובה תהיה 'שום דבר'. אני לא חושב שיש מתכון לייצר זוכה בגראנד סלאם, אחרת סין כבר היתה זוכה בכמה. לשווייץ, למשל, יש מערכת טובה לגידול שחקנים, אבל לא בזכותה הפך רוג'ר פדרר לשחקן הטוב בהיסטוריה. זה היה קורה גם אם היה נולד בקייפטאון או בבואנוס איירס. אלוף פשוט נולד כזה. אנחנו הצרפתים אמנם בעלי אופי שונה, אוהבים להתלונן ולשבות, אבל אלה לא הסיבות שמונעות מאתנו לייצר זוכי גראנד סלאם".

לפחות על דבר אחד כולם יסכימו: מול ישראל בגביע דייויס, הצרפתים יכולים להירגע. פערי האיכות העצומים אמורים לאפשר להם להשיג בסוף השבוע ברואן את התוצאה הרצויה גם מבלי שיצטרכו להתפשר על הסגנון. "השחקנים שלנו בכושר נהדר, והתפקיד שלי הוא לשמור אותם מרוכזים", אמר בשבוע שעבר ארנו קלמון, עד לאחרונה עוד טניסאי צרפתי שתמיד כיף לצפות בו וכיום קפטן נבחרת הדייויס, "אנחנו אולי עדיפים על הנייר, אבל בהתמודדות כזו נלחמים עבור הדגל, ולישראלים יש נטייה להתעלות. בסופו של דבר, המטרה שלי ושל השחקנים היא לזכות בגביע דייויס". מוזר. אפשר להישבע שזה נשמע כמו אמביציה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ