דניאל קרייגר, ניו יורק טיימס

ביום הראשון של טורניר ה"גראנד סומו" לפתיחת השנה החדשה קיוו האוהדים היפנים ש־2013 תביא עמה שינוי בענף ותשים סוף לרצף ההפסדים הארוך של המתאבקים מארצם. אם מישהו נזקק להוכחה כמה קלושים הסיכויים לכך, די היה במבט לתקרת אולם "ריוגוקו קוקוגיקן" ולשמונת הדיוקנאות הענקיים המשתלשלים מתקרתו, המציגים לראווה את המנצחים של 32 התחרויות האחרונות ברחבי המדינה. איש מהם אינו יפני. ארבעה מונגולים, אסטוני ובולגרי גרפו את כל התארים מאז 2007. על אף שהאלוף היפני האחרון הוכתר בינואר 2006, יש פרשנים הטוענים כי זה רק עניין של זמן עד שגל הדומיננטיות הזרה האחרון יחלוף ומתאבקים מיפן ישובו לשלוט בזירה.

הזר הראשון ששבר את השליטה המקומית היה צ'אד רואן, שעזב את מולדתו הוואי לטובת עולם הסומו המקצועני כשהיה בן 18. הוא לא נחשב להבטחה גדולה בשעתו, ואת תשומת הלב משך דווקא אחיו הצעיר והאתלטי יותר. חמש שנים לאחר מכן, בינואר 1993, הפך רואן ללא־יפני הראשון שהגיע לדרגה הגבוהה ביותר בסומו – יוקוזונה. ב־1999 זכה יליד הוואי נוסף בתואר ואחריו, ב־2003 וב־2007, שני מתאבקים ממונגוליה, שגם נמנו על חמשת האלופים המעוטרים בכל הזמנים. בשנה שעברה הפך מונגולי נוסף ליוקוזונה - ה־70 בהיסטוריה.

הארומאפוג'י בפעולה. "השליטה המונגולית תימשך עוד זמן רב"צילום: אי–פי

בטורניר "גראנד סומו" האחרון היוו הזרים כשליש מ־42 הריקישי הבכירים, אולם שיעורם בקרב 613 המתאבקים המקצוענים עומד על 7% בלבד. למרות שרוב התקשורת והאוהדים רואים בשליטה הזרה לא פחות מחרפה לאומית, המעורבים בקהילת הסומו מתנערים מהיריבות בין יפנים ללא־יפנים. "כאשר אני מתאבק", מספר רואן, המוכר ביפן כאקיבונו, "אני לא חושב 'אני אמריקאי, אני הולך לתקוע את דגל ארצות הברית במרכז הזירה ולהתנפל על היפנים'". לדבריו, תמיד החשיב את עצמו בראש ובראשונה כמתאבק, תוצר של איגוד הסומו היפני, הגוף המפקח על הספורט המקצועני בענף.

רואן בן ה־43, שמתנשא לגובה 2.03 מטר ומשקלו הגיע עד 225 קילוגרמים, מייחס את הצלחתו בעיקר ליכולתו לגבור על יריביו היפנים הקטנים יותר. "היינו פשוט בעלי כוח חייתי ותו לא", הוא נזכר בעצמו ובחבריו מהוואי בראשית שנות התשעים, "ניצחנו מהר והפסדנו מהר. לא היינו טכניים במיוחד". עתה, הוא אומר, המתאבקים הזרים – רובם ממונגוליה וממזרח אירופה – מעניקים משקל רב יותר לטכניקה.

הזרים בענף מגיעים לרוב ממדינות בעלות מסורת ארוכה של היאבקות, אומר מארק באקטון, פרשן הסומו של "ג'פאן טיימס". לדבריו, חלק מהטכניקות שהביאו עמם, דוגמת חילופי רגליים או תנועה צדית, מעניקות להם יתרון על היפנים. "עבור המקומיים, סומו הוא פשוט התקדמות קדימה", הוא מסביר, "זו הדרך הראויה לנצח. אך הם תקועים בעבר, בעוד המונגולים והמזרח אירופאים באמת קידמו את הספורט".

אחרים טוענים שאובדן השליטה היפנית נובע משינויים בחברה המקומית. היתה תקופה בה הסומו סיפק מפלט מהעוני לנערים מקופחים ומוכי גורל, בעיקר מהאזורים הכפריים המבודדים, בדומה לתפקיד שהיה לכדורסל בגטאות השחורים בארצות הברית. בשיא ימי תהילתו של רואן, שני אחים יפנים, בנים לשושלת סומו מפוארת, הגיעו לדרגת יוקוזונה, דבר שהעניק דחיפה עצומה לענף. אולם עתה חלפו שבע שנים מהתואר האחרון של נציג ארץ השמש העולה.

הירידה בשיעור הילודה ביפן לצד צמיחת העושר במדינה הובילו לירידה עקבית במספר המתאבקים המקצוענים. בשנה שעברה נרשם שיא שלילי של 56 מתאבקים, בעוד ב־1992 היו יותר מ־200. בתי ספר רבים אף הוציאו את שיעורי הסומו מתכניות הלימודים. "יש תחרות גדולה יותר מצד מקצועות 'מגניבים' יותר כבייסבול וכדורגל", טוען ג'ון גאנינג, המסקר את הענף, "סומו נתפש כמשהו מיושן".

מנגד, מתאבקים לא־יפנים עדיין רואים בספורט את הכרטיס שלהם לעתיד טוב יותר. "רוב הצעירים שמגיעים ליפן כדי ללמוד סומו באים ממשפחות עניות", אומר הירושי מוריטה, המשמש כשדר הסומו של הערוץ הציבורי של יפן (NHK), "יש להם רעב גדול יותר להצליח ולתמוך בקרוביהם בבית". לפני כעשור, איגוד הסומו היפני ניסה באופן חצי־רשמי לאזן את התמונה ולהגביל את מספר הזרים. "המתחרים הוותיקים הבחינו בסכנה הטמונה בכך שזרים ישתלטו על הענף שלהם", אומר מוריטה, "והם פשוט אמרו 'מספיק'". החוק החדש הגביל את מספר הזרים בבתי האימונים לאחד, מהלך שהוביל לגיוס זהיר יותר של מתאבקים מחוץ ליפן, בניגוד ליד החופשית בעבר. עדיין מוקדם לדעת מה תהיה השפעת החוק על עתיד הענף.

הירידה בשיעור הילודה ביפן לצד צמיחת העושר במדינה הובילו לירידה עקבית במספר המתאבקים המקצועניםצילום: רויטרס
עשו לנו לייק וקבלו את מיטב הכתבות והפרשנויות של "ספורט הארץ" ישירות אליכם

"אנחנו מעבר לשיא של המתאבקים הזרים", אומר גאנינג, שמציין כי כמה כישרונות יפנים עושים עתה את דרכם מעלה בדרוג. מוריטה אופטימי פחות. "אני חושב שהשליטה המונגולית תימשך עוד זמן רב", אמר והצביע על כך שמתוך 43 המתאבקים הלא־יפנים, 27 מגיעים מהרפובליקה המזרח אסייתית.

"מאוד מצער שהמתאבקים שלנו לא מצליחים לנצח", אומרת סיטורי גלוסטר, בת 35, אוהדת סומו מושבעת מילדות, שהגיעה לטוקיו לצפות ב"גראנד סומו" יחד עם בעלה ואחותה, "בהתחשב בכך שזהו הספורט הלאומי, זה די מביך". הירוקוטו איטו, שלדבריה מעולם לא החמיצה אליפות, מספרת שהיא דווקא מעריכה את הנחישות של הזרים. "הם באים מרחוק ומשקיעים עבודה רבה", היא אומרת, לבושה קימונו, בזמן ששני ריקישי מתקוטטים בזירה שמאחוריה, "הם נחושים להצליח, בעוד היפנים נראים מסופקים רק מההשתתפות במעמד".

השתיים התאכזבו מעוד הפסד יפני, ה־41 ברציפות. הארומאפוג'י ממונגוליה סיים את התחרות במאזן 0-15, והשלים זכייה שלישית בארבעת הטורנירים האחרונים.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ